שו"ת תעלומות לב חלק א כד

תגין אית לן למילף להיתרא מתשובת הרב שמש צדקה חיו"ד סימן ט"ן על ס"ת דקוים נמשכים למעלה כמין מקף בין תיבה לתיבה כ' בתוך התשובה וז"ל ואם היה בא לפני ס"ת כזה בשבת ויו"ט אולי לא הייתי מחליט הדבר להוציא אחר בשביל הקוים הללו שאינן נוגעין בגוף האותיות ובכגון זה הייתי סומך על מאן דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו יען שהקוים הללו אין עליהם צורת אות כלל ואין מפסידין צורת האותיות עכ"ל ודון מינה לנ"ד דהגם דנימא דלא מיקרו תגין משום דאינן נוגעין באות מ"מ נידון בנו כקוים דעלמ' דלא מיפסלי לענין להוציא אחר וכ"ש דאפילו בהיותם פרודים מעל האות או דבוקים זה בזה מינכרי דהם תגין דאפי' לתקנו לכתחילה יש מקום לבע"ד דאינו אלא מהיות טוב אבל אל תקרי רע אם אינו מתקנו כיון דטעמא דפיסולא דהרמ"ע לא שייכא וגם אינו כנדון הרב שמ"ץ דהצריכו תיקון כי התם היו קוים בין תיבה לתיבה וגריעי דלא שייכי כלל בס"ת משא"כ אנן דאיירינן בתגין ונודעה י'ד מה טיבם

ט' אם תראה דהמופ"הד חיד"א בס' י"א שם כתב דהאר"י ז"ל החמיר מאד על התגין יע"ש ועיין בספר עץ חיים למוהרח"ו ז"ל בהיכל א' שערי טנת"א מ"ש בענין התגין ושם בפ"ה כתב כי האותיות הם גופא לעולם והתגין הם נפש האותיות וכמו שהנפש אינה נפרדת מהגוף כן התגין אינן נפרדין מאותיות בס"ת לעולם ע"ש. וי"ל דניזיל בתריה לפסול ולהוריד כדקי"ל דהקבלה תכריע הנה השתא דכבר נהגינן שלא להוריד מנהגא תכריע וכבר כתבנו דהלבוש דגילה רזין עילאין בענין התגין סיים בדבריו כל' הש"ע דאם לא עשה לא פסל וגם שם מביא ל' הרמב"ם דחיבורו ובודאי דאי הוה ס"ל דלפי מאי דגילה ע"ד דקבלה הוא דמעכבין לא הוה שתיק והוה מסתייע בשופי לאסור מר"ת והרא"ש והטור וס"הת דס"ל דמעכבין ודוק בזה כי דקדוק נכון הוא לע"ד. ולדבר הזה דהמקובלים מחמירין אמת דענין התגין נשגב מאד מ"מ אם איתא דהוה מעכב לפי הקבלה לא הוה שתקי מינה בתלמודא לפסול אלא דעמקו סודותיהם ומ"מ לא מעכבי וכמו שהשיב הרב יד אהרן א"ח סי' ל"ב בהגב"י ע"ד הרב ב"ש וז"ל ואני אומר שאין לנו עסק בנסתרות ואם איתא שטעם זה הוא הכרחי ומדרך הסוד יש עכוב בדבר לא הוו שתקי בתלמודא דידן מלאשמועינן פיסול בזה בבירור ע"ש. ודברים אלו הגם שיהיה להם דחיה מ"מ אנן דנהגינן שלא לפסול עבור זה מהני לן דעה זו לומר דגם למאי דמחמירין על פי הסוד אין לזוז ממנהגנו. ועיין למו"הר המו' בס"ה פת"הד ח"ב בקו"א לח"א סימן ל"ב די"א ע"א דכתב וז"ל הנך רואה בעיניך דברי הנביאים פה אחד דכל דבר שלא נזכר בתלמוד לית לן למיפסק כהמקובלים אלא בלכתי' אבל בדיעבד לא פסלינן ע"כ וא"כ מדבריו נלמוד בשופי שלא להוריד הס"ת בנ"ד כי אין לך בדיעבד גדול משעת קריאת התורה וגם להסוברים דדיעבד הוי כל שנכתב וכדתפס המופ"הד בס' לד"א סי' ט"ו וגם רבו הנ"ב ח"ב סי' ט' וגם הרב בנו דהנ"ב שם סי' י"א יש סעד למה שאנו רואים שאינן זהירין כ"כ על תקונם כדאמרן בסעיף ז' ונמצא דגם לפי הסוד איכא לאוקומי מנהגא דידן שלא להורידו

יו"ד אע"ג דלא נחליט הדבור לומר דהוי מוציא לעז על הראשונים משום דימצא מקום הבע"ד לדחות ממ"ש מוהראנ"ח ח"ב סימן י"א דכתב דלא חיישינן ללעז דורות הראשונים אלא בדבר של אישות וכיוצא דהנולדים והבאים מזרעם אשר אתנו יהיו פגומים ויש בהם ספק ממזרות אבל בשאר איסורין אפילו אתה מוציא לעז על הראשונים שאכלו כלו דבר איסור מאי דהוה הוה ע"ש. מלבד דיש להשיב דעינינו רואות דהפוסקים מלאים זיו לדון משום לעז על הראשונים בכל מילי ועמ"א סי' ל"ב ס"ק מ"ח גבי פרשיות של תפילין סיים וז"ל ול"נ שמנהג שלנו מנהג ותיקין הוא ואין לשנות שאין להוציא לעז על הראשונים עכ"ל וא"כ יש לחוש בנ"ד ללעז ע"הר דבכל יום ויום שהיו מוציאין ס"ת היה בא לידם דבר זה ולא ראינו שערערו ופסלו ע"ז מ"מ אף לדעת הראנ"ח אי לעז ליכא בזיונא איכא דלמה נאמר דפרקו עולן מעל צוארן דאנן קי"ל כל מילתא דלא רמייא עליה דאיניש לאו אדעתיה אבל מילתא דרמייא עליה דאיניש בודאי דאדעתיה והא מילתא רמייא אכל ישראל וכ"ש על הש"ץ ועל הרבנים ובודאי המה ראו מאי דעמא דבר שלא להורידו ע"ז ולא מיחו בידם חכמים דלא יאמן כי יסופר כי לא שלטו מאורי אור עינם בדברי רבני האחרונים אשר יד כל אדם ממשמש בהם אלא שדנו בהם כי אף לחוש לדבריהם לא להורידו כתבו כנז"ל כי שורת הדין נותנת כך מלבד מה שכבר הנהיגו דאפילו למי שבא לשאול מחדש מה לעשות לפי מ"ש אין להורות לו להורידו ככל האמור

עלה בידינו מכל הני טעמי דכתיבנא כי א"ץ להוציא ס"ת אחר בנ"ד כי איכא כדי שביעה להחזיק במנהגינו והגון יקרא ולא לומר כי מנהג בטעות הוא וראשונים שקדמו לנו לא ידעו ולא יבינו וכו' ולא העמיקו הרחיבו בדין זה ואי הוו ידעי הוו הדרי בהו דליתא ואדרבא כל הבא לחדש דבר מעתה לאו כל כמיניה דמלבד כי אין הכרח וראיה ברורה לבטל מאי דנהגינן עד האידנא ודרכי ההיתר רבו לפנינו ולא נמצא פיסול באו'מר להדיא כלל בש"ס ובפוסקים ע"ז להוריד הס"ת כ"א מהרמ"ע ואילך וכבר הוכחנו כי לא שייך לדידן וגם איהו גופיה לא להוריד קאמר להדיא וגם המג"א דהביא דבריו הכרענו דאין להורידו אליבא ואנו קבלנו מאבותינו שלא להוריד מי הוא זה ואיזהו אשר ימלא את ידו לשלוח יד בס"ת להורידו ולבטל המנהג במקום דאעיקרא הכי אריך למעבד לכתחילה וכ"ש במקום שנהגו ואפי' היה דבר מוסכם לפיסול לרוב הפוסקים אי איכא חד מרבוותא דמכשיר תלינן דנהגו כוותיה ולא מהדרינן כנודע והרי הכא איכא תשו' ב"ע וכאשר ההיתר יוצא מהרב כת"י ד"ג ע"א דיישב לדברי המג"א שלפי"ד אינם מנגדים לנו כי המג"א לא חשב להורידו וגם הרב זכ"י הכי פירשם ומסיק שם להיתרא ואם תראה דהמופ"הד הרס דברי הזכ"י בפירוש דברי המג"א הנז' לא דיבר מאומה כנז"ל וגם מהפר"הא ח"ג יוצא היתרא לפי מאי דנראה לפי דעתו מעתה הגם דימצא פוסקים רבים שלא ראינום דמתנו להדיא להוריד הס"ת ע"ז כי אני עני לא מצאתי בפוסקים מאותן שבמחיצתנו דכתבו להדיא להוריד כ"א פסולין ויש הפרש כ"א אותה תשו' דהנ"ב ומה שמביא שם עובדא דמו"הר בת"כ בירוש' ח"ו וכבר כתבנו עליו מה שנלע"ד לעיל הנה אף אם ימצא פוסקים פוסלין להוריד מטעמים שונים לא מפני זה אנו מוכרחין ואחראין לחזור ממה שקבלנו ונהגנו הן עוד היום כיון דכל מן דין סמוכו לנא סמוכין דרבנן ד' טורי זהב ובצירוף הטעמים הנז"ל שלא להורידו והרי