שו"ת תעלומות לב חלק א לא

באלה לא פסל. אלא ודאי שסובר שבכל גוונא לא פסל וכי אתמר ההיא דרבא לאו לעכובא אתמר. ואף אם היה בידנו ליישב בנקל גם דקדוק זה. מי ירים ראש נגד הסכמת מרן הב"י ורבים אשר אתו שסוברים בדעת הרמב"ם ז"ל שהתגין בכל גוונא לא מעכבי ומי יבא אחהיהם

ובפרט הן עתה בהגלות נגלות תשובת הרמב"ם ז"ל בס' פאר הדור סי' ע"ו שכתב שאלו התגים אינם מנהג והן הם כתרי אותיות ושכן נמצא בס"ת שכתב משה רבינו ע"ה מ"מ סיים כי יען יש חילוק במסורת זה אומר ככה וזה אומר ככה ע"כ כותבים התגין למצוה מן המובחר ואם לא כתב שום תגין אינו פוסל ע"כ הרי ביאר וכתב שכל התגין אינם לעכובא. ולא אכחד שהיה מקום לומר שלא כתב כן הרב ז"ל אלא על התגין של שאר האותיות מאחד ועד שבע. שבהם ודאי הוא שנפל המחלוקת וחילוק דעות. אבל שעט'נז ג'ץ שמבואר בגמרא שצריך ג' זיונין בלתי חולק. היה ראוי לומר שאם חיסר או הוסיף וכ"ש אם לא עשאם כלל שפוסל הס"ת. אכן מלשון שכתב אם לא כתב שום תגין וכו' נראה דכללא כייל דאפילו באלו של שעט'נז ג'ץ לא פסל. וכמו שהבינו מדבריו שבס' היד מב"י ודעמיה וכנז"ל. וכמו שהכריח ג"כ הרב הפוסק נר"ו ממה שלא הוסיף הרמב"ם ז"ל פיסול זה בפיו"ד כשמנה הדברים הפוסלים בס"ת וכת' דכל שאר הדברים הם למצוה מ"ה. אלא דהיא גופא ק"ט איך פסק כן הוא ז"ל אחר שפירש בתשובתו שאין זה מנהג והן הן כתרי תורה וכך היו כתובים ספרי משה רבע"ה ובאלו הזיונין של שעט'נז ג'ץ לא נפל ולא יפול בו חילוק דעות וסברות אחרי שבא מבואר בש"ס דילן בלתי חולק. ואולי דכיון שגם בהם נפל מחלוקת בסדר עשייתן כמבואר ברש"י ותוס' והבאים אחריהם בסוגיין דפרק הקומץ וגם יש מחלוקת אחרת אם הם בגוף האותיות או על גביהם כמתבאר בס' יראים ובחי' רבינו ישעיה הראשון ודעמייהו. ורבינו הרמב"ם ז"ל שכל רז לא אניס ליה ע"כ סתם ואמר שאם לא עשה שום תגין אינו פוסל. ודוק היטב ועיין בתשב"ץ ח"א סי' נ"א

והנה מב"י ז"ל בא"ח סי' ל"ו הביא מ"ש בהגהות בשם רא"ם ובמרדכי ז"ל דזיונין אלו של שעט'נז ג'ץ לא בתגין הם אלא פירושו שלא יעשה ראשיהם עגול אלא משוך דלא איירי בהקומץ אלא בגוף האותיות ע"כ. ועיין בהג"מי בהל' תפילין שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל דברים תמוהים כאשר עמד עליהם הרב צרור המור דודי לי ר"א הגדול ז"ל בספרו עמודי הארזים (והו"ד בסי' שאח"ז) באורך. ועיין בתשו' הרמב"ם בפא"הד סימן ע"ו. גם דברי הרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל בפ"ה מהל' תו"מ ובפי"א דשבת תמוהים לפי"ז. וכבר האריך בזה הר' הפוסק הראשון הי"ו ואין הספר מצוי אצלינו לעיין עליו. ואסו"ד כתב מרן ז"ל בב"י שם דהכי נקיטינן היכא דאין נמצא מי שיודע לעשות תגין ע"כ. ובש"ע א"ח סימן ל"ו פסק בסתם שאם לא תייג לא פסל כפשט לשון הרמב"ם ז"ל וכדרכו בקדש להיות נגרר אחר לשון הר"מ במז"ל. והגם שהוא ז"ל בב"י שם הטיל תנאי בדבר וכתב דהכי נקטינן אם לא יש סופר שיודע. נראה כוונתו ברורה דכשלא יש סופר שיודע לתייג יכול לכתוב אפילו לכתחילה ספר בלא תגין ולסמוך על הפוס' המכשירים כדי שלא יתבטלו בקריאת התורה. אבל אם הסופר יודע ודאי שלכתחילה צריך לתייג. ובש"ע קאי אף אם יש סופר שיודע אלא שעבר ולא תייג דאז כיון שכבר נכתב הס"ת הו"ל כדיעבד ולא פסל וכך דייק דבריו ז"ל. והרב הגדול בס' יוסף אומץ סי' מ"א כתב שמרן לא החליט בב"י מפני שלא ראה דברי רי"ו שרבינו האי ודעמיה מכשירים וכשראה דבריהם פסק בפשיטות דכשר וכמ"ש בש"הג ח"ב דצ"א ע"כ והדברים תמוהים כאשר יראה הרואה ומה שכתבתי נר"ל נכון (וס' ש"הג ח"ב שציין אינו מצוי אצלי). ועיין במרדכי סו"פ הקומץ במה שהביא משם הר"ש ז"ל עי"ש והרי הרמב"ם ז"ל ס"ל שכשלא יש ס"ת יכולים לקרות בחומשים ולברך לפניה ולאחריה כמ"ש בתשובה סי' ט"ו ואע"ג דלא קי"ל כוותיה בהא מ"מ כשלא יש סופר יודע לתייג ודאי דקורין בספר בלא תגין ומברכים בלא ספק וזהו שכתב מרן ז"ל בב"י והוא פשוט

וחזיתיה להרב ב"ח ז"ל שם שתמה על מהב"י איך פסק בסתם דלא כר"ת והאגור ורבינו שפוסלין בפי' ועוד דנראה ודאי דאף להרמב"ם דוקא בתגין גדולים אבל בשעט"נז ג"ץ שצריכים תגין קטנים מדין התלמוד פשיטא דפסול אם לא תייג אותם אפילו בס"ת כ"ש בתפילין וכו' עי"ש ולא ידעתי איך פשיט"ל דגם הרמב"ם פוסל בודאי בחסרון תגין קטנים. והרב ז"ל כתב בפירוש דלא פסל. ואם הוא ז"ל מדקדק מדבריו שלא כתב כן אלא בתגין גדולים מלבד שאין זה פשט דבריו וכמו שמתבאר ג"כ מתוך תשובתו שהבאנו לעיל. ועוד זאת דתקשי ליה קושית מב"י למה לא הזכיר דין דתני שעט"נץ ג"ז שהובאו בתלמוד. אלא ודאי שדעתו ז"ל שאם לא עשה שום תגין לא פסל. וכאשר הוכחנו לעיל. וגם הראב"ד ז"ל נראה מסכים לזה שהרי לא השיג עליו. ופשוט שהם ז"ל סוברים שמ"ש רבא צריכים ג' זיונים הוא לכתחילה וכמ"ש מרן בב"י וכ"מ. והט"ז ביו"ד סי' רע"ד ס"ק ה' הביא סייעתא לזה דלשון צריך היינו לכתחילה ממ"ש בגיטין בריש פרק המביא תנין עי"ש וצ"ע בדברי מב"י ז"ל בא"ח סי' רי"ט ועיין תשב"ץ ח"א סי' נ"א ולהגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל א"ח סי' ד"ן וברבני האחרונים שאסף איש טהור מרן החבי"ף ז"ל בס"ה גנזי חיים אות ץ' וכבר פקח עיניו ע"ז ה"ה נר"ו עיין בדבריו:

סוף דבר אני אומר כי האריכות בזה יגיעת בשר כי אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל בש"ע שפסק בפשיטות שאם לא עשה התגין לא פסל וכוונתו ברורה דכיון שכבר נכתב הס"ת הו"ל כדיעבד והספר כשר. וכמ"ש בעניותנו לעיל. ובכן ודאי שאם הקהל יש להם ס"ת בתגין אין ראוי להוציא אותו הס"ת שאין בו תגין כי בודאי שראוי לצבור לקיים מצוה מן המובחר. ואם אין להם ס"ת אחר או שכבר עלה אותו שאין בו תגין אין ראוי להוציא אחר תחתיו. אלא קורין בו ומברכים עליו ברכות התורה לפניה ולאחריה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בתשובה סי' ט"ו הבאנו דבריו לעיל ועי"ש דאסברה ניהלן בטוב טעם ודעת ואם אינו ענין לאותו נדון תנהו ענין לנ"ד. וכן הוא הסכמת הרב מו"הד שארינו ז"ל בס' לב חיים ח"ב בדקי"ז וקי"ח וראויים הדברים לפה קדוש שאמרם. ועיין בסוגיית הש"ס הלכות ס"ת שהביא משם ס' העתים שכתב וז"ל לענין עבור לשמה מיהו אתם שאין במקומכם מי שעושה גוילין ולא דק אם יש במקומכם ס"ת כהוגן השמרו וקראו בו בצבור ואם לא אל תשביתו קריאת ס"ת בצבור מפני זה שהרי