שו"ת תעלומות לב חלק א לד

בשמו הכל אחד והכל הולך אל מקום אחד וגם פירוש רבינו ז"ל הכי הוא אלא דלא ידעתי איך יתכן פירוש זה ושו"ר שגם פי' רש"י דפרק הקומץ מסכי'ם הולך למ"ש בשמו הסמ"ג וס"הת ז"ל

והנה נ"ל להביא ראיה לפירוש רבינו ורגמ"ה וסי' ממ"ש בשימושא רבא הובא בשמוש תפילין ובהג"מי שם שכ"ה אותיות דתפילין צריכות תגין וז' דמזוזה דהיינו שעט'נץ ג'ז בכללן והקשו עליו הרא"ש והטור א"ח סי' ל"ו דמה לי להזכיר שעט'נץ ג'ז בכללן ע"ש ועיין ב"י וב"ח ועיין לקמן דס"ד והחזיקו לתמוה דבש"ס לא הוזכרו תגין אלו וכן הקשה בס"הת הובא בהג"מי שם ולדידי נ"ל דהשימושא מר סבר כפירוש רגמ"ה ורבינו ז"ל דהש"ס מיירי בגוף האותיות ואלו התגין שמזכיר שם הוו תגין שעל גבי האותיות ובכללן הצריכו גם באותיות שעט'נץ ג'ז שצריך לתייג גם באלו ולאו שהעתיק כן מהש"ס אלא מימרא בפני עצמה לענין שצריך לתייג ע"ג האותיות ולהכי הזכירם בכלל כן נראה לי ליישב קושיא זו עם שעדיין קשה דלא הו"ל למיתני פסולות בדיעבד כיון שלא באה המימרא ההיא בש"ס וכמו שהקשו עליו הרא"ש וסמ"ג והטור ז"ל ע"ש

ובאופן דרגמ"ה והשימושא רבא ורבינו המחבר והמרדכי ורבינו אליהו והגהת פי' רש"י והמפרשי' שהביא רי"א ז"ל ס"ל דמ"ש ז' אותיות צריכות זינין אינו על התגין אלא על זיון גוף האותיות. ולע"ד נ"ל שדעת ר"ת והאגור שהביא והרב"י בא"ח סימן ל"ו וביו"ד סי' עד"ר סל"ה שכתב וז"ל כתב ר"ת אם לא זיין שעט'נץ ג'ז פסולים דלא גרע מקוצו של י"וד עכ"ל. ולכאו' דבריו צ"ע דמהיכן בא לו סברא זו דלא גרע מקוצו של י"וד בלי שום טעם לדבריו מאחר דאדרבה י"ל דגרע טפי דשאני קוצו של יו"ד דאפי' שנאמר דאין הקוץ מגופה של יוד אפי"ה י"ל דבדיעבד פסול כיון דמעיקרא כי כתביה רחמנא ליו"ד הכי כתביה והו"ל גוף האות לא כן התגין של האותיות די"ל דבלא"ה מיקרי שפיר אות וכמו שכן נראה ממ"ש פ' הקומץ שהיה הקב"ה קושר כתרים על האותיות וכו' ע"ש. מכלל דבלאו התגין מיקרו שפיר אות ועוד שהרי מפר"ת בקוצו של יו"ד שהביא הרא"ש בהל' ס"ת נראה הפך מזה שהרי הקשו שם על רש"י דפשיטא דמעכב דזהו עיקר גוף האות מינה דקוצו של יו"ד אינו עיקר גוף האות אלא גוף האות לבד הוי וגם דברי התו' דפ' הקומץ בשם ר"ת הכי מסכימים והולכים ועוד שכתב שם הרא"ש לכך פי' ר"ת שהוא לצד שמאל שכפוף למטה וכ"כ המרדכי בשמו דכתב וז"ל בריש הל' מזוזה לכך פירש ר"ת דהיינו רגל שמאלי של יו"ד שהוא כפוף למטה וכו' ע"ש. הרי דאף לפי' ר"ת הקוץ הוי רגל השמאלי אלא דגם בהיות היו"ד בלי אותו קוץ מיקרי שפיר יו"ד אבל מ"מ הוי הקוץ מגופה של יו"ד אלא דהוה ס"ד דכיון דאם באנו לקרות היו"ד מיקרי אות יו"ד אף בלי אותו קוץ והו"ל לומר דכשר בדיעבד קמ"ל דאפי"ה פסול ולבסוף הקשה הש"ס פשיטא כיון דהוי מגוף היו"ד ואם כן מה זו ראיה לתגין דלא הוו מגוף האות. ועוד דבלא"ה י"ל דגרע כלי שום טעם דהרי לדעת החולקים על ר"ת בזה עכ"ל דס"ל דגרע וא"כ מה כחו של ר"ת למימר הכי בלי שום ראיה כמו שהוא דבר מוכרח מבלי שום דחייה ועוד ק"ל על ר"ת ז"ל דנראה דסתר דבריו דהרי בסוף פ' הבונה נתכוון לכתוב אחד וכתב ב' חייב ופר"ת הובא במרדכי ריש הל' מזוזה כגון שכותב כזה פ"ה טי"ת שלא הדביק רגל החיצון והו"ל פ"ה ונו"ן מאותו טי"ת שנתכוון לכתוב ע"כ. והרי מזה משמע דס"ל לר"ת דתגין לא מעכבי דאי מעכבי אמאי חייב. וכן ראיתי אח"כ להרב ש"הג ס"פ הבונה שהביא בשם ר' חננאל כפירוש ר"ת התם והכריח מדבריו שס"ל דתגין לא מעכבי וכפי' הרמב"ם ז"ל דלא מעכב וע"ש מה שדחה לזה ולע"ד אין צריך שום דוחק די"ל דר"ח סבר דלא מעכבי דס' זו הלא היא כרוב הפוסקים ז"ל ומינה דגם דעת ר"ת כן וא"כ איך כתב האגור בשמו שהתגין מעכבי. ועוד שהרי המרדכי הביא הב' הלשונות האלו של ר"ת זה אחר זה והייתי סבור לומר דמ"ש האגור וב"י בשר"ת אינו אלא בשם ר' חננאל ונשמט קוץ התי"ו של ר"ח עד שנראה כראשי תיבות של ר"ת ומיהו שוב ראיתי דלא היא דהרי אחר העיון מה שהביא המרדכי שם בשם ר"ת שכתב דלא גרע מקוצו של יו"ד וכו' הוא האמת מתורת ר' חננאל שהרי אחר פי' ר"ת שבפ' הבונה כתב ור"ח פי' אם לא זיין האותיות פסולים וכו' ואם איתא שגם זה הוא מתורת רבינו תם הול"ל ועוד פי' ר"ת ז"ל וכו' וממ"ש אחר דברי ר"ת ור"ח פי' עכ"ל דהוא ר"ח וא"כ קשה גם לרבינו חננאל ודוחק לומר שר"ח ס"ל כס' הג"מי פ"ב מהלכות ס"ת וכמ"ה הרב ש"הג מאחר די"ל דס"ל דלא מעכב כפשטן של דברים ועוד דבהג"מי פ"ב כתב בהדיא ר"ת בס' הישר עש"ב. כי על כן אנכי הרואה שר"ח ור"ת ס"ל שהתגין לא מעכבי כלל ומ"ש שאם לא זיין פסולים היינו כפי' רבי' המחבר ז"ל ורגמ"ה וסי' ז"ל דמיירי בזיון גוף האותיות שעט'נץ ג'ץ דצריכין זיון בגופן ועל זה מייתו שפיר ראיה בכח גדול דלא גרע מקוצו של יו"ד דהרי אף דהתם קרוי קוצו של יו"ד אפי' הכי משום דהוי מגוף האות פסול בדיעבד כ"ש וק"ו בזיון האותיות שהם מגופן ממש שודאי דפסולים ואתו לאשמועינן דלא נימא דצריכין שאמר רבא היינו לכתחילה ע"ז כתבו דלא היא אלא אף בדיעבד פסולים דלא גרע מקוצו של יו"ד ובהכי ל"ק כל מה שהקשינו ע"ד דמה זו ראיה בכח בלי שום ראיה וגם דק' דסותר את דבריו וממ"ש לא קשה מידי דשפיר י"ל דגם דעת ר"ת וגם ר"ח כדעת רגמ"ה ורבינו ז"ל

והנה ראיתי להג"מי ז"ל פ"ב מהל' תפילין שכתב אחר דברי ר"ת שאם לא זיין שעט'נז ג'ץ פסולים וז"ל אמנם רבי' המחבר לא הזכיר מזה כלום ומתוך דבריו משמע דס"ל כמ"ש רא"ם וז"ל פי' זיונין שלא יעשה ראשן עגול וכו' והביא דבריו רבינו המחבר ז"ל ודבריו צ"ע שהרי בפ"ה מה' מזוזה שכתב הרמב"ם דין ז' האותיות שעט'נץ ג'ז מבואר בהדיא דמפרש דתגין שעל האותיות ע"ש בפי' וא"כ איך אפשר לומר דהרמב"ם מפרש כפירוש רבינו המחבר ז"ל ועוד בה שחלוקים בדין גם כן דלדעת רבינו לפי פירושא נפקא מינה דמ"ש רבא צריכין היינו לעכובא ולדעת הרמב"ם ופירושו כשאמר רבא צריכין היינו למצוה ובדיעבד אם לא זיין כשר ועוד ק"ל במ"ש אח"כ וז"ל ראיתי כי רבינו המחבר ר"ל דלא אמר רבא אלא אמזוזה דאמתני' דב' פרשיות שרמזו זה קאי ושם פירש שצריך זיינין כאשר ציין רש"י ורגמ"ה ז"ל עכ"ל. ואחרי נשיקת הרצפה קשה שזיווג זיווגים לרגמ"ה עם רש"י והרמב"ם מאחר דרגמ"ה מר ניהו החולק על פי' רש"י וכמ"ש ועוד ק"ל שכתב דס"ל להרמב"ם דלא אמרו כן כי אם על מזוזה וזה למד ממה שלא הביא הרמב"ם דין זה כי אם גבי