שו"ת תעלומות לב חלק א כז

שתול על פלגי מים. אור לו בציו'ן בשערים המצויינים בהלכה ולתורה עושה אזנים. או'ר ב'ה פרח ויצץ ציץ ציצים ופרחים בעדי עדיים. אור הורתו זורח בקהל עדתנו דיתיב ביני ד'ני רובץ בין המשפ'טים. אור עיני סתרי ומגיני הודי והדרי פאר נזרי מע' הרב המופלא. וכבוד ה' מלא. מורי הרב רבי חמ'א נר"ו יאיר כאור החמה יהיה שבעתים. כיר"א

מפתח שפתי שפת הנ'הר נה'ר שלום בשלמא למר הר'ם נהרי'ם. כדמ"ל מול פני כסא תורתו בכס'ף מלא מחוינא קידה ח'ק על אפי'ם והדר מצלינא מעומקא דלבא וכפי פרושות השמים. אל אדוני אברהם יחי הו'ד לנצח חי ומלא ברכת ה' מתעלת הברכה העליונה ובריא אולם ברי'אה יב'רא פי שנים. ולמען יאריך ימים על ממלכתו וכי ירבה כבוד ביתו באשר ה' אתו גם עד זקנה ושיבה ברבות הטובה כספא ודהבא מזהב פרוים. ועיני אדוני רואות אלה בני שם רבא ראשם לא'ב יגיע על התורה ועל העבודה בבנים ובני בנים במוט'ב תלתא כחדא שלי'ש אורים. ומגן אבות יסובבנהו ויצרנהו כאישון עינו ויהי המשרה על שכמו וה' עמו לע'ד בבני ישראל עד ביאת הגואל מלך בירושלם אכי"ר. ובא האות לפני אדו'ני ר'ם נר"ו להגיד כי ישר איך האירו אל עבר פנינו מאורות דברי קדשו לשעבר טובים השנים. בשעתן ובזמנן בדברי ניחומים לשון חכמים. האותיות צהלוני והם הרהיבוני ומבור שאון יגוני העלני והמה ינחמוני וכאב את בן ירצה גם עתה יאהבני רח'ם רחמת'ים. ובדיק לן מני"ר נר"ו כאן בדברות שתים ע"ע תגין שנמצאו נפרדים בס"ת בשבת ויו"ט שמעלת הסופרים חכמי לב העוסקים במלאכת ה' בעירנו אזמיר יע"א מפצירין במני"ר נר"ו להסכים עמהם להוציא ס"ת אחרת וכו' והגם כי לפניו נגלו תעלומות חכמה ומעט אשר היה לפני אורייתא דיליה היא ומכיר אני מיעוט ערכי עכ"ז פנה אל האזוב מצד ענותנותו ואהבתו אותי כי גלוי לפניו לבי בל עמי מכמה הרפתקי דעדו עלי לא תקפ"ץ רצה לעוררני בשעשועי תורתו ואותי צוה אשנה פרק זה בס"ד. והנה מלבד כי טרדות הזמן הבלתי נאמן. חסרון הספרים קשה מכולן. ויותר למי שאינו אומן. אך לעשות רצון צדיק אמרתי זה יכתוב ידי בס"ד ממה שתעלה מצודת זכרוני הפעוטה בענין זה מן השט'ים שנים

והנה בד"ק כתוב למ'ר שיחל"א כי מע' הסופרים הע"יא המה ראו כן תמהו עמ"ש ב' המאורות הגדולים הרב מוהרי"א בס' הבהיר אמ"לי וה"ה החי"דא בס' הזך לד"א זלה"ה דאם הס"ת כתבו מומחה אפילו נמצאו תגין דבוקין זה בזה או נפרדים מגוף האותיות הס"ת כשר. דאין נראה מדברי הרמ"ע כי אם בס"ת שהוא בחזקתו כולו. אכן מה שנמצא לפנינו נפרד אין לקרות בו מכח קו' הפר"מ וכו' ותו ק"ל עמ"ש עט"ר מרנא אבונא אור החיים בס' הנחמד ספר חיים זיע"א בסימן ח"י אות ח' משם הנח"ב דתגין שאינם דבוקים בגוף האות הס"ת כשר וכו' דגם הנח"ב לא התיר בפשי' כי אם בחילוקים ע"פי מומחה או"ל וכו' ומני"ר נר"ו מסתפי להסכים עמהם לעשות חדשה בארץ משום לעז ע"הר וכו' זתד"ק

וכשאני לעצמי המעט הוא אמינא דשפיר מסתפי מלעשות חדשה בארץ להוריד הס"ת מפני שנמצאו איזה תגין נפרדים מה שלא ראינו ולא שמענו מעולם ואיכא לעז ע"הר ח"ו וכ"ש אחרי ראותנו דהגאונים האמ"לי והלד"א לא תלו ההכשר המעט אם רב כ"א בכתבו מומחה. והנה ספר פרי מגדים ושאר ספרי דבי רב אינם מצויים פה אתנו זולת ס' לדוד אמת. אכן נראה קו' הרפ"מ אם הוא מההיא דפרק הבונה שהביא העט"ז דאות בלא תג אינה אות. או אפי' קושיות אחרות. וכי משום קושיא או דקדוק נניח דברי פוס' מפורש וניקום וניגזור להוריד הס"ת בדבר שכבר מפורש דינו כדנבאר בס"ד. ואפילו אם יש בו מחלוקת כבר ידוע מ"ש הלד"א בסימן ס' דהמורה בשל סופרים להקל בדיעבד לא הפסיד ודיעבד מיקרי אחר שכבר נכתב הס"ת וכ"ש היכא שכבר הוציאוהו דיש לסמוך על המכשירין וכמ"ש שם בלר"א סימן ס' וכי ננעלו שערי תירוצין ומציאות חילוקים שקלת מעלמא ליישב קו' הפר"מ. ועל הכל דהבאים אחריו ז"ל גאוני האחרונים באו לכלל יישוב. ומי יבא אחרי המלכים האדירים האמ"לי והלד"א ז"ל לסתור דבריהם במה שהבינו הם ז"ל בתשו' הרמ"ע ז"ל אשר עקבות משי'חם הקדושה עבה ממתנינו. ועל הגאון עט"ר מוהרמ"ז עטרת החיים זיע"א ג"כ אין לתמוה אם קיצר בדבריו לרוב מלאכת הקדש שהיה צולל בים הש"ס והפוס' ועול מלכות שמים בקדושה וחסידות החופפת עליו תדיר ולא פסיק וזכר עשה לדין זה בקיצור וציין להנח"ב ושוב לא איסתייעא מלתא לבאר באורך ולחלק בין מומחה לאינו מומחה וכיוצא. ולכשנדקרק בס"ד יש מקום לומר דרוח ה' דיבר בו ושפיר עבד דקיצר וסתם דבריו וכדנבאר בס"ד

דהנה ידוע פסק מרן בש"ע א"ח סי' ל"ו דהתגין אינם מעכבים לפסול הס"ת מפני חסרונן כהרמב"ם ז"ל וסי' דקיימי בשיטתו. דלא כרבינו הטור ז"ל וסי' ביו"ד סי' עד"ר דס"ל דמעכב בחסרון התגין דשעט'נז ג'ץ והגם דהרב"ח בא"ח שם הקשה על פסק מרן ז"ל ופסק דלא כמרן ז"ל אנו אין לנו אלא פסק מרן מוהריק"א ז"ל דקבלנו הוראותיו כידוע. והרט"ז ביו"ד הביא ראיה לדברי הרמב"ם דס"ל דלשון צריך שלשה זיוגין. אינו לעיכובא מההיא דפרי"ן יע"ש והי"ל אריכות קצת בזה ושוב אחרי כתבי ראיתי מ"ש ה"ה המו"הד בקו"א שבס"ס לד"א ז"ל דהאריך בזה וחיזק פ' מרן הלזה והצילו מכל החולקים עליו בדין זה דאישתמיט מינייהו מלכי תשו' רבינו האיי גאון ז"ל הביאה ר' ירוחם ז"ל ועוד מפרשים דכ' בהדייא דמכשירינן בפי' ס"ה בלא תגין אפילו בשעט'נז ג'ץ יע"ש באורך

והנה מצינו מחלוקת כרבני האחרונים זלה"ה ומכללם הגאון המו"הד גופיה בתשו' יוסף אומץ סי' מ"ה דמאן דמכשיר בלא תגין מכשיר בנדבקו התגין או נפרדו מגוף האותיות כיע"ש. והגם דהרב עיקרי הד"ט כ' ס"י חולק ע"ז ולדעתו ז"ל העדר התגין יותר טוב ממציאותן דבוקים ז"בז או נפרדין ואיני זוכר ראיותיו יע"ש לע"ד אמינא לענין דינא דמלבד דלפי סדר הדורות אית לן למיסמך אסברת מרן המו"הר החיד"א ז"ל דס"ל דמאן דמכשיר בחסרונן מכשיר גם באינן כתיקונן ורב גובריה ומי כמוהו מורה. ודרך אגב נלע"ד קצת דמדומי ראיה לסברתו ז"ל מההיא דכתבו התוס' וה"ד הפוס' והמחברים סביב הש"ע ביו"ד סי' עד"ר וז"ל דאמר עזרא הסופר אם יאמר לי משה רבינו ע"הש למה נקדת הס"ת אומר לו כלום מחקתי יע"ש דנראה מזה דהמחיקה בנקודה קשה יותר ממציאותן הגם שאפשר שהנקודה ההיא אינה צריכה