שו"ת תעלומות לב חלק א לב

הכתוב אומר עת לעשות לה' וגו' אף אתם עשו ס"ת מן דק אע"פ שאינו מעובד לשמה שמר רב משה גאון כדי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וכ"ש על דרך שאמרנו וכו' עיש"ב דון מינה ואוקי באתרין. וגדולה מזאת כתב הב"ח בסי' ל"ב בא"ח לענין דיבוק שכתוב בפירוש במ"ס ומביאו בס"הת שלא יקראו בו ועכ"ז כתב דהיינו לכתחילה אין להוציאו לקרות בו כיון שלא תקנו אבל הוציאו דיעבד וקורין בו אין להוציא אחר והכי מסתברא ע"כ וכ"ש בנ"ד וברור

והנה בעתה הבא נבא למה שהאריך עוד ידידינו הר' הפוסק נר"ו בענין פירוד התגין מהאות ודיבוקן יחד אם יש להוריד הס"ת אחר שעלה לבימה. והנה ראש המדברים בענין זה הוא הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשובה סי' ל"ח שצעק מרה על סופרי זמנו שלא היו מדביקים התגים לאותיות וגער בהם בנזיפה כי אפילו לדעת הרמב"ם שאין התגים מעכבים היינו בין אינו לישנו כהוגן אבל התג שאינו נוגע נראה בעיני יתרון אותיות קטנות בין השיטין ופוסל ומצאתי כדברי בספר יראים ובמרדכי בסוף הל"קט בשם מהר"ם ובספר התרומה בשם רגמ"ה ורש"י וכו' כיעוש"ב וה"ד הכנ"הג והמג"א והמחז"כ ודעמייהו בא"ח סי' ל"ו. וה' הפוסק הי"ו האריך בפרט זה מפי סופרים ומפי ספרים ראשונים ואחרונים וזו הלכה העלה דעכ"פ אם עלה ס"ת כזה לא ירד וסמך ראשו ורובו על מנהג הראשונים ז"ל שנהגו שלא להוריד הס"ת מפני פירוד התגין או דיבוקם. והגם כי קשה הוא בעיני לומר שיש מנהג בזה כי מי יכול להעיד על הראשונים שהיה הס"ת באופן זה ושאל הש"ץ להרב המרביץ תורה והורה להכשיר. כי בנקל יוכל הדוחה לומר שבאותו זמן היו בהכשרם ואף אם עתה אנו רואים שנפסלו אותם הס"ת בעצמם. אף הוא ישיב אמריו דעכשיו הוא דאתרע. אבל אנכי הרואה ביתר ראיותיו שיש מהם כדאי לסמוך עליהם כדי שלא להוריד הס"ת. כי כדאי הם הרבנים המכשירים לסמוך עליהם בדיעבד בדבר שלא נתבאר פיסולו בפי' בש"ס ובגדולי הראשונים. וכן ראיתי שהסכים עמו הרב הפוסק השני הוא עדינו העצני רב כהנא נר"ו וגם דעתי מסכמת כן היכא שלא נהגו להוריד וכהוראת הרב הגדול הנאמר באברהם נר"ו כי הוא אילן גדול ששרשיו מרובים לסמוך עליו

וכדי דלא נילף ריקם ריקם אבא אעי'ר במה שיש להשיב על מקצת ראיותיו. ראשונה כתב להביא ראיה במכ"ש מדבוק האות דכשר לדעת הרשב"א ז"ל כמ"ש הב"ח בא"ח סי' ל"ב וכי ליתיה האות כלל פסול וכ"ש הכא דאי ליתנהו התגים כשר וכו' כיעו"ש בדבריו באורך. ואני אומר דמלבד שאין ראיה כלל לדידן דאף בכה"ג פסלינן וכמו שנרגש גם הוא נר"ו בסו"ד. עוד זאת דאין הנדון דומה לראיה דהתם איירי בבירור שנכתב בכשרות ושוב נדבק דאז סובר הרשב"א שאין צריך תקון כלל כמ"ש בתשובות המיוחסות סימן רל"ו. והכא נמי בתגים אי ידעינן בבירור שכתבו מומחה ובקי שבודאי הדביקן. תלינן שנפרדו אח"ך וכשר כמ"ש המג"א שם בסי' ל"ו משם הרמ"ע ז"ל. והרב אשל אברהם בחי' לשם תמה ע"ז וז"ל ולא הבינותי דאם אין התג נוגע פסול דיעבד א"כ מה יושיענו שהיה דבוק בשעת כתיבה כיון שנפרד הא נפסל ולא מהני תקון ולמ"ד דמהני תקון אפי' היה כן מתחילת כתיבה ע"כ. ואין זה מן הקושי על המג"א שהוא ז"ל דמכשיר היינו אפילו בלא תקון כיון שנעשה בהכשר וכמ"ש בעל דברים הוא הרמ"ע ז"ל בתשובה שם וז"ל ועם היותי פוסל כל שאינו עשוי כתקון זה מ"מ אם בכתיבתך או במעשה שאר המומחים בכך אמצא תג נפרד תלינן בטשטוש אחר שנעשה בהכשר ומכשרנא ע"כ ולא הזכיר שצריך לתקנו. ואה"ן שטוב לתקנו אח"ך. אבל מ"מ אף שלא נתקן אינו פוסל כל שכתבו מומחה. וטעמו נראה דלא גרע מנפסק האות אחר שנכתב בכשרות דמכשרינן כפסק מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ל"ב סט"ז ועיין מג"א וט"ז שם. וכן ראיתי להרב לבושי שרד בחי' שם לסי' ל"ו שכתב דמהא שמיע ליה להרמ"ע דין זה. אבל אם לא כתבו מומחה אפילו למאן דס"ל דמהני תקון. כל שלא נתקן פסול. ודברי הרב שמן המאור בסי' ל"ו שהביא ה"ה הי"ו לקמיה הם תמוהים בלא"ה מצד עצמם וכמ"ש ה' הפוסק נר"ו ויפה תמה עליו לפי הדברים שכתב בשמו כי אין ספרו מצוי כאן. ועיין להרמ"ע ז"ל בסי' ל"ו ובס' זרע אמת ץ חא"ח סי' י"ח שהאריך

עוד האריך ה"ה נר"ו דהיכן מצינו להוריד ס"ת בדבר שלא נתבאר בתלמוד. והראשונים ז"ל לא נקטו אלא לשון צריך ליגע באות ולא אמרו שפסול וכו' עיש"ב. ולדידי נראה שדעת הרמ"ע ז"ל שפסל הוא מטעם שפירש דאם אינם נוגעים באות נראים כאותיות קטנות יתרות. והרי כבר ידוע דביתרון אותיות פסול וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות ס"ת פ' יו"ד ומרן בש"ע סי' עד"ר. וכ"כ רש"ל ז"ל בתשו' סי' ע"ג וז"ל ואפילו אות אחת יתרה פוסלת וכן אפילו פיסוק טעמים או ניקוד בדיו פסול וכו' עי"ש. והגם שהרב כוב"י ז"ל במ"ק חיו"ד סי' ע"ד חולק על רש"ל בעיקר דינו וסובר כי דוקא במלא וחסר בסוף תיבה או בתחילתה וכו' אז ודאי פוסל משים שמקלקל התיבה אבל ביתר אות אחת בתורה ואינה סמוכה לתיבה (וכגון שנמצא יתרה בגליון או בריוח שבין פרשיות) אין לי ראיה לפסול וכו' עיש"ב. ועיין לבושי שרד שם בסימן ל"ו שרצה לתמוה לכאורה על הנו"בי מדברי הרמ"ע אלו כיעו"ש. ולע"ד נראה שבכעין נדון הרמ"ע ז"ל גם הנוב"י יודה דפסול משום דנראה כעין אותיות קטנות בריוח שבין השיטות שהוא מקום לתלות החסר בס"ת וכמובן הפשוט. ועוד שלא אמרה הרב ז"ל אלא. באות יתרה או שתים ובריוח שבין הפרשיות או בגליון שאין סברא לפסול אבל אם בכל הס"ת נראים כאותיות קטנות ביני שיטי ודאי דמורה גם הבב"י שפסול עד שיתקן וממילא רווחא שדברי הרמ"ע ודעמיה מיוסדים ע"פ פסק הרמב"ם והש"ע ז"ל. ועיין במה שנשא ונתן הרב הפוסק נר"ו ע"ד הבאר עשק סי' ן' והנחפה בכסף ח"ב סימן יו"ד ואכמ"ל. אלא שהאמת מת שאין אלו התגין שלנו נראים כאותיות קטנות כדי לפסול מטעם זה ועיין יוסף אומץ שם בסי' מ"א וכמ"ש ידידנו ה"ה הי"ו באורך והוא האמת הברור עד שאין צורך להאריך בו

תו חזיתיה להרב הפוסק יצ"ו שכתב דמ"ש המג"א ודעמיה שאם התגין אינם נוגעים באות או שדבוקים זה בזה שפסולים התגין עד שיתוקנו אבל לא הס"ת וכמ"ש בס' זכרון יוסף חיו"ד סי' ח"י ובס' כתונת יוסף א"ח סימן ב' א"ד בקיצור. ואנכי הרואה שדברי הזכרון יוסף ז"ל בתשובה זאת באו שלא בהשגחה וכמו שהוכיח הרב הגדול ז"ל בספר יוסף אומץ שם. וכמו שקרה לו שטעה בדברי המג"א בסי' ל"ב במה שהביא