שו"ת תעלומות לב חלק א מג

הדין איני פוצה פה לערער על פס"ד של הרבנים ז"ל אלא אדרבא אני מסייע ומחזיק פס"ד של הרבנים שפסלו אותו וכו' ומה מקום לתמוה בזה ממה שהעליתי דאין לערער וכו' כל שאיני מערער וכו' ע"כ

הדבר פשוט דכוונת הרב ז"ל הוא דמאחר דערעור זה שיצא בעיר על שבקשו למנותו לשוחט מתא ויצאו קצת יחידים ות"ח לעכב ע"י מחמת פסק דינו היה בשנת תרי"ד. ואילו בשנת תרי"ב כבר עשו הרבנים גזרתם השניה כדי לפרש דבריהם שבגזרה הראשונה מה היה כוונתם ופי' שלא היה דעתם לפסול שחיטתו לגמרי כ"א לשוחט מתא במקולין של אזמיר דווקא לגדר ולסייג. א"כ מה כחו יפה עתה בש' תדי"ר לעמוד בסברתו הראשונה לפצות פה נגדם ולומר לכל שהוא פסול לגמרי ושיש לו פס"ד ע"ז וככחו אז כחו עתה זה פשוט בכוונת דבריו וכמו שכן באו דבריו יותר מפורשים בד"ג סו' ע"א ע"ש

ואם ירצה להתנצל על זה על דרך שכ' שם בע"ד כי גזרה זו הב' לא ידע ממנה כ"א בש' תדי"ר כי לא נראה ולא נתגלה החוצה מקודם. אינו נאמן דודאי מש' תרי"ב שנעשה המעשה ב"ד זה של ב' הרבנים ז"ל נתוודע הדבר לכל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ה"ד הר' בש"מ למציעא די"ט ע"א ומו"הר בס' חק"ל יו"ד ח"א סי' פ"ד וה"ד מו"הר בס' חיים ביד דכל דבר הנעשה בב"ד קלא אית ליה ופרהסיא מיקרי ע"ש. ומ"ג לגבי דידיה דבכל עת ובכל זמן היה דעתיה עלויה לפוסלו דודאי ידע מהמעשה ב"ד זה

ובא יראה איך נאמנו דברי הר' מוהרד"ח ז"ל במ"ש עליו בד"ג סוף ע"א דנס מן הפח ונפל אל הפחת בהודאת בע"ד בעצמו שהרי ביקש להתנצל שם בע"ד על מה שנראה כמערער אחר גזרתם הב' והג' ופוגם בכבודם. באומרו שכל מ"ש באסיפה הראשונה היה בשנת תר"ח וגזרתם הנז' לא נתגלה החוצה כ"א בשנת תרי"ד. ודברים אלו מורים דמודה הוא דאם אחר ידיעת גזרתם שמפרשים דבריהם שבגזרתם הא' שלא כוונו לפסול אותו להשוחט הנז' לגמרי הוא עומד בסברתו הא' אז הוי כמערער אחריהם ופוגם בכבודם ונלכד ברשת נח"ש. וכיון שכן הן כהיום שכבר ידע וראה ג"כ פס"ד של מו"הר ז"ל שמראה פנים להיתרו של השוחט הנז' והוא עומד בסברתו וככחו אז באסיפתו הראשונה כחו עתה לבא כנגדו ולהכחיש כל דבריו אין לך מערער אחריו ופוגם בכבודו גדול מזה. ונמצא כי נלכד באמרי פיו כדברי הר' מוהרד"ח ז"ל וד"ב

ועל מ"ש שם ד"ה ומעתה וכו' עד"סו ע"ד וכמו כן על כמה לשונות הבאים אחרי כן תמצא בטולם בדברינו מה למעלה מה למטה ואין צורך לכפול הדברים כמו שעשה המחבר לכפול הדברים כמה פעמים ובאריכות לשון עד כי למשא כבד יחשב אצל כל קורא בו כמו שיראה הרואה

אך זאת אשיב על מ"ש בסו' ע"ב והראיה לכוונתם זו של מעלת הרבנים הוא מה שלא שלח יד שנית מו"הר כמוהרא"י ז"ל לקצת מיחידי העיר ההיא שאכתי לא היו אוכלים משחיטתו גם אחרי שלוח כת"י הנז' להם ודלא כמ"ש מוהרד"ח ז"ל דמכח חתימתו חזרו המעוררין לאכול משחיטתו דליתא דאכתי קצת ירא שמים מיחידי העיר לא היו אוכלים ולא חזר מו"הר לומר להם דמצו לאכול וכו' אם לא דהדבר ברור דכוונתם כמ"ש ע"כ. שאין לסמוך על ראיה זו כי היא בנויה ע"ג יסוד רעוע שלפי האמת לא נשאר שום אדם מהמעוררין שלא אכלו משח"וב חר"א אחרי שלוח כת"י מו"הר מוהרא"י ז"ל כאשר ידוע זה לכל מי שהלך שם באותו זמן. וכמ"ש הר' מוהרד"ח ז"ל

עוד כתב דק"ך ע"א וז"ל כ' עוד בע"ב ע"ד העדויות הנז' שנמצאו בציונים בכתבי הר' מוהרי"א הסומך כנז' שאני הצעיר הארכתי בביאור פס"ד וכו' וז"ל דעל ג' העבירות אלו אשר העליל על בני זה הפוסק ולא ירא לגופו לחשוד בכשרים אם המצא ימצא אפי' ע"א ואפי' תינוק בר דעת שיעיד עליו וכו' אני פוסלו אבל כעת איני רואה כ"א שנאה וקנא' ותחרות כאשר כל באי שער עירנו יגידון גודל שנאתו ורדיפתו עמו מעת המחלוקת וכו' הנה מ"ש דאני הפוסק המעליל על בנו על העבירות הנז' ושחשדתי בכשרים ולא יראתי לגופו כל שומע דבריו אלו יראה בבירור שכוונתו לקנטר אחר שכתבתי שם שכן מצאתי כתוב ומצויין בכתבי מוהרי"א הנז' שהעידו עליו ע"כ הנז' וא"כ איך יאמר דאני המעליל והחושד בכשרים. ואם כוונתו דלא נמצאו ולא היו שם עלילות העבירות הנז' כ"א שאני הוא המולידן ותולה אותם באילן גדול ע"ש מוהרי"א הא ודאי דאין ראוי לדבר תועה כזאת מבלי שום הוכחה וכו' ובלא"ה אין מקום לומר דזה הוא כוונת דבריו דכבר ראיתי בדבריו שם שכבר ראה הציונים הנז' וכו' ואדרבא תמיהתו חוזרת הוא לבעליה איך לא ירא לנפשו לחשוד בחבירו כל כי האי ולשלוח לשונו לדבר עליו כזאת על מה שלא היה ולא חמס בכפיו במה שהוא חושד אותו כנז' וכ"ש להעריך אותו לאויב ושונא ובעל תחרות ובעל מריבה וכו' ואי משום מ"ש דלא ימצא אפי' תינוק ב"ד שיעיד עליו אפי' באחת מהם הנה אף אם היה כדבריו אלו אכתי מה לו כי יצעק ורתח עליה דידי כל שאין אני הממציא וכו' כ"א שהראתי תי דברי מוהרי"א שכ"ך שהעידו עלי כל הני ע"כ

ראו כמה נתלבט בכוונת דברי הר' ז"ל ולא ירד לסוף דעתו ולכוין פירושו האמיתי וזה הוי מופת חותך דהוא הוא דכוונתו לקנטר. שהרי הרואה שטח לשונו של הר' ז"ל שאחר דברים אלו שנתקשה המחבר בכוונת פי' סיים וז"ל הגע עצמך אם המצא כתוב בנייר א' על פלוני שחילל שבת כמה פעמים ולא נמצא שום אדם שיעיד עליו או שמע או ידע היש ממש לחוש ולפסול ולפגום בכבוד אותו האיש יהיה מי שיהיה הכותבו ואפי' רב העיר וחתם עליו כ"ז שאינו אומר העידו בפני כ"ש בת"ח א' שאינו דיין על הקהל דאעיקר' קבלת העדות בעינן בפני ג' וכו' ע"כ. יראה ויבין דכל כוונתו לתפוס עליו דכ"כ גדלה שנאתו ורדיפתו עמו מעת המחלוקת וכ"כ נטבע במצולות מי מריבה עד כי נתפעל כ"כ מציונים אלו להחשיבם לעדות גמורה ע"פ ציונים אלו ולא עלה על שפתיו לבאר בתחי' האם יש ממשות בציונים אלו לחוש עליהם ולהחשיבם כדי לפסול את השוחט כאשר יאות לכל פוסק ומודה ההולך בדרך ישר ומכוין להוציא הדין לאמיתו. ומדלא עשה כן אינו אלא כי שנאתו וקנאתו עמו הטעתו וזה פשוט וק"ל

כתב עוד שם וז"ל ומ"ש דכל באי שער עירנו יעידון יגידון גודל שנאתו ורדיפתו עמי מעת המחלוק' שלי"ת דהוא מעיד עליו דמסיבת המחלוקת אשר היו באותן הימים הוא מה שגברה שנאתי ורדיפתי עמו ולא מסיבת היות כן טבעי וכו' ברם סיבת הנז' לא לי לבד גרמא השנא' עמו כ"א לרוב חכמי העירה כמוני על מה