שו"ת תעלומות לב חלק א לט

בחתימת הבודקים דוקא וכו' ע"כ. ומה שטען המחבר בדקכ"ג ע"ג להחזיק דבריו הראשונים וז"ל הדור אתם ראו אומר עלי על מנהג זה של סמכת הסומכים ממונים מהצבור דאני בדיתי אותו מלבי מה שאינו והוא דבר שכל באי שער עירנו יודעים ומכירים שהדבר כן כמ"ש וגם דעד הנה כהיום היו הסומכים ממונים מהצבור מסמכים לכל תלמיד בין על בדיקת הסכין ובין על בדיקת הריאה. ועד אחרן מוה"ר כמוהר"א קריספין והר' ר' חיי"א וכמוהר"י שאול ז"ל שהיו סומכין לכל תלמיד שנתלמד מלאכת הש"וב ולא זו אף זו דעל ענין זה הוא אומר שהוא מגיד קושט דברי אמת ודבר ברור מכל יושבי שער עירנו כי מעולם לא היה שום מנהג בעיר להטפל שום אחד מהסומכין בסמיכת הבדיקה כ"א הש"וב מתא משא"כ האמת כ"א כמ"ש וכמו שכן העיד נמי מ"מ מרן החבי"ף שם בסי' ב' דהאמת כי מימי קדם המנהג היה שבסמיכת בדיקת הריאה היו החותמים הסומכים לבד אלא דשוב חזרו להחתים בה גם מגדולי השו' יע"ש. הרי הוא מגיד האמת כי כן היה המנהג מימי קדם נגד דבריו האמתיים וכו' ע"כ

הלא יבוש ויכלם להתריס כנגד הר"הג מוהרד"ח ז"ל בדבר זה שמי כמוהו מורה ובקי ובפרט בדיני ומנהגי שחיטה ובדיקה כידוע ומפורסם לכל וספרו הבהיר תורת זבח מעיד ע"ז. וכיון שכן מי הוא זה ואיזה הוא שיבא להרהר אחריו בדבר כזה ולומר עליו שלא כיון יפה אל השמועה ושלא ידע מאי קאמר מר בלתי שום ראיה חותכת מפי סופרים ומפי ספרים אלא בדברים בעלמא לבד דודאי צריכה רבה. ומ"ג באופן כזה שהר' ז"ל מביא ראיה לדבריו ממעשה רב דבדידיה הוה עובדא שלקח סמכא בחתימת הש"וב מתא דוקא והמחבר הזה בא לחלוק עליו בדברים בעלמא שמעיד בעצמו ואומר שהוא דבר שכל באי שער עירנו יודעים ומכירים שהדבר כן וכו' דודאי לאו כל כמיניה ולא צייתינן ליה נגד עדות הרב ממעשה רב. ואם כוונתו להכחיש גם את זה הלא היא כמוסה בידינו והיא עשויה משנת תקס"ח ותחילת הלשון מתחיל אנן טבחי מתא וכו' וחתימי עלה. כמוהר"א מודעי. ומוהר"ע ארייס. ומוהר"א יעב"ץ ז"ל. הידועים לש"וב מתא. ואם מעט ואוסיפה לך כהנה עוד שתים. א' בזמן מו"הר הגדול כמוהר"ח מודעי ז"ל בסמיכת הגביר כמוהר"ח אפרים ארדיט ז"ל בנוסח זה אנן טבחי מתא וכו' וחתימי עלה הג' שו"ב הנז' ומוהר"י גן ג"כ. ובשולי היריעה חתים עלה מו"הר הנז' ז"ל. ואחד בזמן מו"הר חק"ל תפוחין ז"ל בסמיכת מוהר"א יכיני נ"ע בנוסח הנז' וחתימי עלה שנים מהם שהם כמוהר"א מודעי וכמוהר"ע הכהן ארייס ומו"הר הנז' ז"ל בשולי הידיעה. הרי לך ג' סמכות מוכיחות שלא היה שום מנהג בעיר להסמיך לתלמיד על בדיקת הריאה הסומכים הממונים מהצבור כ"א הש"וב. ועוד אוסיפה לך עדותו של תנא דידן הרב בני חיי ז"ל ביו"ד סימן א' דל"א ע"ב וז"ל. ומזקנים אתבונן הרבנים נ"ע הר' הגדול מוהר"ח בנבנשתי והר' המו' שלמה הלוי ז"ל כשהיו נותנים רשות להיות ש"וב בתחילה היו בודקים אותו ע"י הבקיאים מאת זובחי הזבח ובאומרם שהיה מומחה גם הם היו סומכין על ידן והיו נותנין רשות שיהא רשאי לבדוק. והן עוד היום כך נוהגין מרביצי התורה בארץ הלזו ע"כ. ואומרו על ידי הבקיאים מאת זובחי הזבח ודאי דעל ש"וב מתא מיירי. הרי לפניך כמה ראיות ברורות כותיה דהרב מוהרד"ח ז"ל שלא היה שום מנהג בעיר מעיקרא להטפל בענין סמכת ש"וב שום א' מהסומכין שלא מש"וב מתא כ"א הש"וב מתא דווקא. ואפשר שאף שהיו סומכין שלא מש"וב מתא ממונים מהצבור לא היו נטפלים כ"א על בדיקת הסכין דוקא ועל בדיקת הריאה היו סומכים על שו"ב מתא משום שאחד מהם היה מהמנין

ולפ"ז צ"ל דמ"ש מו"הר החבי"ף ז"ל כי מימי קדם המנהג היה פה שבסמיכת בדיקת הריאה היו חותמים הסומכים לבד. ושוב חזרו להחתים בה גם מגדולי השוחטים שבמקולין אין כוונתו אלא על אותן השנים שכתב הרב מוהרד"ח ז"ל דהיינו משנת תקע"ח עד שנת תקצ"ט שהיה הדבר נוהג כן שהיו הולכין הסומכים למקולין להסמיך לתלמיד מפני סיבה על שלא היה שום אחד מהש"וב מהסומכים המנויים ולכך היו הם לבד חותמים בסמכה ג"כ ועל אותו זמן היתה כוונתו לומר כי מימי קדם המנהג היה שהיו חותמים הסומכים וכו' ומשום דסמיכת חר"א הנז' היתה סמוך ונראה לאותו זמן ואם לא היה במה לתלות על מניעת חתימתם בסמכה ההיא היה ראוי לחוש שהיא סמכה רעועה. ואה"נ דאזיל ומודה כי קודם שנת תקע"ה ומעלה המנהג היה שהש"וב הם היו הסומכים והם היו החותמים לבד וכנ"ל וא"כ גם משנת תקצ"ט והלאה שמו"הר במוהרא"ק ז"ל נסתלק מהסמיכות מסיבת ההקפדה שהי"ל עם הכולל על ענין הסמיכות בעצמו. וגם כמוהרי"א שאול כבר נפטר לב"ע באותו זמן וכבר היה ג"כ הר' מוהרד"ח ז"ל אחד מהמנויין של הסומכים לא נטפלו עוד לילך למקולין כדי להסמיך לתלמיד וכמו שהיה המנהג מקודם שנת תקע"ה ומעלה וממילא חזר הדבר לקדמותו להיות החותמים בסמכה ג"כ השו"ב לבד. ומעתה על פי הדברים האלה חלף הלך כל מה שהרבה לתמוה המחבר הזה שם דקכ"ג ע"ג וע"ד על דברי הרב מוהרד"ח הללו ודקכ"ז ע"ג וע"ד ע"ד מו"הר זלה"ה כמו שיראה הרואה ודוק

כתב עוד וז"ל ומ"ש עוד שם דיען ערערו עליו במתא ההיא על שלא היה בסמכתו חתימת מו"הר כמוהרא"י ז"ל וכו' וכאשר הוגד לו דהלך אצל מו"הר הנז' ושתכף ומיד שרטט וכ' ליחידי איי"דין שמה שלא חתם בסמכה היתה הסבה שהיה בכפר וכו' לא כן היה הדבר מעיקרא והאמת כמ"ש באסיפתי דבקשו תחילה ממו"הר וכו' ולא רצה ליתן לו ולא משום שהיה בכפר ואי אפשר להיות שכ' להם כן וכו' וגם דמעיקרא אין המנהג שמו"הר הכולל יבא על החתום בכתבי הסמכה של ש"וב כ"א הסומכים לבד דהם העיקר וכו' עד כאן

על זאת יחרד לב כל אדם איך מלאו לבו לכתוב כלשון הזה דאי אפשר להיות שכתב להם כן אחר שהביא הרב ז"ל שם בד"ג ע"א נוסח וסדר כתיבתו של מו"הר כמוהרא"י ז"ל וכתוב שם כן. דזה מורה דרצה לומר לו דשקר ענה ושהכניס דברי שקר בתוך דברי כתיבתו של כמוהרא"י ז"ל כדי לאמת דבריו. חלילה לומר עליו כן ולהטיל מום בקדשים בדבר שנצטער אותו צדיק עליו על שהכניס דברי שקר בתוך דברי גזרתם של הרבנים ז"ל. ובודאי על שחשד אותו בכך כמעט אין לו כפרה

ומ"ש וגם דמעיקרא אין המנהג שמו"הר הכו' יבא על החתום וכו' גם בזה לא הכיר את מקומו ונכנס בתחום שאינו שלו. כי כבר העד העיד בנו האי