שו"ת תעלומות לב חלק א לח

כידוע לכל איך עזב חסדו ולא נתעצם למחות בהם ולהכות על קדקדם לבל יעשו ככל אשר היו עושים לזלזל בכבוד התורה ולומדיה והגם דהוא היה חלוק עמהם ופליג עלייהו במה שפסקו הרבנים והדיינים לפו"ד מ"מ הוא היה צריך להתגבר עליהם לייסרם ולמנוע אותם לבל יהיו נוגעים בכבוד התורה וזלזול לומדיה ח"ו כי תורה היא ואין הדבר תלוי אלא בלומדיה ואתמהא דלא ראינו כי האי סימנא. ומ"ג דנראה דגם הוא היה צריך לבטל דעתו כנגדם עד אשר וכו' וד"ב ע"כ

אליכם אישים אקרא הביטו וראו כמה גברה קנאתו ושנאתו עם הרב ז"ל אף אחר שנתבקש בישיבה ש"מ. דענין שכתב הוא ז"ל מדאגה מדבר להציל את בנו ממה שערערו עליו באותו זמן ולהורות נתן שהיה מחמת שנאת המחלוקת ההוא ונ"מ לענין דינא ככתוב בדברי קדשו ד"ג ע"ד וד"ה ע"א. ואע"פ כן רמז הענין במיעוט שיחה כדי שלא לספר בכפירה כי אין דבר טוב יוצא מן המחלוקת. בא המחבר הזה להתגולל עליו ולפרסם הענין ממה שעבר עמו במחלוקת ההוא בסת'ר לשונו. ולא הרוה צמאונו בזה עד כופלו הדברים פעמים הרבה בביאור יותר כמו שתראו לקמן. מלבד מה שמקל בכבודו בדברי קינטור כמה פעמים ללא צורך ולא נפק"ל מידי לענין שהוא עסוק בו כמו שיראה הרואה הדברים במקומן ואין זה אלא כי אם לבזויי קא מכוין שקנאתו ושנאתו עמו הציקתהו לכל זה. ולא חש לנפשו היותו הרב ז"ל גדול ממנו בתורה וביראה פנימית כאשר ידוע ומפורסם דבר זה בשער עירנו לכל חכם לב ומי שיש לו דעת להבחין ואף באותו מחלוקת לשם שמים נתכוון כאשר דבר בקדשו בס"ה נ"ל ח"א יע"ש. וממה שראינו שאחר אותו מחלוקת זכה לכבוד גדול כאן וזכה להיות ראשון לציון וד' ארצות תקדש שלא כל דיין ומורה זוכה לזה כידוע לכל. וגם לא חש היותו הרב ז"ל ממשפחת רם שלשלת יוחסין של רבנים גאוני עולם מזה כמה דורות כמו שתראו יחוסו בסוף ספר ישרי לב להרב ז"ל. דודאי הם יתבעו עלבונו וההי"ב

עוד כתוב שם וז"ל איך שיהיה הנה עוד כתב שם דשמו עלילות דברים ודבות רעות על בנו כדי לפקח פרנסתו וכו' האלהים הוא היודע כי לא לשום עלילות דברים ולהוציא דבה עליו היתה כוונתינו חלילה וכמו שמתבאר כן לכל ישר הולך ממה שהייתי מסתיר הדברים כ"כ שנים הגם שהיו מפצירין בי לגלות. כ"א מה שהיה ברור לנו עליה דידיה הוא מ"ש ע"כ

אמת היה שהיה מסתיר הדברים ככתבן שלא היה מגלה פסק דינו אך בכוונה מכוונת כדי שלא יתגלה קלונו מהיסודות של שקר שהניח ודבריו הבנוים על קו תוהו ואבני בוהו. וכאשר נתגלה אח"ך ע"י הוציאו אותו החוצה וכמו שמתבאר מפסק דינו של מוה"ר מרן החבי"ף ז"ל למי שלומד לשמה ביראת ה' על פניו. ברם מפיו לפידים יהלוכו לדבר תועה על חר"א הנז' מכמה דברים רעים ושעשה פסק ארוך ע"ז כדי להלהיב לבות בני אדם כידוע לכל ואין לך מוציא דבה גדול מזה. ועיין בספר נדיב לב דף ד' עמוד ב'

שוב כתב שם ריע"ג וז"ל והרואה יראה דכן כת' נמי שם בסמוך דגם במעמד הרבני' והסומכי' שנתוועדו לעיין בדינו של חר"א דשם ג"כ כתב עליהם דהוציאו עליו דבה על כמה דברים. והדבר תמוה איך ימצאו אנשים הרבה להיות התר להם בנקל להוציא דבה על חבריהם ועל כמה דברים רעים כי לא טובים אם לא דאינו אלא על היותם יודעים בחר"א ככל הנז' ע"ב

והנה על מה שהביא ל' הרב מוהרד"ח ז"ל בנוסח זה דגם במעמד הרבנים והסומכים שנתוועדו לעיין בדינו של חר"א דשם ג"כ כ' עליהם דהוציאו עליו דבה וכו'. קשה דמי התיר לו להביא בקצרה דברי הרב ז"ל כדי לתמוה עליו איך ימצאו וכו'. שנראה כי כל עיקר כוונת תמיהתו הוא דאיך אפשר דכל המעמד של הרבנים והסומכים יהיו מוציאי דבה וכדי להוכיח מזה דאינו אלא על היותם יודעים וכו'. מאחר שדברי הר' מוהרד"ח ז"ל באו בלשון הזה ושוב בזמן המחלוקת שהיה בינינו בין הגבירים ובין האיסנא"פיס בא לכאן בני הנז' והלך לשחוט במקולין לכת האיסנא"פיס והרע להגבירים ולמוהרי"א שהיה מצדם ונתוועדו עם הרב כמוהרא"ק נר"ו ועם הר' כמוהרח"ף נר"ו והוציאו עליו שם דבה על כמה דברים אשר לא טובים כדי למונעו מלשחוט ומעלת הרבנים כדי להשקיט המריבה הכריזו ואסרו הבשר וכו' ע"כ. ובדברים הללו לא יש גילוי מי הם המוציאי דבה וכמה הם המוציאי דבה שאפ' שעל הגבורים כיון ועל קצת מהם. ומ"מ פשוט שלא על הרבנים כיון. שהרי כתב ומעלת הרבנים כדי להשקיט המריבה הכריזו וכו' ואי כונתו היה שגם הרבנים היו בכלל מוציאי הדבה לא היה כותב בלשון הזה. ואם יאמר דאף על הגבירים יפול תמיהתו דאיך ימצאו אנשים הרבה וכו'. אין זה תמיה כלל כיון שהיה בזמן המחלוקת כי הוה ורגיל הוא דבר זה באותו זמן כאשר שמענו באזנינו מדורות שעברו וכאשר ראינו בעינינו. במחלוקת שבזמנינו שהוציאו דבה בין בכתב בין בעל פה על רבנים וגאוני ארץ הכת הגבירים שכנגדם מכמה עלילות דברים שאסור להעלותם על ספר ע"י קצת פריצים שאין יראת ה' על פניהם הנמצאים בחברתם שנקל להם להעליל עלילות ברשע אפי' על משיח ה' כדי להבאיש ריחו בין העמים והשרים בחושבם שעי"ז ינצחו אותם ומתפעלים מזה הכשרים והחכמי' שבהם ומרננים הם ג"כ אחריהם מחמת הנאת הנקימה והנצחון המעוור עיני פקחים כידוע. ולא על חנם כתבו הפוסקים דבזמן המחלוקת אין לפסול שום אדם על פי עדים מהכת שכנגדו דהוו נוגעים בעדות להנאת הנקימה. עיין בתשובות הרב ב"ח סי' צ"ט וק' ותשו' הרא"ם ח"ב סי' פ"ד ושאר פוס' אשר ציין הר' מוהרד"ח ז"ל ד"ג ע"ג. וא"כ אין כ"כ חידוש אם נמצאו כמה אנשים מאותה כתה של הוועד מוציאי דבה על חר"א הנז' כדי למלאות תאותם לבל יהיה לכת האיסנא"פיס שוחט לשחוט להם בלתי גאבילה וזה פשוט

עוד כתב וז"ל ומ"ש עוד שנתלמד בנו מלאכת הבדיקה כראוי ונטל סמכה מאת ש"וב מתא כמנהג עירנו וכו'. אין זה מנהג עירנו כ"א דמעלת הסומכים לבד היו חותמין עלה וכמ"ש באסיפתי וכמו שיבא נמי לקמן בס"ד. יפה כת' עליו הר' מוהרד"ח ז"ל ע"ז שכתב באסיפתו הא' וז"ל אינו מכיר את מקומו ונכנס בתחום שאינו שלו ומוקים מנהג אשר בדה מלבו מה שאינו. ואני מן המערכה באתי אגיד קושט אמרי אמת ודבר ברור מכל יושבי שער עירנו כי מעולם לא היה שום מנהג בעיר להטפל שום אחד מהסומכין בענין סמכת הבדיקה כ"א השוחטים ובודקי מתא היו מלמדין להתלמיד ונותנין לו סמכה כאשר סמיכתו קיימת