שו"ת תעלומות לב חלק א מב

הנה ודאי שהאמת היא אהובה אצל כל ישר הולך אבל לא אצל הנוטה מדרך ישרה כמוהו היום אשר ראה ראינו שכל דבריו נוטים מדרך האמת והיושר כמו שביארנו עד הנה וכאשר נבאר עוד בע"ה. ועל מה שעתה באנו הרי מצאנו ראינו למו"הר מרן החבי"ף ז"ל שם ד"ג ע"ב וע"ג וד' שכתב וז"ל ומאחר שכן שלא יש על השוחט הלזו שום העדאת עדים בבית דין על פסולו ולא שום קלא דלא פסיק שהוחזק חשדתו בב"ד מאין ולאין לפסול שחיטתו והרי אם באנו לדון מזמן הרבנים הקודמים בזמן מו"הר המ' כמוהרא"י ז"ל מר אביו של הר' ר' חיי"א ז"ל הרי הר' ר' חיי"א כתב וחתם בחתימת ידו לתת לו סמכא לשחוט בשנת התקצ"ו והיה ברשות וידיעת עט"ר מו"הר המו' כמוהר"ש חכים זצוק"ל וגם מו"הר הפרד"ס ז"ל חתם בשטר הסמכא בשנת התר"ב וגם מו"הר כמוהרא"י ז"ל הסכים בחתימת ידו על הדבר הזה א"כ נמצא כי בזמן הרבנים הללו ז"ל מלבד כי לא נמצא בימיהם שום חשד ופיסול על השוחט הנז' עוד בה כי ראינו כי קיימו וקבלו שטר סמיכתו בכתיבה וחתימה ומאותו זמן שהרבנים הללו עלו לשכון כבוד בא"י ת"ו ועד זמנינו עד עצם היום הזה לא נמצא שום עדות ואפי' חשדא ואפי' בקול בעלמא בקלא דלא פסיק כי אם מה שבאו שני עדים לפנינו בזמן המחלוקת ומאותו עדות לא היה כדאי כדי לפסול שחיטתו מן הדין כ"א זאת עשינו שלא להיות שוחט מתא לבד. מהטעמים הכמוסים עמנו וכו' מתורת קנס לגדר ולסייג וכו'. ואם באו להרהר הרהורי דברים על השוחט הלזה מזה זמן רב קודם שנטל סמכא כמו ששמעתי דיבת רבים יש להשיב ע"ז כי הרבנים הנ"ל רבני מתא אשר היו באותו זמן בודאי כי ידעו והכירו בשוחט הנז' שלא היה שום דופי כי קי"ל חזקת חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתח"י וכו' ובודאי שעשו כהוגן ואין להרהר עוד בזה כלל וכו' וא"ת שהרי אפסיקא הלכתא לדידן דאם עברו ודייקי וראו שיש להשיב על פסק דינם משיבים וכו' כאן בנ"ד כבר דקדקנו ודרשנו וחקרנו ככל הבא מידינו ולא שמענו ולא ראינו דבר בצד מה לפוסלו להשוחט הנז' מכל אלו הערעורים שערערו עליו מזה שנים רבות קודם שנטל סמכא כי לא יש בהם שום עדות ברור ולא קול בקלא דלא פסיק בידינו וכיון שכן הרי השוחט זה כשר לשחוט ולבדוק וכו' ע"כ ועוד הוסיף ידו שנית בד"ח ע"ג ע"ד החכמים טובים השנים שכ' ערעורים ופקפוקים על השוחט הלזה ונטו דעתם לדברי המחבר להחמיר וכתב כי דברי אמת ניכרים כי מאחר שזכרנו שהרב המו' ח"ק הפרד"ס והרב רבי חיי"א ומו"הר כמוהרא"י הסכימו בסמיכתו אין ספק כי אין להרהר וכו' ומ"ג כי ענין זה שאמר העד הזה שהיו עשרה אנשים שם בסי'רא בודאי כי בבואם אלינו היו מדברים עמנו מעניינים המכוערים מהשוחט הנז' אם היו בו וכו' ואמינא ולא מסתפינא כי גם אני הצעיר שהייתי באותן הזמנים מיושבי על מדין לדון בב"ד של ג' הי"ו והיו כל הבילורג'יס שהולכים ובאים לסיר'א באים לפני קודם הליכתן ואחר ביאתם ולא שמעתי עד היום מערעורי דברים אלו על השוחט הנז' וכו' עד"סו ע"ד שסיים וז"ל וכאן בנ"ד בראותי אנכי הצעיר שיצאו עכשיו עוררין גם עלי דידי שרציתי להכשירו שיש בו פיסול מחמת סיר'א ע"ז אז אמרתי כי אדרבא מצוה עלי לדייק ולברר האמת וכן עשיתי שעמדתי בחקירה וקריתי לכמה אנשים אשר היו באותו זמן בסיר'א אם שמעו אם ראו איזה פיסול עבירה בשוחט הנז' כמו שאומרים ואין גם אחד שיאמר שהוא עד או ראה או ידע שום דבר מדברי כיעור עליו ע"כ

ואחר כל הכבוד הזה שדיבר בקדשו מו"הר ז"ל מי הוא זה שיאמין לשמועתו זאת ולמופתיו ששוחט הלזה היה מוחזק וחשוד לכמה עבירות חמורות ומפורסם ע"ז לכל בני העיר עד שלא הוצרך לא לעדות ולא לראיה כלל על כל מ"ש בשאלה נגד עדות זה של מו"הר ז"ל שמעיד בעצמו כל בתר איפכא אחר החקירה והדרישה וגם היותו יודע ובקי בכל ענייני העיר ומכיר איש איש ממעש'רו שהיה מיושבי על מדין לדון בב"ד מאותן הזמנים והלאה כידוע לכל הא ודאי לא ניתן ליאמר. אלא כל אדם ישפוט בצדק שכל דבריו אלה אינם אלא יסוד מיוסד מלבו מעלילות דברים מחמת שנאה כדי לפוסלו והוא הוא המוציא דבה והוא העד הוא הדיין וממנו ומעצמו נתפרס' הדבר בעיר וכמ"ש הר' מוהרר"ח ז"ל ד"ד ע"א ויפה כתב

ומאי דמילא פיו שחוק בדקל"ד ע"ב בראותו דברי ב' החכמים שהו"ד בס' נ"ל ובס' חיים ביד שערערו מכמה פקפוקים על השוחט הלזה ושנטו דעתם לפוסלו על כי זה מורה שהיה חשוד בעיניהם ובעיני כמה ת"ח לרע מעללים ולא יצאו הדברים ממנו ולא מלבו הם בדויים מתוך שנאה וקנאה וכו' ע"ש. אין זה שמחה שלימה לפי האמת כי לא נתפעלו החכמים הנז' מהעדויות לפוסלו כי אם מפסק דינו הארוך הפוסל אותו וכמו שמתבאר מדבריהם שכתבו למו"הר שם בס' חיים ביד ד"ה סו' ע"א כי לא נטפלו בענין רק מפני פחד ה' ומהדר גאונו על שראו פסק ארוך ע"ע זה לפוסלו וגם על מה ששמעו מפי מגיד אמת שכתב רבי חיי"א ז"ל פסק ארוך לפוסלו ושחרה אפו על אחיו על אשר שלח כתב לאי"דין וגם שכת' לאור'לא להזהירם שלא יאכלו משחיטתו וכו' ולא עלו על דל שפתותיהם לומר על שהוא מפורסם וחשוד לעבור על כמה עבירות הפוסלו כמ"ש הוא. ועל דבר הפקפוקים שערערו לא החליטו מאמרם לפוסלו כ"א שכ' למו"הר ז"ל דצריכים בירור מספיק וחקירה ודרישה כיע"ש. שמכל אלו הדברים מתבאר שלא היה חשוד ומפורסם בעיניהם מעיקרא על כל העבירות שפקפקו וערערו עליו לפוסלו אלא הוא הוא שהלהיב לבותם והוא העד על כל הפקפוקים והוא המגיד על כל דברי ר' חיי"א ז"ל והוא הדיין מהפסק הארוך שראו וממנו ומעצמו יצאו כל אלו הדברי' ולשמחה מה זאת עושה. ומודע לבינה כי דברים אלו כתבם על לוח לבך וזכור אותם ואל תשכחם כי ע"פ הדברים האלה תמצא סת"ר לכמה לשונות שכותב המחבר לקמן בבא טעון נגד דברי הר' ז"ל ונגד דברי מו"הר מרן החבי"ף ז"ל ע"פי יסוד הנז' כמו שתראה בדקל"ד סו' ע"ג וע"ד ובכמה מקומות שבנפול היסוד ממילא יפול הבנין כולו ואין צורך לכפול הדברים עוד במקומם. ומה שיש להשיב על המופת שעשה ועל מה שכתב בע"ד ד"ה ותו דהמתבאר מזה וכו' מבואר לקמן במקומו בפירוש הגזרה ע"ש

כתב עוד בדקי"ט ע"א וז"ל ובכן לא ידעתי מאי דקאמר עוד והואיל דנפיק מפומך דאין ערער אחריהם אי מצד הדין דב"ד בתר ב"ד לא דייקי ואי מצד המנהג והקבלה וכו' תו מה כחך לפצות פה נגד מה שפוסקים הרבנים דאין לך אלא שופט שבימיך ע"כ. תערומת זה לא ידענא להיכא קאי דהנה באתרא