שו"ת תעלומות לב חלק א כו

להו למיזל בתר דין תורה בכל דבר לעולם תה א מריבה ביניהם ומשו"ה מעיקרא מחלו אהדדי לוותר על דין תורה וגמרי ומקני בתר סדר מנהג דידהו ע"ש והגאון בעל שער אפרים סי' יו"ד דן את הדין על מנהג האשכנזים שאומרים פיוטים אחר קריאת פסוק ראשון של בחדש השלישי בח"הש דלפי הדין אסור להפסיק ויצאו מעוררין לבטלו והאריך הרב שם ובס"הת הביא דברי הת"ה הנז' וכתב וז"ל וא"כ בנ"ד שהוא דבר שרבים מצורפים יחד והוא עסקי רבים צריכין למיזל בתר מנהג דידהו אף בדבר שאין לו עיקר מ"הת וביותר שבנ"ד המנהג הזה יש לו עיקר ונעשה כדת וכהלכה עכ"ל וע"ש בתשו' הרב שם שיש ללמוד לנ"ד מדבריו ועיין מוהר"מ אלאשקר סי' ל"ה לענין גילוי שער נשים כמה הגדיל כח המנהג דאפ' במידי דאורייתא כתוספת יו"הכ וכ"ש במידי דרבנן אמרינן הנח להם לישראל עי"ש וכיוצא ממנהגים שונים תמצא בפוס' אשר מתוכם הנם מנגדים לדין ונראים כאיסור ויחזקוהו במסמרים לא ימוט בסמך מעט וגם בש"ס איכא כמה עובדי כי ההיא דמס' ברכות דרב חזא דהוו קא קרי הלל וסבר למיפסקינהו וכו' אע"ג דלדעת רב הוה ברכה לבטלה וכמ"ש מוהרי"קו שם וכמה מרפסן איגרי דברי האמוראי דמס' מנחות דל"ב ע"א דאמרו אם יבוא אליהו ויאמר כו' אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל וכו' וא"כ מה לנו לעשות הפך מה שהנהיגו אבותינו ואנחנו דאפי' היה איסור מפורש בש"ס ובפוס' החיוב עלינו להפוך בזכותו כמו שעשו הני רברוותא כנז' הגם שהיה נולד איסור ברור עבור המנהג כ"ש בנ"ד דהוי מנהג הבלתי מנגד להש"ס דהגם שמצאנו סוברים להוריד הס"ת ע"ז כעובדא דמו"הר ב"כ הרי איכא סוברים נמי להדייא שלא להוריד כנז' והדבר שקול והלכה רופפת וזה כלל גדול פוק חזי מאי עמא דבר ולא יוכחש זה דאין מי שלא יודה בזה שנהגנו כן גם אנחנו גם אבותינו שהיו רבנים גדולים ומפורסמים וא"כ אנן בדידן ואינהו בדידהו דכל אחד יעשה כמו שנוהג. על כן אמרתי אני אל לבי במוצאי דבר ביוש"ק תגין דאינן נוגעין באות ושדבוקים ז"בז שב וא"ת וחששתי להפוך המנהג כי יראתי כי אמרתי אולי ח"ו יתהפך לי לגיהנם והגם כי ידעתי דכל רואי ילעיגו לי לא מפני זה אחדל לחוות דעי כי תורה היא וללמוד אני צריך בשגם כי לא לחדש דבר מעתה כי אם מילתא כדקאי תיקום וליתן טעם על מה אדניה הוטבעו ואטוף מילתי. וכיתוש הזומר אשים דברתי. ולא אחוש דיתלוצצו בדברי כי ימצאו פוקה. כי אחרי מי ירדפו מלכי ישראל אחרי כלב מת נבזה וחדל אשים נמשל כבהמות דומה להאנקה. אך בזאת לא אכחד כי לא מיהדרנא עובדא בנפשאי בקהל קדושים. הגם כי גדולים ממני עשו להפך אראלים ותרשישים ולא מרבינא פיסולי המוקדשין כי את האלהים אני ירא לפגוע בזלזול ופגם הס"ת להורידו ככלי אין חפץ בו. ולו שקול ישקל איסור קריאת התורה בס"ת פסול עם איסור הורדת ופגם הס"ת נמצא דאיסור בזיון הס"ת מוסכם ואיסור קריאת בס"ת פסול יש כמה הדרגות יש גדולי עולם סוברין דמברכין על ס"ת פסול כמ"ש הפוס' שכן נהגו בפני גאוני עולם וגם חכמי נרבונא הכי ס"ל ועיין שערי חיים שער ג' לימוד כ"א דצ"ה וכו' דכתב דגם הרי"קו סל"ה ברם אנחנו לא קבלנו כ"א כסברת הרשב"א וכמ"ש מב"י והפוסקים דהוי ברכה לבטלה. ויש סברא כי אין להוריד ס"ת בעבור איזה טעות שיהיה אפי' חסר פסוק ומברכין כמבואר בפוס' ועיין שער אפרים סימן פ"ב וגו"ר א"ח כלל ב' סי' וי"ו וי"ד. ואחרון אחרון הרב זכור ליצחק דהוא אחר המופ"הד חיד"א ז"ל בסי' ל"ו כמה האריך הרחיב ומסיק להלכה להקל בדיבוק ונפרד ופיסוק אותיות וכ' דחיישי' לפגם ס"ת להחליפו ולהוציא תמורתו וגם חיישינן לטירחא דצבורא יע"ש. אלא דגם בזה אנו לא קבלנו כן דהא מעשים בכל יום יוכיחו וכמ"ש מרן החבי"ב דאפי' על טעות קל מוציאין אחר ואי ליכא ס"ת לא מברכינן ומ"מ הראת לדעת דיש הפרש בין איסור זה לזה ודיינו בדבר שקבלנו כגון אפי' בדיבוק אות באות כיון דהוא בפיסולין המוזכרים ברמב"ם מחמרינן ואמרינן דאדרבה זהו עלויה של תורה דכמה עמקו דקדוקים כמ"ש הרב דבר שמואל כמ"ש לעיל ולא במילתא דלא קבלנו נסמוך לומר הכי. ועדות הכנ"הג דמנהגנו להוריד על דיבוק אותיות אין לך בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עלה וכל כי האי מעלין ולא מורידין. כך נראה לי ההדיוט לפי הדין

ולהיות שאחד מן המורים אשר היו בעירנו בדורנו היה ח"ד בדרא ראשון לציון הרב הגדול בע"ס נדיב לב זצוק"ל דהיה מרביץ תורה בקהל עדתו ק"ק עץ החיים יב"ץ ומעולם לא הוריד ס"ת בעבור התגין. והמערער ע"ז אמר נמי דהרב המלך דוד זלה"ה לא צדק בזה על כן אמרתי אעלה באתמ'ר לפני פרי צדיק מזרעא דיוסף קא אתי נושא משך הזרע מר שליחא דרחמנא מעי"הק ירוש' ת"ו הדר הוא כי שמי בקרבו מע' תנא דידן הרב אליהו רבה בכור לנחלה נר"ו ואליו פי קראתי דיעיין בענין זה ברוחב מבינתו. ואם כיונתי אל האמת ונגד זקניו כבוד ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו שהלכה כמותו. והוא ברחמיו יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות מתורתו

ואשא עיני אל אצילי בנ"י מינייהו מלכי מינייהו אפרכי רבנן ותלמידיהון וגדולי הדור עילא מנהון. בבקשה ובתחנונים כי כל קורא דברי לא יצייר בדעתו מהותי וכמותי צורתי ותבניתי כי ע"כ ידעתי כי לא יתנו דעתם להציץ בדברי כי יאמרו מה לתבן אל הבר. ולדבר דבר וחצי דבר. ידענו את האיש ואת שיחו כל רוחו יוציא כסיל אל תענו לו פן ישנה באולתו. וגם אנכי לא אכחד בדבר הזה כי היא מלתא דעבידא לגלויי אך אמנם לא מלבי דברתי דבר ואני מעתיק דברי הפוס' ולא יגרע ערכם עבור המעתיק. ולא יחתום הקורא דעתו משום מעשה שהיה דמו"הר ב"כ להפך כי רב שבענו להשיב אמרים. בכמה פנים הנראים. כאשר עיני הקורא תחזינה משרים. ויהיו דברי פה אזמיר יע"א בש"א לח' "אני "לדורי "ודודי "לי שנת התר"לה ליצירה. כ"ד קטן דלאו בר זכיה. קיש קיש קרייא. הצעיר אליה אבועלאפייא ס"ט סימן ח' תשובת הרב כמהר"מ הכהן נהר הי"ו בענין זה

אור כי יהל המנורה הטהורה לנו לעינים. אור נערב זרח רב מזוקק שבעתים. אור זרוע