שו"ת תעלומות לב חלק א כה

כתב מוהר"ם גאלאנטי בתשו' סי' וי"ו דכשנוהגין בעיר א' על שום דבר כאחד מן הפוסקים אין לשנות יע"ש. ובתשו' מוהר"ש אלקלעי סי' ס"ב כתב דכל הכא לשנות תמורת המנהג ידו על התחתונה יע"ש ועמ"א סימן קמ"ג סק"ד דאע"ג דע"ד הב"י דשם כתבו דאין להם יסוד רק דהר"י ב"ר הורה כך והוא תורה חדשה כיע"ש ואפי"ה כתב המ"א דבמקום שאין מנהג יש לנהוג כהב"ח דלא כמרן ובמקום שיש מנהג קשה לשנות מנהגם ע"כ. עינא דחזי אפי' בדבר דאין לו יסוד ושהוא דבר חדש ודחאוהו בב' ידים כי הוא היפך גדולי עולם עכ"ז כתב דבמקום שקבלו כך קשה לשנות. והתשב"ץ ח"א סי' נ"א בענין רגל הקו"ף דבוקה משנים קדמוניות כתב וז"ל ולענין הטענה השנית יש להתיישב בדבר שלא יהיו הראשונים הנוהגים היתר קטלי קני באגמא וכו' ואחר שהחזרתי הדבר שקול אמרתי כי המנהג מכריע להכשיר ע"כ. ועוד כתב בתו"ד וכיון שמצינו רב לסמוך ההיתר עליו אין לחוש לאוסרן ולשנות המנהג ע"כ. וזאת מצאנו למוהר"ם מפאדווה סי' ע"ח על מנהג שהיו נוהגים ביו"הכ בהפטרת יונה לקרות ג' פסוקים הראשונים לבד בל"הק ולתרגם אחר כך כל הנביא מראש וע"ס בלעז יונית כתב דאמת דמילתא דתמיהה הוא המנהג הזה הפך מאי דמשמע מהש"ס אבל לא זו הדרך להשען על בינתנו ולבטל מנהג קדום אך צריך לבקש בכל עוז למצוא סמך ליישב המנהג וככה עשו כל קדמונינו כאשר מצאו מנהג של תמהון ע"ש. והלא תראה על הוראת מרן החבי"ב בכנ"הג שאין להוציא ס"ת אחר אחר שקרא המשלים ג"פ דרבים לוחמים רבו מספר ולא הסכימו עמו כי אם מיעוט רבים וכל הפוסקי' אזרו חיל על הכנ"הג עיין במחברים ולהמופ"הד חיד"א ז"ל בספריו דהוא ג"כ מהחולקים ועיין למז"ה בתי כנסיות סימן רפ"ב ואנן בדידן פה אזמיר קבלנו הוראתו ואין מי שפקפק בו מאחר שמאז ועד עתה סירכייהו נקטי ואזלי ע"פי הוראת מרנא החבי"ב ולדעת הפוסק הי"ו בנ"ד גם בהא יוכל להפוך ממה שנהגו דהרי כל גדולי ישראל חלוקים עליו וכיוצא מזה המצא תמצא בפוס' דסירכייהו לומר כיון שנהגו כך קשה לשנות המנהג או יחזיקו במנהגם וכיוצא דהעיקר בהם דהולכין אחר המנהג ונודע מקצוע דמנהג מבטל ההלכה וכ"ש במנהג דנ"ד דהוכחנו כי אינינו מנגד להלכה אלא אדרבא איפכא מיסתברא דכן ראוי להורות לכתחי' אי איתרמי דמיתשיל מלתא כדנא בבי מדרשא

ומכל אילין דהוו נציל עצמנו מפטפוטי דברים כאשר שמעתי באומרים דזה לא יקרא מנהג כי גם בלא דעת נשאר דבר זה דמעיקרא לא שאלו את פי המורה דאי הוה מיתשיל פשיטא דהוה פסיק המורה לאיסורא ומחמת זה נעשה להם כהיתר ולא הוקבע בשם מנהג ונמשכו זה אח"ז דור הולך ודור בא ולאו אדעתייהו דרבני מתא ולו חכמו ישכילו זאת יבינו דלאו שפיר למיעבד כה"ג ודל מהכא מנהג זת"ד ולע"ד כל כי הני מילי תזרם ורוח תשאם ומהבל ימעטו ראה נא למוהרי"קו שורש ט' דהחזיק במעוז מנהג הלועזים שהיו דוחין לכהן בס' בראשית מלקרוא ראשון והיו נותנין אותה לישראל עבור דמים והכהן הפריז על המדה ולא רצה לצאת מב"הכנ והכריחוהו לצאת וכתב הרי"קו דיפה עשו והקיף למנהג בחבילי ראיות. ולפי מ"ש נימא דלא הוקבע מעיקרא כ"א בחושבם דמותר ולא שאלו קמי רב למידע ומש"ה נשאר זה דלא כתב דנעשה המנהג ע"פי הוראת המורה אלא דנהגו הלועזים והגם שנעשה לפני חסידים ואנשי מעשה מ"מ נימא דלאו אדעתייהו כיון דלא נשאל דבר זה לפניהם אלא ודאי דלא חיישינן להא אלא כל שידעינן בבירור דהכי הוי מנהג המקום כיון שנעשה בפני רבני וחכמי המקום ולא מיחו וינהגו וילכו דור אחר דור שפיר מיקרי מנהג וע"ש במוהרי"קו שיש ללמוד הרבה מדבריו ומה בצע בהעתקת דבריו כי ארוכים הם מאחר דמצוי הוא וכ"כ בנ"ר ביון שהנהיגו כן בפני רבני וחכמי העירה כי דבר זה איתיה במציאות בכל קריאה והוי הוה ורגיל דלהיות מנהג הכי בעינן שיהיה הוה ורגיל כמ"ש בפוסקים ועיין למ"מ עט"ר החבי"ף זיע"א בנשכ"ח ח"א יו"ד סי' ס"ז וחקק"ל ח"ב סי' י"א. והש"ץ רובם רבנים גדולים וחכמים עצומים ולא חששו זה לפוקה ולמכשול לס"ת ולא היה מי שהקפיד בדבר לא העולה ולא הש"ץ כי ב' רואים כי יחדיו ידובקו או כי אינן נוגעין באות ואעפי"כ לא החמירו ודאי דשפיר הוי מנהג. ועיין תשו' הרשב"א ח"א סי' ץ' דכתב וז"ל ועוד שהמקום ההוא מקום הרב הגדול ר' מאיר ז"ל שהיה בקי בחדרי תורה ואם הוא לא חייב מוחזקנו בהם שאינן צריכין אלא מזוזה אחת ועוד שבכל כיוצא בזה אמרו בירוש' כל שהלכה רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה ראה איך צבור נהוג ונהוג כן ואמרו בפסח שני אמר להם הלל הניחו להם לישראל אע"פי שאינן נביאים בני נביאים הם עכ"ל וכל דבריו שייכי בנ"ד כי כמה גדולי עולם עשו כן כנז"ל ואף הצבור הכי נהיגי ובענין זה דפוק חזי מאי עמא דבר ע"ש ברשב"א סי' קמ"ב ורי"ג ורמ"ט ותר"ז ותרצ"ז ותתכ"ח. וגם בנדון מוהר"ם מפאדווה הנז"ל דהמנהג היה נגד מה שמפורש בתלמוד והשואל רצה לבטלו וגם מוהרמ"ע כתב דתמוה הוא אפי"ה כתב כי אין לסמוך על בינתנו לבטלו כ"א צריך לבקש סעד וכך עשו הראשונים כאשר מצאו מנהג של תמהון ע"כ ואמאי כיון שראוהו מנגד להש"ס הי"ל לתלות כי בלא דעת נשאר ולא שאלו לחכם אלא ע"כ כיון שנעשה בפני רבנים בפומבי כמה שנים ומפורסם הדבר לכל מנהג הוי וא"כ אף אם ניתן למנהגנו כנדון מוהר"ם מפאדווה מה שאינו לפי האמת מ"מ יש בידינו לקיימו מתורת מנהג במעט נתינת טעם כ"ש דיש לאל ידינו טעמים נכונים למבין וישרים למוצאי דעת. ותו דמאי אמרת כי לא שאלו ולא הוי מנהג ותיקים לא צריכא דעיין משפטי שמואל סי' ג' על יחידים שהתפללו והוציאו ס"ת ושוב באו שם יחידים אחרים ורוצים להוציא פעם אחרת ס"ת אלו היחידים שלא היו בראשונה ומיחו בהם כי המנהג שלא להוציא פעם אחרת ושאל השואל דמה זה המנהג כי לא מצא סמך מאחר שאלו האחרים מחוייבים לקרות ולהתפלל ולמה לא יוציאו גם הם ס"ת והשיב וז"ל אודיעך כי שמעתי שכן המנהג שלא להוציא ס"ת פעם אחרת וכו' אך טעם לא שמעתי רק שכן נהגו ופשיטא שא"א שלא יש סמך למנהג והנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נ"ה ואין לומר דצריך שיהיה המנהג קבוע ע"פי ותיקין דהא לא אירייא אלא להוציא ממון או להתיר איסור אבל כעין נ"ד פשיטא דאין לדחות המנהג ע"ש ועיין ת"ה סי' שמ"ב דמתברר משם דכל דבר שרבים מצורפים יחד צריכין למיזל בתר מנהגא דידהו אף שלא הוקבע ע"פי חכמים וכפי הסדר שעושין לעצמן לפי צורכיהם לפי ענייניהם דאי מצרכת