שו"ת תעלומות לב חלק א מ

תנא דידן הר' בני חיי ז"ל דמו"הר כנ"הג ומוהר"ש הלוי ז"ל היו חותמין בסמכה של השוחט ושהן עוד היום כך נוהגים מרביצי התורה בארץ הלזו כנ"ל וגם כבר כתבנו שיש בידינו סמכות מזמן מוה"ר כמוהר"ח מודעי ז"ל ומזמן מוה"ר חק"ל ז"ל וחתימי עלה הרבנים הנז' אחר חתימת שוחטי מתא. וגם מו"הר מרן החבי"ף ז"ל בס' משא חיים בתורת המנהגים סי' רמ"ז הביא דברי הרב בני חיי ז"ל וסיים וז"ל וא"כ אם לקח חתימת מהסומכי מתא ולא לקח ממרביצי התורה יקרא סמכה זו רעועה ואינו ראוי לסמוך עליו כדי לאכול מש"וב בלי פקפוק כיון דכך הוא המנהג ובפרט אם הסומכים הם שוחטי מתא דלא יבצר ח"ו צד קירוב דעת עם זה שבא ליקח סמכא וברור ע"כ וד"ב

ומ"ש עוד ע"ז בר"י ע"ד דאף אם כן היה הדבר ברור דלא כתב כן אלא לכבוד מו"הר הפרד"ס ז"ל דמעיקרא גם מ"ש איגרת ההיא ליחידי העיר הנז' היה לכבוד מו"הר הנז' כאשר שמעתי מפי בנו ר' חייא ז"ל אומר לי כן ע"כ. הנה מעין זה כתב באסיפה הראשונה והכה על קדקדו מו"הר החבי"ף ז"ל שם בס' חיים ביד ד"ה ע"ג וכ' דאין בדבריו ממש כי בדבר הזה שהוא להאכיל את הרבים אם ח"ו היה יודע איזה דבר לא היה מסכים לדבריו ואדרבא היה מגלה לו כדי להרים מכשול שלא יכשלו בו רבים. וגם מו"הר הפרד"ס היה מודה לו אם היה איסור ברור אלא ודאי ש"מ שלא היה בו שום פקפוק וזה ברור עכ"ל. ועיין עוד שם בד"י ס"ו ע"ד

ולפ"ז הן כהיום שעומד בסברתו וחוזר פעם אחרת לומר בפירו' שהדבר ברור דלא כתב כן אלא לכבוד מו"הר הפרד"ס וכו' ומעיד עדות שקר בעצמו שכן שמע מפי ר' חייא בנו ג"כ אומר כן בעד מ"א ז"ל כי הרוצה לשקר וכו'. אין ספק כי גדול עונו מנשוא שנמצא מזלזל בכבוד הרבנים מוה"ר כמוהרא"י ובנו ז"ל שהיו מקילין באיסורים ח"ו שהיו מניחים לרבים שיאכלו דבר איסור ולא היו חסים על כבוד ה' ותורתו מפני חשש זלזול כבוד בשר ודם. ומזלזל ג"כ בכבוד מו"הר הפרד"ס ז"ל שנראה ח"ו שלא היה מודה להם לחזור מחתימתו אף במקום איסור כזה שנכשלים בו רבים

ומה שרצה להתנצל עוד ע"ז בכותבו בתר הכי וז"ל ומ"ש להוכיח מההיא עובדא דבתריה בספק עיקור בעוף אחד שבא בנו לכאן והראה סכינו למו"הר במוהרא"ק ולר' חיי"א ז"ל ונמצא סכינו יפה וחזר למקומו להיות ש"וב שם דמוכח מזה דגם מו"הר הנז' ומוהרי"א היו מודים בו ובסמיכתו לא ידעתי מה זו ראיה למה שלא סמכו אותו ולא רצו שתהיה מלאכת ה' זו בידו שהיה לסיבת היותם יודעים בו שלא היה מתנהג בכשרות ואדרבא היה חשוד בעיניהם לעבור על כמה איסורים דלחסרון ידיעה ובקיאות בבדיקת הסכין והריאה לא היתה מניעתו מלסומכו כי לא באו לידי בדיקה עמו כל שהיה חשוד בעיניהם מעיקרא להיות מלאכה זו בידו וכל שכנגד סיבה זו שלא רצו לסומכו חלק לבו עמהם ועביד עובדא בנפשיה לסמוך אותו וחביריו וכו' ועי"ז אהנו מעשיו שנתמנה לשוחט מתא שם. וגם ע"י הפצרתו בהם א"כ מה ראיה הוא זה על עיקר סיבתם שנמנעו עצמם מלסומכו האם היו יכולין למנוע עצמם מלבודקו מסיבתם הנז' האחרת מה שלא נשאלו עליה כ"א לבודקו בבדיקת הסכין והריאה האם הוא בקי בהם מסיבת עיקור העוף ההוא או לא. לא זו הדרך דרכה של תורה להשיב דבר על מה שלא נשאלו עליה ע"כ. וע"פ דרך זה הליץ בעד מו"הר הפרד"ס ז"ל ג"כ בדק"י ע"ב על מה שנתן חתימה בסמכה של חר"א הנז' עם היותו יודע גדר חר"א הנז' שהוא פסול לשחוט מחמת מעשיו הרעים. אחר שהודה כי שקר ענה במה שהליץ בעדו באסיפתו הא' שהיה על חסרון ידיעתו גדר חר"א הנז' ושלא נסמך מהסומכים. וז"ל ברם בעתה דידיעתו דכת"י של מו"הר הפרד"ס הנז' ה"ה כתובה בתוך כתב הסמכה וכו' ובהביטי כל דבריו שכ' ראיתי דיותר נראה לע"ד ברור להליץ בעדו דגם מו"הר ז"ל דעתו היה כדעת מעלת הסומכים שכתבו לעיל על בן עוף שנמצא בו עיקור וכו' דאחרי ריבוי הפצר' מוהרד"ח לבקש ממנו חת"י על חר"א בנו ראה והביט דאין חתימה זו נתונה שם כ"א דהיא נותנת עדות על בקיאות חר"א הנז' במלאכת בדיקת הסכין והריאה דוקא מן הבהמה למינה דקה וגסה וכו' ולא שמעיד על ענין כשרותו אם ראוי להיות מלאכת ה' זו בידו או לא וכלפי זה סמך לתת לו כת"י נמי מעיד על כך דוקא אחרי הפצרתו בו. וכמו שכן נראה מכל דבריו שכתב שם דאינם סובבים כ"א על המחאת בדיקת הש"וב כמו שיראה הרואה וכו'. ואין ספק דגם מו"הר מוהרא"י לכוונה זאת היתה מה שנתן חת"י ליחידי העיר ההיא ושהודה להם על חתימת יד מו"הר הפרד"ס לומר דיפה דין יפה הודה דאין עדותם כי אם על בדיקת הסכין והריאה דוקא ע"כ. ועיין גם כן דקפ"ז סימן ע"ד שדחה דברי מו"הר החבי"ף ז"ל הנ"ל על פי דרך זה כיע"ש

הלא תראו כמה לא חלי ולא מרגיש המחבר הזה שכותב מה שעולה בדעתו הקלושה בלתי העמדה והערכה באותם הדברים אם ראויים להיות נאמרים באמת אם לאו. שהרי ראה והביט נוסח כת"י של מו"הר הפרד"ס ז"ל שם בספר נ"ל ד"ה ע"א שכתוב בס' זה אחרי ראותי סהדותייהו דרבנן אשר מעבר לדף שסמכו ידיהן על ראש מע' חר"א וכו' אשר בדקו אותו והרשוהו לשחוט ולבדוק מהעוף למינהו וכו' כי מצאוהו אומן בקי וכו' ומאשר ראיתי עדותם קיימת נמניתי עמהם לדבר מצוה לבא על החתום וכו' ולא נצרכא אלא להעדפה להחזיק בידו של חר"א הנז' וכל האוכל ומאכיל משחיטתו ובדיקתו סמוך לבו לא ירא כי להם על מה שיסמוכו ככל הכתוב מע"לד ואני אברכהו ברכות שמים יהי רצון שלא יצא תקלה מתחת ידו לעד לעולם ע"כ. וגם נוסח כת"י של מו"הר מוהרא"י כתוב שם ד"ג ע"א בז"הל אחר דאתמחי גברא וגם רב האיי גאון הר' הפרדס סמך ידו עליו וכל האוכל משחיטתו סמוך לבו לא ירא מה מקום נשאר לכם לחוש בדבר דעו נאמנה כי בו בפרק הייתי בכפר ומשו"ה לא באתי על החתום בשטר הסמכה הנה כי כן גם אנכי מסכים והולך כי ראוי והגון להיות שוחט ובודק לרבים וכל האוכל מידו סמוך לבו לא ירא ע"כ

ואחרי ראות כל זה איך עלה על דעתו לומר שאין כוונתם להעיד אלא על בקיאות אומנותו דוקא ולא על ענין כשרותו הס כי לא להזכיר פירוש זה. דאיך הפה יכולה לדבר ולומר כי דברים אלו שכתב שנמנה עמהם לדבר מצוה ושכל האוכל ומאכיל משו"ב סמוך לבו לא ירא וכי הוא ראוי והגון להיות ש"וב לרבים שאין כוונתם אלא על ענין בקיאות אומנותו וזיל לאידך גיסא לענין כשרותו דעתם הוי שהוא פסול להיות ש"וב