שו"ת תעלומות לב חלק א לה

הל' מזוזה כנראה דס"ל דדוקא במזוזה הדין כן וזה ודאי תימא לומר דלא נאמר דין זה כי אם גבי מזוזה דמ"ש תפילין ממזוזה ובשלמא ס"ת י"ל דאין צריך אבל תפילין מ"ש ועוד דהרי"ף וכל הפוסקים כתבו דין זה גם גבי תפילין וא"כ קושי גדול הוא דהרמב"ם יהיה יחיד בדבר הזה ואמת דראיתי להחינוך סי' תכ"ב גבי מזוזה שהביא הגי"ר וז"ל אמר רבא ז' אותיות שבמזוזה צריכין ג' זיונין ע"כ נראה שבהדיא היה גורס בש"ס כן אלא שאחר האמת לא מכרעא לפי"ה דהחינוך שם בסי' תכ"א כתב וז"ל ודין התגין וכו' בפרק הקומץ רבה הרי דאפי' דגריס בש"ס במזוזה אפי"ה גבי תפילין נמי הביא סוגיא זו לומר שגם תפילין הדין כן ובאופן שלע"ד דברי ההגהות הללו צ"ב ולדעת הר"מ י"ל דסמך בהל' תפילין אמה שיכתוב בהל' מזוזה דז' אותיות צריכות זיון ועיין למרן ב"י מ"ש לענין הלכה וע"ק להג"מי דהרי בסוגיא הנז' הובא קודם מימרת רבא ההיא עובדא דרמי בר תמרי בוי"ו דויהרג וההיא אינה אלא בתפילין דויהרג כתיב בפרשת והיה כי יביאך ובתר הכי הביא מימרת רבא וא"כ נ"מ דלא דק הש"ס להביא מימרת רבא גבי מזוזה לאשמועינן דדוקא גבי מזוזה אתמר האי מימרא וצ"ת

המורם מהאמורים הוא דרגמ"ה ור"א ור"ת והאגור והמרדכי והגהת פירוש רש"י ור' אליהו והמפרשים שהביא ר"י ור' ישעיה כולהו ס"ל דמ"ש רבא ז' אותיות היינו על גוף האותיות אבל על התגין לא אמר וא"כ נ"מ דהנהו רבוותא ס"ל דתגין לא מעכבי וכמ"ש ר' ישעיה והמרדכי בהדיה וכנ"ל שהוא דעת ר"י המובא בהמרדכי שם אח"כ שנסתפק לענין גט אם צריך זינין כמו ספר וכו' דמדבריו נראה דס"ל דתגין לא מעכבי וכל משאו ומתנו אינו אלא בלכתחילה אם יש להצריך. אבל בדיעבד בכ"מ לא מפסיל ועיין מ"ש המרדכי גביה חטריה לגגיה דחי"ת בשם רש"י ודוק

וע"פ האמור הנה אנכי רואה דצדק מרן ב"י בא"ח סי' ל"ו למפסק הלכתא כדעת הרמב"ם ז"ל דתגין אף אותן ז' אותיות שעט'נץ ג'ו אם לא זיין כשר בדיעבד מאחד דלפי האמור גדולי המורים קאו בסברא זו של הרמב"ם וס' התרומה שגם בתגין של ז' אותיות לא מפסיל בדיעבד ותימה להרב ב"ח ז"ל בא"ח סי' ל"ו שכתב ע"ד מרן ב"י ז"ל שפסק דלא כר"ת והאגור ז"ל ולמ"ש אדרבה ר"ת והאגור ס"ל כהרמב"ם ואמת דקשה על מרן ז"ל שכתב דר"ת והאגור פליגי אהרמב"ם ורבי' המחבר ז"ל ולמ"ש לא פליגי ומיהו הרב"ח לא הי"ל להשיג על מרן ב"י בזה דמאחר דלפי האמת פסק כהר"ם ור"ת דלא פליגי והיל"ל על מ"ש בב"י ולא עמ"ש בש"ע וגם מ"ש הרב"ח דגם הר"ם מודה לר"ת בזה בז' אותיות שעט'נץ ג'ז וחילק בין תגין גדולים לקטנים וכמו שחילקו הרא"ש בשמוש תפילין וס"הת ע"ש ולע"ד קשה דהרי א"כ קשה להרמב"ם דלמה לא פסק כן בשום מקום וגם מ"ש שמודה הרמב"ם שז' אותיות הנז' צריכין תגין קטנים מדין התלמוד ע"ש דבריו תמוהין דמאחר דהרמב"ם מפרש מימרת רבא דתגין שעל האותיות אם כן לא נזכרו בתלמוד אלו התגין קטנים ועוד דהרי רובא דרבוותא ס"ל כשיטת הרמב"ם להכי פסק כוותיה ושו"ר להרב יד אהרן דהשיג להרב ב"ח בזה

ולענין עשיית התגין וכמה צריך לעשות בשי"ן וכמה בעי"ן והשאר רש"י פירש דהיינו דיעשה ג' תגין אחד מימין ואחד משמאל וא' באמצע וכ"פי בשבת ובפ' הקומץ פי' אחד למעלה ואחר למטה ואחד לצד ימין כזה ץ ובהלכות תפלין פירש הרא"ש פירוש אחר שיש שעושין שלשתן למעלה כזה ש וכ"כ תוס' בפ' הקומץ ולכל הפירושים הללו אין באות כי אם ג' תגין כדמות הזה. אבל ראיתי בנמק"י הלכות ס"ת והלכות תפילין שלשה תגין לכל אות ואות דהיינו בשי"ן תשעה ועי"ן ששה וכן על זה הדרך והוא מחודש אלא דנראה דהרי"ף ס"ל הכי דגריס בש"ס ב' פעמים שלשה דהיינו ג' ג' זיונין וכפל לשון ג' מורה שלכל ראש שיש באות יעשה ג' זיינין וק"ל. וכה הראוני בתשו' מוהרד"ך בית א' חדר ל' דפסל בעשיית התגין אם לא עשה ג' ע"ש. ולע"ד לפי מה שהסכמנו דאעיקרא אם לא עשה תגין לא מעכב לכ"ע מינה דאם חסר אחד מהג' דלא מעכב ומיהו יש בזה ליישב דגרע טפי כשחסר מאם לא עשה כלל ומיהו דברי הרב שם נראים דס"ל דתגין מעכב וצריך יישוב לעמוד ולהבין דבריו ודוק: נשלם חלק ארח חיים