שו"ת תעלומות לב חלק א כט

בפרשה ההיא מסיבת יושנו או סיבה אחרת דעדין לחלוחית הדיו קיימת. ומשו"ה אפי' בלא ראות שאר הס"ת החזיקו הס"ת ההיא שלא נתייג כדינו באומדנא גדולה אשר הסופר שכתב הס"ת ההוא בחדא מחתא תייגו והא חזינן רלא היה כדינו ובהכי יתורצו הדקדוקים הנ"ל אמאי לא מחלו הצבור ע"כ לבודקו בשאר פרשיות. ואמאי לא עבדו ס"ס כנ"ל ואמאי לא סמכו אסתם מצויים אצל סת"ומ מומחין הם להך דינא דתגין וה"מ. כיון דלא הוחזק עדין הס"ת בכשרות ודאי דאפי' ברוב פרשה שאינה מתוייגת כדינו איתרע ליה חזקת הסופר ודוק

ועד"ז יש לפ' ג"כ דינו של הרב חיד"א ז"ל בתשו' יוסף אומץ הנ"ל והביאו הרב בית מנוחה דקע"ו ע"א בס"ת שהיו אותיותיו צרות הרבה עד שאין גופי ראשי האותיות מחזיקין התגין ונתחכם הסופר לצמצם התגין וכו' עד שהוצרך לדבק התגין על הרוב וכו' והשיב כנ"ל דזה תלוי במחלוקת הנ"ל דמאן דמכשיר בלא תגין מכשיר גם בזה והפוסל בזה פוסל גם בזה ולכן אם יש ס"ת. אחר אין לקרוא בס"ת זה דיש לחוש להמחמירין בלא תגין וה"ה אם נוגעין זה בזה זתד"ק דלכאורה יש להרגיש ע"ד אחר דהוא ז"ל הביא בקו"א למח"בר הוראת מר רבו הנ"ל דאפי' בפרשה אחת או רובה הורידו הס"ת אמאי הכא ביוסף אומץ דקדק בלשונו לומר דרוב הס"ת ההוא היו דבוקין התגין וכו'. ועכ"ל כנ"ל דשאני התם דלא הוחזק הס"ת שתגין שלו מתוקנים משו"ה ברוב פרשה אחת איתרע חזקתיה כנ"ל משא"כ נדון שלו דניכר הדבר דלא מפאת שהסופר לא היה מומחה הוא שדיבק התגין אלא מפאת צרות גופי האותיות הוא דנדחק הסופר ההוא כמבואר בדבריו. משו"ה אילו לא היה כך רוב הס"ת כנראה דהיה מורה ובא להכשירו. אם לא שכיון שהיה רובו כך מה יועילנו המחאתו כיון דס"ס רוב הס"ת נדבקו התגין לפנינו. ואפי' אם יד הדוחה קרובה לדחות בנדון הרב נח"ב באופן אחר עכ"פ היוצא מדבריהם ז"ל הוא דדוקא ברוב הפרשה או רוב הס"ת שאינם מתוקנים התגין הוא דהורו להוריד הס"ת כיון דאיכא למיתלי דלא כתבו מומחה כמובן. אכן בנמצאו איזה תגין נפרדים או נדבקין לפנינו והס"ת הוא מוחזק מקודם בכשרות לית דין צריך בושש דאם נוריד אותו ונוציא אחר איכא משום פגמו ואתייא במכ"ש ממ"ש ה"ה יוסף אומץ דדוקא אם יש ס"ת אחרת הוא דחשש להמחמירין. הא בדליכא ס"ת אחרת נראה לדעתו ז"ל דמוציאין אותו אפי' לכתחילה ולפחות אם הוציאוהו אין להורידו כמובן מדבריו. וכ"ש שכן דעת הרב פרי האדמה וסי' ז"ל. ומעתה עכ"ל דמ"ש האמ"לי והלד"א ז"ל בדינו של הרמ"ע ז"ל דאם כתבו מומחה יש להכשיר לא סוף דבר דבעינן ידיעה בתחילה דכתבו מומחה דהכל תלוי בחזקת הס"ת אם כבר מוחזק בכשרות מקודם אפי' ראינו דבוקין או נפרדין לפנינו אמרינן דמעיקרא נכתבו כתקונן ושוב נתקלקלו ומותר גמור לגמור בו הקריאה. ואפילו לברך עליו לכתחי' מברכינן דליכא בזה ספק ברכות כלל וכמ"ש הגאון החיד"א בקו"א לס' לד"א בס"ת שאין בו תגין דלכתחי' יש לחוש להמחמירין. מודה מיהא בדליכא אחר דברוכי נמי מברכינן כמ"ש בטעמא דמלתא דכיון דמרן ז"ל מכשיר הס"ת הזה. אפילו דלענין ברכה קי"ל סב"ל אפילו נגד מרן. כ"ז אם המחלוקת בברכה עצמה. אכן אם המחלוקת הוא בס"ת עצמו אי כשר או"ל וראינו למרן ז"ל דפסק להכשיר עבדינן כוותיה אפילו לברך כיון דעיקר סב"ל משום לא תשא הוא מדרבנן כיע"ש. הן אמת דלא נשתמש הגאון ז"ל ממ"ש בעניותין לעיל אי עיקר דתגין מדאורייתא או"ל והי"ל להאריך בזה ואין הפנאי מסכים וחסרון הספרים וגולה חוץ לביתי קשה מכולם עד ישקיף הש"ית לטובה עלינו לעי"ש. וקם דינו של אבונא מרנא הגאון עט"ר אור החיים ז"ל בס"ח שקיצר וכתב תגין שנמצאו נפרדין בס"ת כשר. ודוק בדבריו שלא כתב ס"ת שהתגין נפרדים וכו' אלא כאלו אמר איזה תגין ובודאי דאיירי בנמצא כן בשבת ויו"ט דודאי יש לסמוך על חזקת הס"ת. והגם דקיצר קצת כבר ידוע לנו כמה היה מוסבל מעול הצבור ועול מלכות שמים בקדושה וטהרה זיע"א. וגם דגדול כח המנהג אפילו נגד סב"ל וכמ"ש הגאון בקו"א לס' לד"א שם וכ"כ עט"ר מוהרמ"ז זיע"א בס' משא חיים מע' ב' ד' מהברכ"י א"ח סי' רי"ט. ולא שמענו ולא ראינו שהורידו הס"ת בשביל קלקול איזה תגין וטעמא ודאי כדכתיב' בעניותין דכיון דעבידי דמנתיקי מפני דקותן מה יועיל להוציא ס"ת אחר דעל הרוב גם הס"ת האחר ימצא כמה תגין מקולקלין ואיך נגרום פגם ס"ת ללא יועיל כנלע"ד כעת אי ניחא קמי שמיא וקדם מני"ר נר"ו. אכן ודאי לכתחי' צריך ליזהר הרבה בתיוג הס"ת שיהיה כדינו דרבו סודותיו יותר מהאותיות כמ"ש שם בקו"א משם רבינו האר"י זיע"א הוא ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו הקדושה לגרום נ"ר לפניו יתברך. הכ"ד המצפה לברכתו. תלמידו ומוכן לשרתו. הצעיר משה הכהן נהר ס"ט סימן ט' וזאת תשובתי על דבריהם

ראה ראיתי את השאלה על אודות ס"ת שאין בו תגין. או שהתגין אינם נוגעים באות. או כי התגין ההם יחדיו ידובקו. אם עלה לבימה ס"ת כזה. האם ראוי להורידו ולהוציא אחר תחתיו אם לא. ועל זה יצא לישע אחד חכם בחכמתו מעלת הר' הפוסק הראשון (יהי מכירו ברוך) הי"ו להחזיק מנהגם של ראשונים ז"ל שנהגו דור אחר דור שאם עלה לא ירד. אף הוא ביטל את המעוררים מפי סופרים ומפי ספרים האריך למעניתו את הכל עשה יפה בעתו באשר ה' אתו. ואחריו החזיק במעוזו הרב המובהק ספ'רא נה'ר והוא כהן לאל עליון נר"ו משה שפיר קאמר כי מנהגם של ישראל תורה היא וכן ראוי לעשות. כהוראת רב המקום הרב המופלא שבסנהדרין מופת דורנו שאר בשרנו כמוהרר"א פאלאג'י נר"ו שהורה כן בבית מדרשו ועם היות כי איני מופנה מכל הצדדין ועול הצבור המוטל עלי מן בקר עד ערב גם הייתי הלילה א"ח עסו'ק וטרוד בעסקי הצבור והיחיד ועול מלכות יר"ה אשר עלי היו כולנה. ובפרט כי הנני עוסק בהדפסת ספרי הקטן הזה דבעי העמדה והערכה. ואנה אני בא להשיב כהלכה באפס פנאי ובהעדר ספרים שאינם מצויים אצלי. גם כי ידעתי מיעוט ערכי עלי כי אינני ראוי והגון לעמוד במקום גדולים. ואולם גודא רבה שדי עלי הר' הפוסק הראשון הי"ו משום כבוד בית אבא