שו"ת תעלומות לב חלק א מה

באותו מעמד במה שחתם עמהם וז"ל בקיצור. ליכא הכא לא חזרה ולא שום ביטול דעת כל דלא כתיב. בה כ"א פסלות וכבר פסלו אותו להדיא מלהיות שוחט מתא דדא לחוד אהניא ליה לזמן ההוא שהיה אש המחלוקת בוער כאש בעיר שהיו מבקשים למנות אותו לשוחט במקולין ואה"נ דדעתו ז"ל היה דאחרי עבור הזמן ההוא וישקיט אש המחלוקת שבעיר לגלות דבריו הכתובים אצלו איך הוא פסול גם ליחיד ככל מה שהיה כתוב אצלו ולהעמיד גם עדויות הנז' שהיו כתובים אצלו בפני ב"ד שיעידו בפניהם כדחזי וכדמ"ל אלא דלא איסתייע ליה השעה דלא עברו ימים מועטים וכבר נחלה בחולי הכבד הנז' ותו לא היה יכול לצאת ולבוא בדברי תורה. וע"פ ביאור דברינו זה יבואר נמי ביטול דבריו שבד"ג ע"ב בכל מה שהאריך שם כמו שיראה המעיין וכמו שרמזתי שם ע"כ

והמעיין יראה דאדרבא דבריו בטלים ומבוטלים כי אחר שהוא מודה דלא איסתייע ליה מלתא לכמוהרי"א ז"ל להביא העדויות הללו בפני ב"ד לבא לפרק זה בורר אם יש ממש בדבריהם או לא ממילא אין לחשוב לכל מה שכתוב באותם הציונים לתורת עדות גמורה ואין לחוש בכל מ"ש בפסקא דדינא על פיסול השוחט הנז' על פי אותם הציונים. דמה יושיענו מה שהיה בדעתו להביאם בפני ב"ד כדחזי סוף כל סוף לא הובאו ונשארו הציונים כמו שהם מבלי בירור הדברים. וכיון שכן דברי הר' ז"ל על עמדם יעמודו בין מה שהוכיח מדברי הפוסקים כי אין ממש בציונים אלו לחוש ולפסול ולפגום בכבוד בנו כיון שלא הועדו כלל בב"ד לפי האמת. ובין מ"ש דנתבטל דעתו של כמוהרי"א ז"ל ברוב וכו' דכיון דלא איסתייע ליה השעה להביא אותם העדויות בפני ב"ד כדי לברר אם יש ממש בדבריהם. ואיכא למימר שאפשר כי אחר חקירה ודרישה שהיה עושה היה רואה שלא היה שום עדות בדבר. א"כ אין בידינו אלא מ"ש וחתם באותה גזרה בב"ד של ג' שאין פיסולו לגמרי אלא שלא להיות שוחט מתא בעירנו דוקא כמו שפי' דבריהם בגזרה הב' הרבנים בעצמם תרי מגו תלתא ולהם שומעים כמו שנבאר לקמן בס"ד. ואין ספק כי עליו דוקא נאמר דלריק טרח ויגע להאריך בכל אלו הדברים כיון שאין להם קיום והעמדה לקושטא דמילתא כל שלא הועדו אלו העדויות הכתובים בציונים בשום ב"ד כלל וק"ל

שוב כתב בדקכ"א סוף ע"א וז"ל תו חזיתיה שכ' על אותה גזרה שכתבו מעלת הרבנים וגם כמוהרי"א ז"ל דאחר דמע' הרב' פירשו דבריהם והוא אמתותן של דברים שכך פירשוה תו לא נשאר לנו להשגיח בדברי הפוסל הנז' ודבריו בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש וכו' פירושו בביאור דבריהם אינו אלא כרחוק מזרח ממערב כמו שיראה הרואה וכמו שיבא לקמן בע"ה ע"כ. ועיניך תראנה לקמן בדקכ"ח וקכ"ט שהאריך הרחיב בפי' הגזרה הראשונה לפסול השוחט הנז' לגמרי ובסתירת פירושם של הרבנים בגזירה הב' בדברים כפולים ומכופלים. ולא נטריח את עצמנו להעתיק כל דבריו והשגותיו בזה ולהשיב עליהם על כל פרט ופרט כי אינו אלא יגיעת בשר בדברים שאין בהם ממש כמו שיראה הרואה רק בתחילה נעתיק נוסח הגזרה הא' ופירושה ממעלת הרבנים והיא הגזרה הב'. ואח"ך נביא דברי המחבר בקיצור מה שנוגע לעיקר פי' הגזרה ונשיב עליהם בס"ד. והילך לשון הגזרה הא'. אנחנו מרביצי התורה וסומכי מתא הבע"הח אנו מגלים דעתינו כי לפו"ד חר"א חזן הי"ו לא יוכל להיות שוחט מתא לא קבע ולא בדרך עראי בשום צד כלל מהטעמים הידועים לנו ומחמת העדויות שקבלנו ואף אם יאמר שחזר בתשו' אין בו מועיל להיות שוחט מתא ע"כ. וז"ל הגזרה הב' מה שצריך לנו והנה בעתה בא טעון חר"א הנז' דמפאת כתיבה זאת יש דורשין אותו לגנאי ונמנעים מלאכול מידו מחשש פיסול אי לזאת באתי לברר שיחותי בא'ר רחו'בות ולהגיד קושט אמרי אמת דלא עלה על דעתי לפוסלו מלאכול מש"וב כ"א דוקא שלא יוכל להיות שוחט מתא בעירנו זאת לפי מה שקרינו בספרי הפוסקים. ומכלל בס' מ"ור מאריה דאתרין ז"ל ובעבור זאת הוא מה שהכרזנו ופסלנו את הבשר משום ששחט במקולין ברם אם ישחוט לעצמו או לצורך איזה יחיד או ילך למקום אחר להיות ש"וב שלהם איניש לא ימחא בידיה ולא יוכל שום אדם לערער אחריו ולפקפק בש"וב שלו דבחזקת כשרותו קאי והדברים פשוטים ומבוארים דכוונתו רצויה דההקפדה היתה שלא להיות שו"מ במקולין שלנו דוקא ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול לחר"א הנז'. ואי הוה איתבריר לן דיש חשש בשחיטתו לא היינו מניחים אותו לשחוט אפי' מן העוף למינהו והיינו חוששים שלא לסעוד בבתי היחידים ששוחט להם עופות ובכן לא היה צריך הכת'וב לאומרו אלא כרי ליסכר פי דוברי ולהיות לראיה וכו' אחתום עלה מו"הר מרן החבי"ף ז"ל. ואחריו החזיק במעוז בהדין פירושה מו"הר כמוהרא"ק ג"כ וגילה דעתו דאף הוא היה מכוין מעיקרא לכל הני מילי וחתים עלה בגושפנקא דמלכא והו"ד בס' נ"ל שם ע"ש. וע"ז טען המחבר שם דלפי דבריהם אלו הוא דלא נפסל כלל ואפי' לרבים כ"א במקולין שלנו דוקא ומסיבת שלא רצו אותו ומיחו בו ולא יתכן לפרש ולא איתאי איניש דאסיק אדעתיה למימר כן בכוונת דבריהם הראשונים כל שהם כתבו דלפו"ד לא יוכל להיות שו"מ לא קבע ולא בדרך עראי בשום צד כלל דדבריהם אלו מורים להדיא דלא יוכל להיות בשום צד כלל אפי' אם הצבור יהיו מתרצים בו ולא אפי' בדרך עראי. וכ"ש ממה שהפליגו לבאר דהיינו משום מחמת העדויות שקבלנו דמשמע להדייא דהיו ק"ע הפוסלים אותו מדינא ובפרט מה שהאריכו לבאר עוד דאף אם יאמר שחזר בתשו' דאין בו מועיל להיות שו"מ דמתבאר מדבריהם אלו להדייא דהיו בו עוונות הצריכים תשו' כדי להיות מותר לשחוט ואין בו מועיל אם יאמר שכבר חזר בתשו' דכל העובר על דבריהם אלו בעיניו יראה ובלבבו יבין דלפו"ד פסלו אותו מלהיות שוחט לצבור כלל. וכן מתבארת כוונתם ממה שהכריזו עליו ברבים ששחיטתו טריפה בסתם ולא דקדקו בדבריהם להכריז ולומר דלא מצי לאכול מהבשר ששחט חר"א הנז' דבכה"ג הוה אפשר לשמוע דאינו אלא משום ששחט בלתי רשות הצבור והפך אזהרתם. אך אין נראה כן ממה שהכריזו בסתם ששחיטו טריפה. ויותר מתבאר ממ"ש בסתם שלא יוכל להיות שוחט מתא דנראה דפסלו אותו מלהיות שוחט לצבור באיזה מקום שיהיה דאם כוונתם היה שלא להיות שוחט מתא במקולין שלנו העיקר חסר מדבריהם כי לא פורש בה בעירנו זאת או במקולין שלנו ועל כל אלין דהוו גמר אומר דפי' מעלת הרבנים בכוונת דבריהם שבגזרה הא' דחיק ואתו מרחיק. והפי' הפשוט ומרווח בכוונת דבריהם הוא שפסלו אותו לגמרי לשחוט לרבים בכל מקום שיהיה