שו"ת תעלומות לב חלק א כח

כלל. לא יהא אלא נקודה בעלמא דממילא סברת המו"הד ז"ל הנ"ל דמאן דמכשיר בהעדר התגין מכשיר ג"כ במקולקלין היא אלימתא במכ"ש מתשובת עזרא הסופר זיע"א ודוק. ולפ"ז כיון דאנן סמכינן אתכא דמרן ז"ל ולדידיה מכשיר גם בנדבקו או נפרדו מהאות. נראה דכוותיה נקטי' שלא להוריד הס"ת בנמצאו התגין נפרדין לפנינו. ואפי' אילו לא קבלנו הוראות מרן ז"ל לא יהא אלא מחלוקת במלתא דרבנן דבשל סופרים יש לסמוך על המכשירין כנ"ל אחר שנכתב הס"ת וכ"ש בשכבר הוציאוהו דאיכא משום פגמו. ואפילו את"ל דמאן דס"ל דהתגין מעכבים הוי מדאורייתא כיון דעיקר בתיבת הס"ת הוא מ"ע מדאוריי' וקאמר בש"ס דשעט'נז ג'ץ צריך ג' תגין וכו' ונראה דהוא לדעתו הל"מ דכך היא מצות כתיבת הס"ת עם התגין כתקונן. הא מיהא הוי פלוגתא בעיקר הדבר אי מדאורייתא אי מדרבנן וידוע דכה"ג עמדו האחרונים ז"ל ומכללם הרב מוהרי"ן במועדי ה' ובערך השלחן יו"ד סימן וקהל אליהו יו"ד (ועמ"ש בעניותי בקונ' כסא דברכתא סי' בזה) דלא אמרינן ספקא דאורייתא לחומרא אלא בדבר שהוא מדאורייתא אליבא דכ"ע ויש ספק הלכה כדברי מי. אכן באי פליגי בעיקרא דמלתא אי הוי דאוריי' לא אמרינן ס"ד לחומרא והגם דגם בכה"ג מידי פלוגתא לא נפיק ונדון דידן נישווייה מחלוקת בדאורייתא ומ"ג דעיקר המצוה דס"ת ס"ל לכמה מהפוסקים דאפי' בז"הז היא מן התורה עכ"ז נראה שאין לפסול הס"ת בנ"ד אחר שנכתב וכ"ש היכא שכבר הוציאוהו וקורין בו הגם דלא ידעינן בודאי דכתבו מומחה. כל דלא ידעינן גם כן דכתבו אינו מומחה. שפיר יש להכשיר לענ"ד מטעם ספק ספקא והוא זה. ספק אי הלכה כמ"ד דאינן מעכבים התגין אפילו בשעט'נז ג'ץ. ואפי' את"ל דהלכה כמ"ד דמעכבים ואפי' מדאוריי' שמא אינו אלא בחסרון התגין מעיקרא אך בס"ת שיש תגין לפנינו ונמצאו מופרדין אפ' דיודה דכשר שמא כתבו מומחה ולא כתב ה"ה החיד"א דמאן דפוסל בהא פוסל בהא כנ"ל אלא דוקא כדידעי' בודאי דכתבו אינו מומחה וכנראה מגוף תשובת יוסף אומץ דנתחכם הסופר מפני צורת האותיות ומעיקרא חיברן התגין יע"ש. ואפי' לדעת העיקרי הד'ט וסי' דאפי' מאן דמכשיר בהעדרן אפשר יפסול בנדבקין ונפרדין. איכא נמי בנ"ד ס"ס להכשיר ספק אי הלכה כהרמ"ע וסי' דנפרדין ושלא כתיקונן פוסל או כמאן דמכשיר והוא הב"ע ז"ל הגם כי התעשקו עמו עכ"פ ל"נ מתורת ספק. ואפי' תימא דהלכה כהרמ"ע וסי' ז"ל שמא כתבו מומחה ושוב נפרדו דבהא ודאי אפי' הרמ"ע יודה דכיון דנכתבו מעיקרא כתקונן ושוב נפרדו או נדבקו כשר וכחד תי' דכתב מרן ב"י ז"ל בלשון הירוש' ארצנו ארצך ותפארתך יע"ש בא"ח סי' ל"ב וכ"ז אפי' במחלוקת דעלמא. וכ"ש לדידן דיתבינן אתכא דמרן הקרוש דפ' דחסרונן אינן מעכבים וכתבנו דהמו"הד ס"ל בדעתו דמכשיר ג"כ בנפרדו ונדבקו. דאית לן למסמך סמוכין דאורייתא שלא להוריד הס"ת בנמצאו נפרדין ודבוקין לפנינו אפי' בסתמא דלא ידעינן אי כתבו מומחה או לאו דכשר ואין להוריד הס"ת דאיכא משום פגמו ח"ו. עד שאני הצעיר תמיה לענ"ד על הגאון הקדוש הרמ"ע והגאונים האמ"לי והלד"א דה"ד ודנו להלכה בדין זה דנדבקו או נפרדו התגין דאם כתבו מומחה כשר. אמאי הצריכו ידיעה בתחילה דכתבו מומחה ולא די לנו בחזקה דאפי' מסתמא כתבו מומחה. ואם אמרו ז"ל כל המצויין אצל שחיטה מומחין הם דכמה רבו דיניו והרגשת הסכין בדקדוק גדול. כ"ש בסופר סת"ומ דידוע לו הדין פשוט דהתגין צריך דבוקין בגוף האות. וכזאת וכזאת יש לתמוה לע"ד בתשו' הגאון הנח"ב ה"ד עט"ר רב אחא משבחא מעלת הרב ח"ק לישראל פחד יצחק יהיה בעזרו בס' הנחמד יפה ללב סי' ל"ז אות ב' הביא לנו תשו' הנח"ב ח"ב הנ"מ סי' יו"ד דנשאל בס"ת שהתגין שלו רובן אינן נוגעין באות אי כשר או לאו והעלה בסוף התשו' וז"ל אכן אם בפרשה זו רובן נמצאו שאינן דבוקין איתרע חזקתיה דס"ת דודאי כולן או רובן הם בלי דיבוק וצריך להוציא ס"ת אחרת כיון דפסול לדע' הרמ"ע וכו' וכן הסכים מו"הר ב"כ ונעשה מעשה פה עי"הק כס' הרמ"ע והוציאו ס"ת אחר משום שלא היו נוגעין התגין באותיות זת"ד ועמ"ש עוד הרב המחבר נר"ו משם הרב י"א ז"ל ושהרב הגדול בקו"א לס' מח"בר זכר עשה תשו' הרב מר רבו הלזו יע"ש

ולכאורה אנא בריה קלה לקע"ד לא זכיתי להבין פסק זה להוריד הס"ת דיהיב טעמא מפני שהפרשה כולה או רובה נפרדו התגין אז תלינן דרוב ככל הס"ת ההוא התגין הם בלי דיבוק בגוף האות וכו'. דמלבד דק' דאיתיה בתקנתא לבדוק בשאר הס"ת אם התגין הם דבוקים או"ל ולא נוריד הס"ת מפני חזקה אחר דסמא בידן לבדוק בפרשיות אחרות אי מתוייג כדינו או"ל. ואיך מלאם לבם הקדוש לעשות מעשה להוריד הס"ת ההוא מפני רוב פרשה אחת שהיו נפרדין. ואין לומר דטעמם ז"ל דחשו לטורח צבור להמתין ולבדוק בפרשה אחרת. דהרי בכה"ג משום פגם הס"ת איכא למימר דמוחלין הצבור על כבודן. דוגמא לדבר מאי דכתבו הפוס' ז"ל הו"ד בלד"א והזכ"ל ז"ל דאם אירע טעות בס"ת בב"וה טוב וישר להמתין עד שיבא הסופר ויתקן יע"ש וה"מ פגם הס"ת ח"ו מוחלין הצבור ע"כ. ואפילו איסור דברים שבכתב וכו' התירו בכ"ג ביו"הכ לאומרם ע"פ משום פגם הס"ת כדמוכח בפ' בא לו. והגם דשמא כבוד צבור חשיב טפי עכ"פ ודאי כה"ג מוחלין ע"כ בנ"ד והוא כדי שלא להוריד הס"ת וידוע למר נר"ו דיש מבוכה גדולה בפוס' בהך דינא דטו"ץ אימתי נמחל ואי דוקא בבי"המק או אפילו בבי"הכנ כמ"ש הרמג"א סי' קל"ז ודישרן סמיכין עלוהי ואכמ"ל. עכ"פ מאי דקמן מאן לימא דאינן מוחלין הצבור ע"כ משום מיתון מעט לבדוק בפרשה אחרת כנ"ל. מלבד זה קלע"ד עוד דאעיקרא איך בפרשה אחת שאינה מתוייג רובה כדינא נחזיק ריעותא בכל הס"ת אחר דאינו אלא כאחד מששים בג"ן פרשיות שבכל הס"ת. ואיה איפא איסור המוסד בזה מהרמ"ע ז"ל דהכל תלוי אם כתבו מומחה או"ל. ולא עבר על שפתי צדיקים ה"ה הנח"ב ומו"הר ב"כ ז"ל להורות וללמדנו דין זה דכתבו מומחה או"ל ואין לומר דהיה הס"ת ישן ואין זכר להסופר אי היה מומחה או"ל. דאדרבה עליה אני דן כיון דהס"ת ישן אוקמיה אחזקתיה דכתבו מומחה ומרוב יושנו נפרדו התגין. ואפי"ה בשר כיון דנכתב מעיקרא כדינו. ואי בס"ת שאינו ישן כ"כ ג"כ אולי כל הס"ת כשר ובפרשה זו דוקא נפרדו מאיזה סיבה של העברת היד והגלילה וכיוצא כידוע ואיך נחזיק ריעותא בכל הס"ת מפני פרשה אחת ולא כולה

אשע"כ היה נלע"ד לומר דהס"ת ההוא היה חדש עדיין דליכא למימר שנפרדו התגין