שו"ת תעלומות לב חלק א נב

לא ניתן להם לבאר דהוו כנוגעין בעדותן. וכ' עליו מוהרימ"ט וז"ל ונוראות נפלאתי על כותב דברים הללו וכי עשאן לדיינים הללו גרועים משאר בני אדם שאם היו כאן ב' עדים והיו מעידים בכך היינו שומעין להם ומפני שהם דיינים עצמן יהיו פסולין לעדות דלא מידכרי וכי שר של שכחה שלט בדיינים אחר שיצאו בעלי דינים מלפניהם יותר מכל אדם. ואותו דקדוק שדקדק מדברי הרא"ש דקדוק של הבל הוא דלא אמר הרא"ש כן אלא לדבר התלוי בהבנת הלשון שכל חכם לב יבין מסברא ואע"פ שהדיינין עצמן יהיו חולקין מסברא אין שומעין אלא למומחה אבל אם היו הדיינים עצמן אומרים בתורת עדות באמת שכך כוונו וע"ד כן פסקו ודאי להם שומעין שהם מריה דעובדא וכו' ע"ש. כמו כן בעצמו יש להפליא על המחבר הזה ודברי מוהר"מ מינץ ג"כ שפיר מתפרשים ע"ד שכתב מוהרימ"ט ז"ל בדברי הרא"ש ז"ל. דאומרו הר' מוהר"מ מינץ בזה הלשון ושמא תאמר מאחר שפסקו רבנן הנ"ל דין הוא דגם הם יעשו פירוש לפסק שלהם איך היה דעתם ונשאל להם הא ליתא דאינו תולה בדעתו רק תולה במשמעות הפסק לפי אשר כתבו וזה לא מוטל עלייהו לבאר כדאשכחן בפ' הפועלים דפליגי מתיבתא דרקיעא והקב"ה ואמרו מאן מוכח רבה ב"נ וכו' ע"ש. כוונתו לומר דאין לשאול להם שיעשו עכשיו פירוש לדבריהם בדרך סברא מה היה דעתם משום דדבר זה תלוי במשמעות הפסק לפי אשר כתבו לשונם וזה לא מוטל עלייהו לבאר אלא על מה שיסכימו אחרים ועל אופן זה הוא מה שהביא ראיה מפרק הפועלים. ומרן החבי"ב ז"ל ג"כ מדלא כתב להדיא דמוהר"מ מינץ פליג עם מוהריב"ל ודעמיה כדרכו דרך הקדש אלא כתב בתחילה דברי מוהריב"ל שכ' שכשני הפירושים שוים נאמנים הדיינים לפרש דבריהם ולומר שלכך נתכוונו מעיקרא וגם מאי דמספקא ליה אם מפרשים דבריהם בפירוש רחוק. ואח"ך ציין לכמה פוסקים ומוהראד"ב דס"ל דגם בזה נאמנים וסיים וז"ל ומתוך דברי מוהר"מ מינץ משמע דאין ביד הדיין לפרש דבריו אלא מה שיסכימו אחרים שזה הוא הפי' והולכין אחריו ע"כ. נראה דאף הוא היה מכוין לפרש דברי מוהר"מ מינץ הכי דמיירי כשבאין לפרש דבריהם בדרך פירוש מסברא ואה"נ דאם אומרים בתורת עדות באמת שכך היה כוונתם מעיקרא וע"ד כן פסקו דבהכי מיירי דברי מוהריב"ל ודעמיה גם הוא אזיל ומודה שהם נאמנים דלא גרעי מתרי סהדי דעלמא. וע"כ לפרש כן בדברי מוהר"מ מינץ ז"ל על דעתיה דמוהרימ"ט ז"ל דאלת"ה מה לו כי יצעק על אותו חכם על שלמד כן מדברי הרא"ש באומרו דלא אמר כן הרא"ש אלא לדבר התלוי בהבנת וכו' הרי דל מהכא דברי הרא"ש איכא תנא דמסייע ליה לאותו חכם מוהר"מ מינץ ז"ל אלא ע"כ מוהרימ"ט ז"ל בהכי מפרש להו לדברי מוהר"מ מינץ ז"ל

זאת ועוד דאפי' נימא דמוהר"מ מינץ ס"ל דבכל אופן אין הדיינים נאמנים לפרש דבריהם אינו אלא סברא יחידאה וכל הפוסקים פליגי עליה וס"ל בפשיטות דנאמנים הדיינים לפרש דבריהם אחר זמן ולומר לכך נתכווננו ואפי' בדיין אחד דקי"ל דאינו נאמן לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי כשיצאו הבע"ד מלפניו כתב מוהריב"ל שם סו"סי קי"ט דאפשר לומר דנאמן לפרש דבריו יע"ש וכ"כ מוהרשד"ם בפשיטות וה"ד ג"כ מו"הר כנ"הג שם אות כ"ד וז"ל הא דשנים נאמנים ואחד אינו נאמן דוקא כשאומר כך גזרתי בין בדין בין בפשרה אבל אם בהבנת גזרתו יש ספק נאמן לומר לכך נתכוונתי מוהריב"ל סי' קי"ט וע' מוהרשד"ם ובס' בני שמואל ע"כ. וגם הראיה שהביא מפרק הפועלים כבר דחו אותה בשתי ידים מוהריב"ל ז"ל שם בסי' קי"ו גבי ההיא דתנורו של עכנאי. והרב זרע אברהם ה"ד הר' מופת הדור חיד"א ז"ל בס' ברכי יוסף ח"מ סי' כ"ג דין ח' ובס' פתח עינים בתי' לשם ועוד לו שם דנ"ט תירץ בדרך אחר יע"ש. וא"כ מה מקום מצא לומר דכיון שכבר כ' מוהר"מ מינץ דאין הדיינים נאמנים לפרש דבריהם א"כ ה"ה הכא אין נאמנים כאילו היא סברא מוסכמת וליכא מאן דפליג עליה. והרי מרן החבי"ב באותו אות בעצמו ציין לכמה פוסקים דקיימי בסברת מוהריב"ל דנאמנים לפרש דבריהם הפך סברת מוהר"מ מינץ ז"ל ואיך נעלמו ממנו באותה שעה שכתב והוא פלא וצ"ע. באופן דלפי כל האמור הוא ניהו הכותב כל דבריו שלא בהשגחה כלל ודברי הרב מוהרד"ח ז"ל נאמרו מרו באמת בדעת ובהשכל

עוד כתב שם וז"ל כ"ש דבנדון זה מלבד דמשמעות הענין נראה להדיא דאין הר' ר' חיי"א ז"ל מודה בפי' דברי הגזרה כמו שפי' מו"הר ז"ל כמו שנראה ממה שרמז בציוניו וכמו דבריר לן שהיה כתוב אצלו באורך וברוחב בפיסול חר"א הנז' וכמו שהיה אומר להדיא גם אחר אותו מעמד שכתבו וחתמו הגזרה הנז' והכריזו עליו ששחיטתו טריפה דחר"א הנז' הוא פסול לשחוט דזולת מני"ר ז"ל דלאו מסכים הוא בפי' הגזרה ההוא נראה דגם מו"הר מוהרא"ק ז"ל לא היה עם מו"הר מרן החבי"ף ז"ל שקיל וטרי עמו בביאור כוונת גזרה הא' מסכים בפירושה כמו שפי' מו"הר מרן החבי"ף ז"ל בשנת הברי"ת מסיבת היותו זקן בא בימים וחליש הרבה וידעינן בבירור דמזמן הרבה קודם פטירתו ז"ל הרשות נתונה ממנו למוה"ר מרן החבי"ף שהוא יהיה מטפל ומשגיח בכל צורכי העירה בין צורכי יחיד ובין צורכי צבור ודלכל אשר הוא עושה ש'ר המס'כים הוא ופיו כפיו והודאתו כהודאתו לכל אשר יעלה מצודתו ובפרט בענין זה שגברה מחלוקת בין הכתות ולא רצו להטפל עוד בענין זה כלל וזה ברור. וא"כ נראה דמכח הרשאתו הנז' ממוה"ר הזקן מסכים לכל אשר יאמר כי הוא זה הוא מ"ש מו"הר החבי"ף הסכמת מו"הר סבא דמשפטים בפי' הגזרה הא' שבשנת הנז' מסכים עמו. לכל הדברות ולכל האמירות כפי מה שעלה בדעתו מעיקרא בכוונת הגזרה הא' שגם מוה"ר מסכים עמו אמנם קושטא דמילתא נר' דהמפרש אינו אלא הוא לבדו ז"ל ע"כ. גם דבריו אלה הבל המה ואין בם מועיל לומר שמוה"ר החבי"ף הוא המפרש דוקא דברי הגזרה הא' לפי מה שעלה בדעתו ואין חביריו מודים לו. כי מה יועיל לברר דעתו של ר' חיי"א ז"ל לענין פי' הגזרה שנכתבה באותו מעמד שבשנת תר"ח ממה שרמז בציוניו וממה שהיה כתוב אצלו באורך וברוחב בפיסול חר"א הנז' לפי דעתו אחר שמאותו מעמד והלאה אין שום הוכחה מאי דעתו ומה היתה כוונתו בפי' הגזרה שמה שרמז בציוניו ומ"ש באורך הכל היה קודם אותו מעמד כמ"ש מו"הר החבי"ף ז"ל וכאשר הוא בעצמו מודה בזה כמ"ש בדף קכ"ה ע"ג. וא"כ איכא למימר שכל מה שהיה כתוב אצלו קודם אותו מעמד היה על דרך את"ל אם יהיה אמת כל מה שאמרו עליו וכיון שהיה באותו מעמד שערערו עליו על כמה דברים וחקרו ודרשו עליהם ולא