שו"ת תעלומות לב חלק א לז

ספר תעלומות לב חיו"ד. דיני שחיטה סימן א' מעו"בי אזמיר יע"א

דרך הקדים לכו חזו מפעלות חדשים מקרוב ספר כתב איש ריבי אחד מן הרמת'ים חיים ביד לשון מדברת על הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל ובתוכו רצוף קצת פסקים וכתבים על עסקי ריב'ה אשר עבר בקרב מחנינו שהכניס עצמו בתחום שאינו שלו נגד מלכים ויועצי ארץ וצלל במים אדירים וסוף דבר העלה חרס בידו. ובראותו כי לא אהנו מעשיו שפך חמתו על העצים ודרך קס'תו כאויב ולשונו תהלך בא'רש ויצא עתק לדבר גבוה גבוה וברוגז יתן קולו והגה מפיו יצא להראות העמים והשרים את גודל חסידותו ואת יקר תפארת גדולתו וחכמתו. וזדון לבו השיאו לדבר תועה על קדושים אשר בארץ המה ועל החיים אשר הם חיים עדנה אף הוא היה מונה מאי דלא הוה והבל יפצה פיהו. הדור אתם ראו הדין ריש קטיעא ימלל ופתח לה פתחא להאי פרש'תא כי זה ספר תולדות במקום בן קאי והכי קרא שמו בן הרמה אשר זרעו בו למינהו. ול'ו עתה יבוש ועתה פניו יחוורו בראותו ילדיו אשר עשה הוא אב'י זי'ף הרה עמל וילד שקר ובטנו תכין מרמה. והלא לאמונה כי זאת לפנים היה בדעתי להעלים עין מכל ארס'ות החיים ולשום לפי מחסום מלדבר דבר או חצי דבר ולבא באר'שת זו. כי כמשא כבד יכבדו ממני ויהיה עלי לטורח דאם באתי להשיב חורפינו דבר ולערוך אליו מילין ויכתבון בספר ויוחקו הלא מראש מקדמי אר'ש צריך הכת'וב להעתיק כל לשונו ודבריו אלו דברים שאין להם שיעור המדבר משי'חיו שיחת חולין. ואחריו אבא הע'יר ממז'רח וליסתור כל יסודותיו אשר בדה מלבו ולהגיד קושט אמרי אמת מעשה שהיה כך היה וכולי האי מעלה ארוכה ואין לך איבוד זמן גדול מזה

ועל דא ודאי קא סמיכנא כי כל ישר הולך אשר ישנו פה עמנו הני בני מתא אשר עיניהם ראו ולא זר גופא דעובדא היכי הוה המה יכירו וידעו כי הלא זה אשר יש'טה מן הדרך הישרה ומשבש ותני בר ממיפך כל בתר איפכא. וגם את אשר איננו פה ולא קדמה אצלו הידיעה מאמתותן של דברים הא נמי פשיטא לן כי לא בדיו מתים יחרישו ולא לרצון יהיו חלומותיו ודבריו לנגד עין הקורא. כי הוא למראה עיניו ישפוט כמה לא חלי ולא מרגיש וחציף איניש כולי האי ודבר בע'טו חוצפ'א יסגא לחרף מערכות קדושים אשר בארץ אשר קטנם עבה ממתניו והוא דרך חול דברים הנפסלים בהיסח הדעת ולבו אטום ונעלם ממנו איזהו דרך ישרה אי נמי אפשיטי דספרא עביד דטעי. ואי לזאת אמרתי דכגון דא עת לחשות ויפה שתיקה ועשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר

והנה בעתה על מה שעתה באתי דחזינן ליה לההוא גברא דאכתי לא נח רוגזיה ולא הרוה צמאונו במ"ש עלינו מרורות על הספר ובדיו. עוד לא שב אפו ממנו ול'ו רגל על לשונו יגלה אוזן אנשים אשר להם הריב וזכר עשה לנפלאותיו ואת כל פרשת הק'צף אשר כתב ואחר ימלא פיהו חצץ בראש מרומים עלי דרך לדעת כל אנשי מעשיהו ולהבאישנו ביושב הארץ כי עתה נגינתם היינו ונהי להם למלה. וישיחו בנו כל יושבי שער ונגינות שותי שכר. איכו השתא משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק. הנה נא ערכתי משפט כתוב ובאתי אל הבא'ר בא'ר רחובות ופורש ה'ן להם גופא דעובד' על הנייר ועל הדפתרא והאר'ש תענה ענ'יה ענ'יה גמר הוא עשה שלא כהוגן והם ישיבו לו שלא כהוגן

ובטרם אקרב אל האו'מר ולפרש שיחותי בדבר הנוגע אל החיים אשר הם חיים עדנה הן קדם נעמוד במה שנגע בכבוד הרבנים אשר בארץ ארצות החיים בענין חר"א חזן הי"ו בן מגדול תנא. ירושלמאה ראשון לציון מעלת הר' הגדול כמוהרר"ח ז"ל דהלא מאז מחמת השנאה ואהבת הנקימה נדרש ללא שאלו ואסף וקבץ אקן קולמוסא ואקן מגילתא פסולים אחת ותשע כדי לפסול את שחיטתו כיע"ש בפ"ד מהל' שחיטה. עד שקם כגיבור הר' מר אביו ז"ל בס"ה נדיב לב ח"ב סי' א' והפיל. כל דבריו ארצה בדברים נכוחים וראיות ברורות. ואחריו ל'ו קם מרן מלכא ורופילא ח"ק ופרישא סבא דמשפטים מרן החב"יף ז"ל שם סימן ב' ובספר חיים ביד סימן א' להחזיק במעוז כל דברי הר"הג מוהרד"ח ז"ל ולהעמידו לחר"א הנז' בחזקת כשר והגון. ועתה הפעם חזר ושנה להחזיק דבריו הראשונים והשג ישיג ופיו ידבר דברים שאינם ראוים להעלותם על ספר ולבזויי קא מכוין. ואנן בדידן משום עשה דכבוד תורה אזרנו כגבר חלצינו ושפתינו אתנו להליץ בעד שני המאורות הגדולים אשר כל דבריהם כראי מוצק ואין בהם נפתל ועקש. וזכותם וזכות תורתם יעמוד לנו ולזרעינו. לבל נכשל בדבר הלכה ובשום דבר איסור מעתה ועד עולם אנס"ו. וזה החלי בעזר ה' צורי וגואלי

הנה ראשית כל פתח פיו בדקי"ז ע"ב על דברי הר' הגדול מוהרד"ח ז"ל וכה דבר כתוב בר"י ע"א דעל דברי ריבות שנפלו בקרב מחנינו דיודע כל שער עמי כמה יסורין וצערות סבלתי לכבוד ה' ותורתו כאשר למוד היה אותו השבט מה שאירע לאבות וכו'. ואומר דהן לו יהי כדבריו דלמוד היה וכו'. אך זאת יפלא דאיך במחלוקת זה העצום ורב אשר נעשה בקרב מחנינו בין האיסנ"אפיס ודלת העם עם מע' הגבירים וחשובי העירה אשר באו נגד הרבנים וכל דייני העירה אשר דנו והוכיחו בהם דאין הדין והאמת אתם כ"א עם מעלת הגבירים והם לא הטו אזן לדבריהם והיו מסרבין במה שפסקו ודנו בחוזק ותוקף וזלזול כבודם בין בקרב יש' בין באו"הע כאשר ידוע כ"ז לכל באי שער עירנו דאחרי היות הוא רב ושליט עליהם וסרים למשמעתו