שו"ת תעלומות לב חלק א רנד

קבוע ומוסכם שישראל המוכר קרקע לגוי עם החזקה שחוזרת למוכר במיתת הגוי ושכ"כ הרב כמהרח"א ומהריב"ל בח"ד סי' ח"י ה"ד הכנ"הג בסי' ק"מ הרי מבואר דל"ש מוכר חזקתו לבד ל"ש מוכר הקרקע עם החזקה. והגם שצידד שם בדבר מ"מ אסיק לחלק בין מולקי לידיק כיעו"ש באופן דמוכר מולקי דהיינו גוף הקרקע עם החזקה שזכה הגוי וזרעו לדעת הסוברים כן כמו שביארנו. ובפרט היכא שהיתה המכירה ע"י ב"ד רבא כמש"ל

פש גבן לבאר מ"ש עוד ה"ה עט'רת החיים נר"ו דכיון שהמוכר הראשון עקר דירתו מן העיר הזאת קודם המכירה כבר איבד חזקתו. וגם בזה לא צדק כי מלבד שצריך לברר אם המוכר הראשון יצא לדעתו וגם לא היתה דעתו לחזור. וכיוצא מתנאים הצריכים להאביד חזקתו כמבואר בספרי הפוס' ז"ל בל אשא את שמותם על שפתי לאהבת הקיצור ולאפיסת הפנאי. מלבד זה הא כיון שהניח קרקעו כאן ואחז"ר הוא שמכר אותו. הא לא היה יכול להעביר חזקתו לאחר קידם צאתו כיון שגם המולקי שלו. ובכגו"ד ודאי שלא הפסיד חזקתו כמ"ש מהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' רנ"ג ה"ד הכנ"הג בסי' ק"ם סקס"ד בלתי שום חולק. ומה שהביא הרב הפוסק נר"ו ממ"ש מרן החק"ל ז"ל במ"ב חח"מ ס"סי י"א. אינו ענין לזה. כי הדבר פשוט והסברה נותנת שאם בעוקר דירתו לפי התנאים הצריכים אבדה חזקתו לגבי דידיה כ"ש לגבי בי יורשיו שהם בעיר אחרת. ועיין בכנ"הג שם סקפ"ג וקפ"ט ובמט"ש שם ס"ע. עוד זאת שכבר ביאר הר' ויקרא אברהם ז"ל בח"מ סי' כ"ה כי פה העירה נהגו שלא לאבד חזקתו של העוקר דירתו מהעיר כיעו"ש. וכ"ש בכגון נ"ד שלפי הנשמע לא יצא לדעתו וגם שהניח קרקע כאן כדבר האמור

כי מכל אלין נר"ל שיפה זיכנו ללוי הקונה מהגוי ובעניותנו אין לנו כח להוציא מידו דמי החזקה מכל הני טעמי תריצי שכתבנו וחפץ הייתי להשיב בארוכה על כל דבריו ולהשתעשע באמריו. אבל אין הפנאי מסכים כידוע לכת"ר שיל"א. ע"כ היה הקצר אמיץ לגלות דעתי בעיקר הדין וצור ישראל יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות אכי"ר: ראיתי להביא כאן תקנת החזקות שתקננו בחברת הרבנים דייני מתא הע"י בבואי לשרת בקדש פה העירה טראבלס יע"א בשנת שלום ע"ל ישרא"ל לפר"ג בהסכמת הגבירים זט"ה הע"י

א' מי שיש לו חזקה מושכרת לזולת אינו רשאי להוציאו להשכירה לאחר אלא א"כ רוצה הוא לדור בה או בנו או שותפו. אחר שיתרה בשוכר שלשה חדשים לפני ב"ד הצדק יצ"ו. ואפי' שכורה בידו לזמן לא יוכל להוציאו אלא אחר ג"ח מזמן המוגבל. ואם בעל החזקה רוצה להשכירה לקרובו שהוא קרוב בקורבה הפוסלת לעדות. רשאי להוציאו אחר התראת וזמב"ד של ששה חדשים כנז"ל

ב' גם בענין השכירות אינו רשאי בעל החזקה להוסיף על השוכר הדר בחזקתו אפי' פרוטה קטנה על הערך שהיה דר בה כעת. ואחר זמן השכירות אם השוכר רוצה לפחות מערך השכירות הקדום באיזה טענה מספקת. אזי הדבר מסור ביד ב"ד הזמן יצ"ו לעשות כפי ראות עיניהם לפי העת והזמן

ג' אם השוכר פורע שכירות הקרקע לגוי. ובא הגוי להוסיף עליו בשכירות אינו רשאי השוכר לפחות מדמי החזקה אלא ע"פ ב"ד יצ"ו כנז"ל

ד' אם בעל החזקה יש לו ג"כ עקבה מהמלכות יר"ה. או שהמולקי ג"כ של בעל החזקה. אזי ג"כ אינו רשאי להוציא את השוכר אלא א"כ רוצה הוא לדור בה או בנו או שותפו. אחר שיתן לו זמן ב"ד ג"ח כמבואר באות א'. וכן אם רוצה להשכירה לקרובו בקורבה הפוסלת אחר התראת ששה חדשים כנז"ל. אך אם רוצה להוסיף בשכירות. אם השוכר רוצה לקבל התוספת כמו שנותנים אחרים. אינו רשאי להוציאו כתקנת הראשונים ז"ל. ואם אינו רוצה לקבל התוספת כנז' רשאי להוציאו אחר עבור שנים עשר חדש מהתראת ב"ד הצדק יצ"ו. (ועל זה בחזקות של החנויות כמתבאר אח"ז

) ה' אם יש לו חצר ממושכן ביד אחרים. והממשכן דר בה. ואחר גמר זמן המשכנתא רוצה בעל החצר לשלם לו דמי המשכנתא הרשות בידו לשלם לו. וידור בה הממשכן זמן התראת ב"ר הארץ כנז"ל בשכירות לפי העת והזמן

ו' בחזקות של החצרות יפרע השוכר עשרה למאה כפי ערך השכירות מבעל הקרקע כפי תקנת הראשונים ז"ל

ז' בענין שכירות הבתים של החצרות אינו רשאי בעל החצר להוציא את השוכר אלא אחר עבור ג"ח בהתראת ב"ד יכב"ץ. ובאותם הג"ח של ההתראה אינו יכול להוסיף על השכירות אפי' פ"ק אלא שלם ישלם כפי הערך שהיתה מושכרת בידו קודם לכן. והג"ח הנז' הם חוץ מחדש ניסן ותשרי

ח' אם החצר או הבית ממושכן אצל אחרים ודר בה. בעל המעות. ונשלם זמנו ורוצה בעל הקרקע לפרוע לו מעותיו. יכול לפרוע לו. ואחר שיתן לו זב"ד נ"ח חוץ מניסן ותשרי יוריק לו הבית. ובאותם ג"ח ידור בה בשכירות כמו שנותן הזולת

ט' אם השוכר אינו פורע שכירתו בזמנו לבעל המולקי או בעל החזקה. יכול להוציאו מהבית אחר חדש אחד של התראת ב"ד יכב"ץ

יו"ד אם המצא ימצא איש בבני ישראל שיסיג גבול רעהו וילך להוסיף בשכירות לגוי בעל המולקי הדבר מוטל על ב"ד הצדק ליסרו ולעונשו כדת של תורה עד אשר ישלם כל מה שהפסיד את חבירו ושב ורפא לו

י"א כל בעלי החזקות אם יש בידם שטר חזקה כראוי או שהביאו עדים ברורים שראו בידם שטר חזקה. אזי תועיל להם חזקתם. אך אם אין שטר חזקה יוצא מתח"י או עדים כנז'. אפי' הביאו עדים שראו אותם דרים בה או שהיו נוטלים השכירות ממי שהיה דר בה אינו מועיל לכלום. וכ"ז אם המחזיק כבר יצא מהבית. אך אם עדין לא יצא המחזיק ממנה רשאי לעשות שטר חזקה מחדש וכן אם הב' לא כתב שטר חזקה והא' חזר לדור בה. שזוכה מי שדר בה ולו משפט