שו"ת תעלומות לב חלק א רנא

ל"ד סימן ב'. ועיין בתשובות שתי הלחם סימן כ"ח ודוק שם

עוד השיב רב חביבא הרב הפוסק נר"ו עמ"ש לרווחא דמלתא מתשו' מהרימ"ט ז"ל בסימן ס"ט. די"ל בין דבר שלב"ל שהוא דין השגור בפי הכל לדיני האסמכת' שהרבה חי' נאמרו בו בר מן דין דהתם עביד מעשה וכו' את"ד יצ"ו. ואחרי הס"ר מכבודו ואהבתו גם בזה לא צדק כי מאחר שרו"מ ידע גופא דעובדא שראובן קנס עצמו פעם שניה באומרו שיוכל לחזור בו. הרי דמעיקרא ידע בנפשיה שיוכל לחזור ובכל זאת נתן. ולזה הבאתי תשובת מהרימ"ט הנז"ל דכיון שהוא ת"ח ואם יחזור הוי אונאת דברים הגדולה מאונאת ממון ומחזי ח"ו כחוכא וכדי בזיון וכמ"ש מהר"מ חאג'יש ז"ל בתשו' שבס' שמש צדקה דל"א ע"ב ומ"ש הרימ"ט דעביד מעשה ע"פ כתב זה וכו' לסניף בעלמא כ"כ כמו שיראה הרואה. ואני לא כתבתיו בנ"ד גם כן אלא לסניף. ולא שתפסתיו לעיקר עד שהחריד עלי כל החרדה הזאת. ועיין לה' נשמת חיים בדרוש ה' דף טו"ב ע"ד. חיים שאל ח"א סי' ע"ד סי"א (ועיין בס' חיים ביד הנד"מ סי' ח"ל שהאריך הרבה

) עוד חז'ון לידידנו הרב הפוסק נר"ו אסוף דינא שכתב ואין לומר דכיון ששמעון ת"ח אמירתו כמסירתו. דה"ד בת"ח עני כמ"ש מהרי"ט ן' יעיש ז"ל הו"ד בכנ"הג יו"ד סימן רנ"ח ובא לצי'ון להרב מ"מ בחיו"ד סי' ו' עכ"ל הי"ו ותמיהני שאם ירד לדמות דין זה לנ"ש איך הביא דברי מהרי"ט ן' יעיש ז"ל להלכה פסוקה. הלא הרב מחנ"א בהל' שלוחין סי' ד' כתב דאף בת"ח עשיר נאמר זה דהוי כעין דורון ומצוה קעביד דכל המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים וכו' עיי"ש. וכן כתב המבי"ט בח"א סימן קצ"ה והו"ד בכנ"הג כסי' קכ"ז וכן דן בפשיטות הרב זק'ן ביתו גאון יעקב קדוש ישראל ז"ל בס' יד ימין סי' ט"ו ולא זכר ש'ר דברי הרב זקנו בעל מ"מ ז"ל וגם לא ראה דברי הרב שבות יעקב ז"ל בח"ב סי' קכ"ט שהכריע דבת"ח עשיר ליכא נדר ופי' דברי המבי"ט ז"ל לפי דרכו ונכונים דבריו ועיין להרב משפטי שמואל סימן ל"ה ולמהר"מ מינץ ז"ל בסי' ג"ל ולהרב הגדול שארינו ז"ל בס' נשמת כל חי ח"א סי' כ"א שהאריך בזה. מ"מ עיניך הרואות כמה דיות נשתפכו ומידי פלוגתא לא נפיק. וכיון שהמעות ביד שליש נצטרך לדעת רובא דרבוותא כשמרן ז"ל לא גילה דעתו. ומה גם שאם הת"ח אינו עשיר אלא שאינו נצרך אפשר שיהיה נדר לכ"ע כיעויין בס' נכ"ח ויד ימין שם. אלא דלדידי זו משנה שאינה צריכה. לנ"ד מכמה טעמי תריצי. אי משום שהסך הוא מועט מן המעט'ן אשר לפי יוקר השערים מה יתן זה ומה יוסיף להקרא דורון ועץ חיים למחזיקים. ותו דכל זה הוא בנודר לתת נדבה וכיוצא לת"ח ואח"כ חוזר משא"כ בנדון דידן שאין כאן נדר מעיקרא כ"א שהתעצמו בר"א ונתנו ערבונות לקיים הדבר. והיותר נכון בעיני שלא נאמרו כל השיעורים הללו אלא בע"ה הנודר לת"ח. אבל אם הנודר ת"ח דעסיק באורייתא תדיר וידיו רב במלחמתה של תורה. הוא אינו צריך להקריב דורון לת"ח דהא איהו גופיה צור"מר. אלא דלדעתי די והותר הטעמים שכתבתי לחייבי לבל יחזור בדבורו וד"ב

את זה ראיתי ונתון אל לבי להשיב על דברי ידי"ן הרב המובהק הפוסק נר"ו אחרי שהתבוננתי יפה יפה בכל דבריו וראיתי שלא כיון בזה להלכה. ולא ידעתי מה היה לו כי מכירו אני בקי בחדרי תורה מתון ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ובטח לבי שתכף לקריאה דברות שניות אלו יורה יורה ידין ידין ככל מה שכתבתי בעניותי. כי ידעתיו מודה על האמת האהובה יותר אצלנו. וה' יברך את עמו בשלום: הלא כ"ד החותם פע"הק ירושלים תוב"א. שועל דאתי מגויית האריות המקוה חסדי האל הזן. והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן ל"ד

שאלה מי שנתחייב שבועה בב"ד וכאשר נטל ידיו ותפס הספר בידו להשבע בנק"ח והתחיל לומר ע"ד המב"ה וע"ד הנ"בא וע"ד המשביעו אז קם שכנגדו ותפס הספר מידו ולא הניחו לגמור ש שבועתו והלך לו. ואחר ימים עמד השואל ושאל שישבע לו שנית. והלה טוען כי אחר שהתחלתי לישבע והוצאתי ש"ש. ואתה לא הנחתני. איני מחוייב עוד לישבע שנית. וע"ז יחדיו למשפט יקרבו אל המורה לצדקה לדון דין אמת לאמתו ויבא שכמ"ה

תשובה בה על כיוצא בזה נשאלתי מזה זמן (עיין בסי' הקודם) והעלתי שאם רוצה לחזור אינו יכול לחזור. אבל עכ"פ צריך שכנגדו להשבע שנית ועתה שחזרה ונשנית שאלה זאת פניתי אני לדקדק בדין זה. וראה ראיתי להתוס' בב"ק דק"ח ד"ה ולא הניחוהו. שכתבו כן בפירוש וז"ל ולאו מלתא היא דמשום שלא הניחוהו לישבע לא מחל לו ולא מפטר וכו' וכ"ש היכא דלא מחל לו השבועה אלא שלא הניחו לישבע באותה שעה ע"כ. והואיל ואתי לידן נימא מלתא בסוגיא זאת. לגי' רב כהנא דבנשבע לשקר לא נפטר הגנב דכיון דהוחזק שקרן לא ניח"ל לבעלים דתהוי בידיה ואין תביעתו תביעה. ולפיכך מספק"ל בעמד לישבע ולא הניחוהו. דאיכא למימר דכיון שלה נשבע נאמן הוא לגבייהו ותביעתו תביעה. ולגיר' רב טביומי דמספק"ל בנשבע לשקר דכיון דעליה רמיא. לשלומי תביעתו תביעה. י"ל דבעמד לישבע ולא הניחוהו דתביעתו תביעת דאכתי לא אפטר ליה מבי דינא ואם מחל לו השבועה לא מחל הממון וכ"ש שלא מחל גם השבועה כמ"ש התוס' בד"ה ולא וכ"כ ביש"ש פרק זה סי' נ"ה. אלא דאכתי אני נבוך בזה דאיכא למימר דגם בעמד ולא הניחוהו מספק"ל דאיכא למימר דכיון שעמד לישבע בשקר אף שלא הניחוהו תו לא מהימן ליה ואין תביעתו תביעה. או"ד כיון דעליה רמיא מיא תביעתו תביעה. והנה לגי' רש"י ז"ל שהי"ל דאם באמת נשבע לא מפטר ובשקר נפטר. לגי' ר"ט ל"ק מה שהק' רש"י דאינהו מפרשי דבאמת לא נפטר ובשקר מבע"ל כיון דלא ניח"ל לבעלים דתהוי בידיה. וה"ד בעמד ולא הניחוהו מספק"ל נמי דכיון דעמד תו לא ניח"ל דתהוי בידיה. והשתא אתי שפיר מ"ש רש"י אחר גי' ר"ט ותמה עליו. להורות נתן דלגי' זו לק"מ ועכ"פ אפש"ל דלא שמיע ליה כן לרש"י כדי שיבא כל הסוגיא בסגנון אחד. ועיין בש"מ מ"ש גאון ז"ל

והנה הר"מ במז"ל בפ"ד מהל' גניבה הל' ח' פסק כלישנא בתרא דר"ט דמספק"ל לרבא בנשבע לשקר וסלקא בתיקו ובנשבע באמת שנפטר הגנב