שו"ת תעלומות לב חלק א מא

כלל מחמת מעשיו הרעים דבר זה אין הדעת סובלתו כי אדרבא כל האוכל ומאכיל משחיטתו יראה ופחד יבא בו והו"ל למימר ובמקום מצוה עבירה היא ח"ו

זאת ועוד דלפי מ"ש לקמן דקכ"ד סוף ע"א על דברי הרב מוהרד"ח ז"ל שכתב דכפי דבריו כולנו פסולים להיות שוחט מתא דסמכנו למי שאינו הגון ופסול מדינא דאין לך טבח שיצאתה טריפה מתחת ידו יותר גדול מזה דהתם מאכיל טריפה אחת ובהסמיך אדם שאינו הגון הולך ומאכיל טריפות בכל יום לרבים והוא הגורם ואין לו כפרה עולמית וכאשר הארכתי במקום אחר דהוא דבר אמת ונכון וכמבואר בתשו' מ"ץ ח"ב סו"סי ע"ה דיש להעביר למסמיך תלמיד פסול יותר מטבח שיצאתה טריפה מתחת ידו וכו'. וע"ז טען עליו דאין ענין זה של פסלות חר"א מצד היותו חשוד תלוי בהם כי אם ברבני מתא דלהם יאותה לידע אם ראוי להיות מלאכת ה' זו בידו מסיבת היותו חשוד ולא להם כלל. דמה שהם מעידים הוא על בקיאות מלאכת השחיטה והבדיקה דוקא דידע שפיר לבדוק בהם ומה להם אם מצד אחר דאינו נוגע להם הוא פסול דמצו למימר הא איכא מר עוקבא ע"כ

והשתא לפ"ז איך יכול לומר על עדות הרבנים ג"כ שלא על ענין כשרותו הם מעידים כ"א על בקיאות אומנותו דוק' אין זה אלא דברי תימא כי על מי היתה סמיכתם של הרבנים שיעיד על ענין כשרותו שהוא פסול ולא יצא תקלה מתחת ידם. ועל מי תלוי דבר זה אם לא להם. ולפ"ז כל מה שטרח לתור ולחפש טעמו של מו"הר הפרד"ס על חתימתו בכתב הסמכא אינו אלא נט"לפ ותמיהתו עליו לפי דעתו קיימת. וא"כ לא מצי פטר עצמו מידי מכשול נלכד ברשת מערער אחר רבו וכמו שכתב הרב מוהרד"ח ז"ל ד"ג ע"א ומורינו הרב החבי"ף ז"ל ד"ג ע"ג יע"ש

ועל מע' הסומכים מו"הר כמוהרא"ק ור' חיי"א ז"ל ג"כ איכא לאתמוהי לפי דעתו כי מאחר שלא רצו לסמוך אותו מעיקרא ולא באו לידי בדיקה עמו משום שהיה חשוד בעיניהם ומוחזק על כמה איסורין הפוסל אותו מלהיות ש"וב והר' ר' חיי"א לא הניחו למר אביו שיחתום בסמכתו בשביל זה ושחרה לו לר"ח על ששלח איגרת מ"א לאיי"דין שיאכלו מש"וב. איך ולמה כשבא אח"ך לכאן בההוא עובדא של עיקור העוף להראות סכינו העלימו עיניהם מכל זה וחזרו מסברתם וישבו ובדקו אותו בבדיקת הסכין והריאה ונמצא יפה והניחוהו לילך לאיי"דין בלי פרכוס ואדרבא חזר מו"הר מוהרא"י עוד להחזיק בידו ע"י כתב. וכי זו דרכה של תורה לישב ולבדוק לשוחט פסול כזה על בדיקת הסכין והריאה שנראה כמי שאין מעכב בו דבר אחר לפוסלו מלהיות ש"וב כ"א זה אתמהא. ומעיקרא מאי סבור ולבסוף מאי סבור. ומ"ש עוד ע"ז שם ובדקי"ט ע"ב ובכמה מקומות שמפני שלא עלה בידם מעיקרא למנוע אותו להיות ש"וב ואהנו מעשיו של כהרד"ח ע"י סמכתו כ"ש הוא שלא תעלה בידם עתה למנוע אותו מסיבה הנז' וגם מסיבת יראת המחלוקת שמא תהיה גוברת גם מסיבה זאת דכבר הוה מצאה ידו להמציא מחלוקת וכתות מיחידי העיר וכו' ע"כ. אין זה אלא דברי קינטור ולבזויי קא מכוין להחזיקו לגברא אלמא ופלגאה ח"ו שרי ליה מאריה וסתירת טענ' זאת מלבד כי באותו זמן שלקח סמכא על ש"וב דהיינו בשנת תר"ב וגם בש' תר"ד באותו מעשה של עיקור בעוף לא היה שום מחלוקת בעיר ובמחלוקת שבשנת ת"ר ותר"א היה הרב מוהרד"ח עם מו"הר כמוהרא"י ובנו ר' חיי"א ומו"הר הפרד"ס ומו"הר כמוהרא"ק כולם מצד אחד מהכת של הגבירים וא"כ מה יראה היתה שם. עוד זאת תמצא בדברי מו"הר בס' חיים ביד דף י"א ע"ב סתירה לטענה זאת ע"ש ותרוה צמאונך

ומה שסיים בזה וז"ל ואדרבא נראה כוונת של מעלת הסומכים הנ"ל בבדיקה זאת של חר"א היה דאם ימצא מחוסר ידיעה בבדיקת הסכין והריאה ועל ידי זה אפשר דיהיו ניצולין מחר"א הנז' מהיות ש"וב עוד לרבים ע"כ. דברי הבל המה דאיך יתכן שישבו הם בעצמם לבודקו על בדיקת הסכין והריאה לעשות הוראה שלא היה בו ד"א המעכבו מלהיות ש"וב על הספק אם ימצא מחוסר ידיעה כי אפשר שימצא מלומד וכאשר היה לפי האמת שנמצא מלומד יפה וחזר להיות ש"וב בלי הרהור כלל יותר טוב היה להם לעמוד בסברתם. ולהניחו כדמעיקרא בלי בדיקה הם בעצמם

ומה שעמד מתמיה על עיקר ענין זה שכתב הרב מוהרד"ח ז"ל דהגם שנתברר שלא שחטה בנו עכ"ז עשו לו העברה ובא לכאן והראה סכינו וכו' שאינו מובן ואין לו שחר דמאחר דקודם בואו לכאן נתברר שלא שחטה הוא מה מקום להכריחו לבא לכאן כדי להראות סכינו ולא זו אף זו לשולחו למקולין לבודקו גם בבדיקת הריאה כ"ש וק"ו לעשות בו העברה מה שהיה ראוי לעשות להשוחט האחר ולא לחר"א בנו דבר זה אין השכל מקבל אותו ע"כ. כל מי שיש בו בינה והשכל מקבל אותו בסבר פנים יפות כי הדבר מובן מאליו שכ"ז היה על צד היותר טוב כדי לצאת מידי ספק לגמרי וכמ"ש מו"הר ז"ל בס' חיים ביד סי' ה' די"ז ע"ד דבכל עת ובכל זמן אשר יארע איזה רינון בשוחט ובודק אפי' אם יהיה שיצא זכאי בדינו ולא נפסל עכ"ז יש לב"ד ולהרב שבעיר לנסותו ולבודקו ע"י הסומכים שבעיר כדי לצאת מידי ספק והוכיח כן מדברי הפוס' ז"ל יע"ש. ואין ספק שגם לשוחט האחר עשו לו כמו כן במכ"ש אלא שלא הוצרך הכת'וב לאומרו. ובודאי אם היה משים על לב דברי מוה"ר אלו שכבר היו לפניו בהל' שאחר זה לא היה נשאר לו תמיה כלל אם כל כוונתו היה לעמוד על האמת

ועל מ"ש בדקי"ח ע"א וע"ב ע"ש וההקש בכמה מקומות הבאים אחרי כן לא נטפלנו להשיב עליהם על היותם דברי הבאי בדרך קינטור ובזיון על הרב ז"ל והעובר אליהם מאליו יראה דאין בם מועיל ואין צורך להשיב עליהם דהוי איבוד זמן וביטול תורה

שוב כתב בע"ג ע"ד הר' ז"ל שכ' ראיתי את השאלה אשר בדה מלבו פסולין א' ותשע מבלי הביא שום זכרון עדות או מעב"ד על שום אחר מהם וכו' וז"ל אנא דאמרי כ"ע ידעי דלא יצא ממני ומאתי דברים בדוים וכ"ש לפגוע באיש כ"א דהאמת היא יותר אהובה אצלי ואצל כל ישר הולך דמעשיו המכוערין הידועים ומפורסמים לכל באי שער עירנו הוא כל מה שכתבתי ולפרסום הדברים ההם לא איצטרכו לא לעדות ולא לשום ראיה כלל והמופת חותכת להיות הדברים מפורסמים לכל ולא בדיתי אותם מלבי הוא מה שקמו מגבירי העירה וכמה בע"ב מיחידי העירה ביום שחוט בנו במקולין אצל מעלת הרבנים מסרבין מלאכול משחיטתו והעידו עליו מה שהעידו ופסלו והכריזו את שחיטתו ונכתב גזרתם בפנקס הב"ד וכו' ע"כ: