שו"ת תעלומות לב חלק א ל

מלכות בית דוד הגאון מז"ה זלה"ה אשר הרביץ תורה בקהל עדתו ונהג כן. וגם להפיק רצון הרב שארינו גדול מרבן אדוני אברהם נר"ו אשר פקד עלי אשנה פרק זה. ודבורו הקל היא גופא גזרה. על כן אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. ויהי הקצ'ר אמיץ לפי העת והזמן. ולפי מצב הנדון אשר כבר בא מפורש בגדולי רבני הראשונים והאחרונים זיע"א אשר לא הניחו לנו מקום להתגדר או להתגדל בו כי לא הניחו פינה וזוית ואין כל חדש

והנה שורש דין זה הוא מימרת רבא בפרק הקומץ (דכ"ז ע"ב) דאמר שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין ואלו הן שעט'נז ג'ץ. וכלשון הזה פסקוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל בהלכותיהם. ולא פירשו שאם חסרו התגין שהם נפסלים כמו שפירשו גבי נקב וחסרות ויתרות והקפת גויל ודומיהם. ומינה נשמע דס"ל דהני תגין אינון למצוה מן המובחר ואם לא תייג לא פסל. אכן ראיתי להש"הג שבהלכות הרי"ף ז"ל שכתב בהלכות ס"ת וז"ל מדברי רבינו בהל' מזוזה משמע שאם חסרו התגין פסול וריא"ז כתב שהתגין אינם מעכבים וכן היא וכו' עי"ש. ואני לא מצאתי בדברי רבינו בהלכות מזוזה ראיה לומר שסובר שהתגין מעכבים כי אם שם הביא מימרת רבא כמו שהביאה כאן ולא ביאר כלום. ועיין יד אהרן א"ח סי' ל"ו הגהב"י ט"ו וה"ה נר"ו נרגש מזה כיעו"ש. והאמת שאין הוכחה כלל מדברי הרי"ף ז"ל שחולק על הרמב"ם ז"ל בזה. וממה שהביא הרי"ף ז"ל דברי השי"ר בהלכותיו אין ראיה. שאף אי שתיק ליה ודאי דלא ס"ל כוותיה מכח קושיות הרב ברצלוני ז"ל והרא"ש ז"ל. ועוד דגם השי"ר לא כתב כן אלא בתפילין. ואין ללמוד ממנו לענין ס"ת וכמו שנבאר להלן. והמרדכי סו"פ הקומץ הביא משם הר"ש ז"ל שכתב וז"ל ותגין לא פסיל אפי' בתפ"ומ מדלא תני במתניתין עכוב תגין כי היכי דקתני הקף גויל ולא אשתמיט נמי שום אמורא לאשמועינן פיסול תגין ש"מ דדיעבד לא פסלי ולכתחילה ודאי צריך ע"כ. וא"כ אף אנן נמי נימא דאי הרי"ף ז"ל היה דעתו לפסול בחסרון התגין הו"ל לפרש כמו שפירש בהנך דא דאמרינן בתלמוד שפסול בדיעבד אלא ודאי דליתא וכאמור. גם ר"י הראשון ז"ל בהל' מזוזה כתב בפירוש כי דוקא האותיות מעכבות אם חיסר אחת מהם אבל התגין מצוה לעשותן ואם לא עשאן אין מעכבים וכו' עי"ש שהאריך במימרת רבא דסוגיין. ובכן שפיר י"ל שגם הרי"ף והרא"ש ז"ל הכי ס"ל ומרוב פשיטותא לא פירשו דלא מעכבי

ואולם לכאורה היה נראה להכריע שדעת הרא"ש ז"ל לפסול במחוסר תגין ממ"ש בה' תפילין ע"ד השימושא רבא וז"ל והני זיוני דמפרשי הכא היינו תגים גדולים אבל תגים קטנים מה לו להזכיר שעט'נז ג'ץ הלא בכל מקום שיש אלו האותיות צריכים תגים קטנים כדאיתא בפרק הקומץ רבה ובגמרא לא הוזכרו כלל אלו התגין ולא מסתבר כלל למפסל תפילין בשביל חסרון אלו התגין וכו' ע"כ. דמשמע דהטעם דלא מפסל באלו התגין הוא מפני שלא הוזכרו בתלמוד אבל תגין של שעט'נז ג'ץ שהוזכרו בגמ' דידן אה"ן דמעכבי וכמו שכן הכריח רבינו יעקב בנו ז"ל בטור יו"ד סימן רע"ד ושווייה חולק על הרמב"ם ז"ל שמכשיר. ואני בעניותי אי לאו דמסתפינא הוה אמינא שאפשר לפרש דברי הרא"ש ז"ל באופן זה. והוא דכוונתו לומר דכיון שאלו התגין הגדולים לא הוזכרו כלל בתלמוד אין סברא כלל לפסול בחסרונם. דבשלמא אם היה השי"ר פוסל היכא דליתנהו תגי שעט'נז ג'ץ שהוזכרו בתלמוד היה מקום לחוש לסברתו כיון שכבר הוזכרו בגמ' דידן. אף שלא פורש בש"ס דאי ליתנהו פסילי. ואיכא למימר דלמצוה מן המובחר קאמר. מ"מ היה אפשר לחוש לס' השימו"ר. אבל מאחר דאיהו קעסיק בתגין גדולים שלא הוזכרו כלל בתלמוד נהי שראוי לחוש לכתחילה ולעשות אלו שכתב השי"ר או אותם שכתב הרמב"ם ז"ל. אבל אין סברא כלל לחוש לסברתו לפסול ואה"ן דהרא"ש סובר שאין לחוש גם בשעט'נז ג'ץ לפסול כדיעבד כיון שלא הוזכר בתלמוד לפסול ודברי השי"ר בזה לאו דסמכא אינון. ובזה אתי שפיר שלא ביאר הרא"ש ז"ל בהלכות ס"ת לפסול בחסרון אלו התגין. ולפי הנראה שהטור ז"ל הי"ל גירסא אחרת בדברי הרא"ש. ועיין בטור א"ח סי' ל"ו ובס' תפארת שמואל בחי' על הרא"ש ז"ל שם ואכמ"ל בזה

אתאן לברר דעת הר"מ במז"ל שכתב בפירוש בפ"ב מהל' תפילין הל' ט' ובפ"ה מהלכות מזוזה הל' ג' ובפ"ז מהל' ס"ת הל' ט' שאין הס"ת נפסל. מפני חסרון התגין. ומה שלא ביאר הרמב"ם ז"ל בהל' ס"ת באיזה אותיות מזינין. כמו שהוזכר בתלמודינו דהיינו שעט'נז ג'ץ. נראה שסמך על מה שביארם בהלכות מזוזה דסליק מניה. אך ראיתי למרן ז"ל בב"י יו"ד סי' עד"ר שתמה כן על רבינו. ותירץ שהוא ז"ל סבר שלא בא רבא אלא ללמד שמנהג הסופרים לזיינן אבל לעכובא לא עכ"ל ואיני מבין כוונת דב"ק דאף אי ס"ל כן לא ימלט מההשגה שהי"ל להזכיר דין המפורש בתלמוד שהוא שעט'נץ ג'ז. ולבאר שלא פסל בדיעבד ולא נאמר כן אלא למצוה מן המובחר כמו שביאר. ועוד שכבר ביארם בפ"ה מהל' מזוזה והראה הוא ז"ל בכ"מ שם מקום לדין זה שהיא מימרת רבא בפרק הקומץ ועל מ"ש רבינו שם ואם לא עשה תגין או שהוסיף וגרע מהן לא פסל כתב מרן ז"ל שסובר רבינו דלא לעכובא אתמר כיעו"ש. ואי קשה מדוע לא ביאר ג"כ בהל' ס"ת כמו שתמה בב"י אין תירוצו מספיק. לכן נר"ל נכון כמש"ל

וסבור הייתי לומר שגם הרמב"ם ז"ל סובר שלגבי ס"ת אם לא תייג שעט'נז ג'ץ כלל שפוסל. שהרי בהל' ס"ת שינה לשונו ולא כתב שאם. לא עשה תגין וכו' לא פסל כמ"ש בהל' תו"מ. אלא כתב וז"ל הצח היזהר בתגין ובמניינם יש אות וכו' וכל התגין כצורת זיינין הם דקין כחוט השערה. ואם שינה בתקון זה או שלא דקדק בתגין וכו' הרי זה ספר כשר עכ"ל והיה מקום לדקדק ולומר שכוונתו ז"ל הוא שאם לא דקדק בתגין באופן שבאות שצריך תג עשה שנים ובמקום שצריך שבעה עשה ששה וכדומה מזיון התגין שכל זה אינו אלא למצוה מן המובחר ואם לא דקדק בזה והוסיף וגרע הספר כשר. אבל באותיות שעט"נז ג"ץ אם לא עשאם כלל אה"ן דהוי ספר פסול. וע"כ דייק לומר אם לא דקדק והוסיף וגרע וכו' ולא כתב בפירוש אם לא עשאם. כמו שביאר בדיני תפילין. ומזוזה. ואולי סובר רבינו שיש הפרש בזה בין תפ"ומ לס"ת כמ"ש המרדכי בפרק הקומץ רבה משם רבינו שמשון ז"ל. אלא דכפי"ז לא ינצל רבינו מהשגת מב"י שהי"ל לבאר דין זה וביותר יגדל התימה כאשר נאמר שסובר שאותיות שעט"נז ג"ץ צריכים זיון לעכובא. ואין לומר שסמך אמ"ש בהל' מזוזה דהתם כתב שאפילו