שו"ת תעלומות לב חלק א רמו

בפסק הראשון. ויען ראיתי לה"ה הי"ו שלא דקדק היטב בכונת אמרי וכתב מה שכתב. ע"כ אני אפרש שיחותי דהנה הרב ז"ל כתב כי בנ"ד לא ערער הב"ד מטעם אסמכתא כיעו"ש. ולא יכולתי לטעות ש שכוונתו לומר שלא ערער הבע"ד כי עד כדון לא חזינא בשום פוסק שלא כת' ערעור האסמכתא מפני שלא ידע הבע"ד לטעון. ולדוגמא עיין להרב מוהרש"ך בח"ב סי' קס"ג ולהרמ"מ בראשון חיו"ד סי' ו'. ואי פשיטא ליה להכנ"הג איפכא היה לו לבאר. ע"כ אמרתי שר"ל שהב"י לא ערער מטעם זה אף דאיכא אם ולא נחית הרב לדין אסמכתא. ולזה כתבתי שתי' זה הוא כלול ומפורש בדברי הרב לחם רב להמעיין היטב. ולהיותו פשוט בעיני לא הרחבתי הדברים לאהבת הקיצור. ובעיקר תי' הלח"ר שנראה דהיכא דליכא גם ל"ח אסמכתא. לכאורה נראה איפכ' מהנהו עוברי דפ' הזהב ופ' אז"ן דאף דליכא גם חשיב אסמכתא כל שהענין הוא דרך אסמכתא וע' להמבי"ט ז"ל בח"ב סי' ס' והב"ד בח"ב סי' קי"ד. ומה שק' על הלח"ר כבר תירצו הרב ז"ל שם בסי' ך' דהוי כמצוהו ומי גרע מדור לי בחיי ראשך וזה פשוט ומוכרח בכוונתו: ובקונט' נטפל לקדש שם חילק עלינו את השוים וכתב שכ"כ הר"ב שפת הים סי' מ"ג ואינו מצוי אצלי. ועיין בס' פרי העץ דקכ"ט ע"ג. ומ"ש עוד כ"תר ואין לומר דכיון שמסרו ליד שליש וכו' שהרי כתב הבע"הת שער ס"ג וכו' ועיין בתשו' הרשב"א וכו' ע"כ דבר זה פשוט דבמשליש האחר ל"מ וגם אני מודה לו בזה אלא שאינו עניו לנדונינו וכמו שנבאר בסמוך

וחזיתיה לכת"ר נד"ד שכתב וגדולה מזאת אני אומר דבנ"ד אפי' אי הוה קנין בדבר והו"ל קנין ומעכשיו ל"מ ול"מ דכיון שהמרו זה את זה במעות אין מטבע נ"ב כידוע וכ"כ מרן ז"ל וכו' וי"ל על השע"המ וכו' ע"כ. באופן שכת"ר סגר עלינו המדב'ר שאין אופן להתחייב אלא בדבר מסוים ושלא יהיה מטבע. ואתו הס"ר בזה. דהא משכח"ל נמי שיהני קנין ומעכשיו לבטל האסמכתא אף באתן לך. כי לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא בהקנאה אבל במתחייב לו מנה בקנין ומשעבד נכסיו לא כמ"ש בסי' רנ"ג ומרן ז"ל בתשובה דיני כתובה סי' י"א ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ב"ח ח"ב סי' תרס"ד כאשר הכריח כן בדעת מרן ז"ל הגאון מז"ה זלה"ה בחק"ל מ"ב חח"מ סי' ב' וג' ועוד לו בא"הע סי' ל' ובח"מ ח"א סי' ל"ב ולדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל גם בתשובה ודאי דהכי נקיטינן וגם אנכי עשיתי אר'ש בענין זה ואכמ"ל. והנה במ"ש הרמב"ם ז"ל בספי"א מהל' מכירה כשהיו ח"ס רוצים וכו' היו קונים מזה וכו' כתב ה"המ מכאן אתה למד שדעת המחבר והחכמים ההם שאפי' בקנין יש דין אסמכת' ולפיכך היה התנאי במחול לך וכו' ודרך ישרה היתה לדעת רוב השיטות ע"כ. ומרן בכ"מ שם תמה עליו דכיון דאיכא קנין ומעכשיו אפי' באתן לך מהני וכו' וח"ס שהיו עושים כן לפי לפי שהיו צריכים ליחד הדבר שאין הקנין חל אלא על דבר מיוחד ועוד שאין מטנ"ב ע"כ. ובעיקר הקושיא למה הצריחו במחול לך תי' מהר"א רוזאניס ז"ל משם רבו הר"ש הלוי ז"ל כמ"ש בהגהת מש"ל שם. וכיוצא בזה כתב הרב מחנ"א בדיני אסמכתא מסברא דנפשיה. ועיין בתשובות מהר"מ אלשיך ז"ל בסימן ל' ולמז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"המ ח"א דקכ"ז ע"ד

ואחד הרואה דברי מרן הכ"מ שם תמוהים הם מאד במ"ש דקנין ומעכשיו מהני אפי' באתן לך. והוא תימה דהתם היינו שאמ"ל קנה בית זה שיחד לו הדבר וגם למ"ש בסו"ד שמה שהצריכו כ"ז היינו משום שהיו צריכים ליחד הדבר. וגם דאין מטנ"ב קשה הדבר מאד שהרי הוא ז"ל ס"ל דבחיוב ע"ת לא אמרינן אין מטנ"ב כמ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן ה"ד בב"י סי' ס'. וכבר עמדו מדו ע"ד הרב משפ"ץ ח"א סי' א' ומהרח"ש שם בסי' ב' והוסיף לומר שאפי' מנה מנכסיו אין צריך שיאמר. והר"ם ז"ל שם תי' לזה כמה תירוצים דחוקים. והיותר נכון בעיניו שכונת ח"ס שהיו עושים כן היה לרווחא דמלתא כדי לצאת מדין אסמכתא לדעת רוב השיטות ואף שדברי ה"המ נראה שאינם מסכימים לזה מ"מ לי נראה היותר נכון בדברי הרמב"ם עי"ש וכבר כ' ה"המ שזוהי דרך הישרה וכ"כ הלח"ם שם והוא האמיתי. ועיין חק"ל א"הע סי' ל' משפ"ץ ח"ב סי' טו"ב. ואולם הריט"ץ ז"ל בסי' פ"ב כתב דבחיוב ע"ת הוי אסמכתא ול"מ ביה אפי' קנין במעכשיו דכי מהני קנין במעכשיו היינו ביחד לו הדבר. וכ"כ הרימ"ט ז"ל בח"א סי' קל"ט והק' עליו הרב בני יעקב בדק"י דנימא דהיא גופא כוונת מרן ז"ל. ולכאורה זה סותר מ"ש. אכן כבר ארי עלה מז"ה הגאון ז"ל בחק"ל מה"ב סי"ג דקס"ט וכתב וז"ל ולדידי ל"ק שכל דברי מרן הם בהקנאה שאז צריכים ליחד הדבר שיתן לו ובכי האי כי אמר קנה מעכשיו לית ביה אסמכתא וכי אין מזדמן להם ל"מ ביה קנין דאין מטנ"ב. אבל בלשון חיוב שעיקר דין החיוב הוא על גופו ושעבוד נכסיו שאין כאן דבר מיוחד אה"ן שגם חייב על תנאי מהני וכן הבינו בפשוט המ"ץ והרח"ש והרמד"ב ע"כ ובסי' ד' הכריח הדבר מתשו' מרן ובב"י ובדקס"ה ע"ד כתב ולפי זה מדבריהם למדנו דחיוב על תנאי הוי חיוב גמור אלא שיש בו אסמכתא. וא"כ בנ"ד לא נפק"מ מידי כיון שהחיוב נעשה בקנין ומעכשיו הרי דעת הרמב"ם והש"ע דכל האומר מעכשיו אין בו אסמכתא עי"ש שהרחיב הדברים יותר וגם הר"הג מהר"מ סוזין ז"ל חזר והודה לדבריו והכי נקיטינן

והנראה לע"ד לישב דברי מרן הכ"מ בפי"א מהל' מכירה שנראה סותר לזה. הוא הדבר דמרן ז"ל מקשה על ה"המ דכיון דאיכא קנין ומעכשיו אפי' באתן לך קנה וכאן כיון שהוא בלשון חיוב אף דהוי ע"ת מהני וא"כ למה הצריכו במחול לך. וכ"ז לדעתו שכלל דעת רבינו עם ח"ס. וע"ז כתב דלעולם דעתו דחיוב ע"ת מועיל ולא היה צריך במחול לך. אלא שח"ס שהיו עושים כן מפני שצריך ליחד ואין מטנ"ב. והיינו לדעת הסוברים דאף בחיוב ע"ת ל"מ קנין. וידעתי גם ידעתי שעכ"ז לא ימלט מהדוחק מ"מ לי נראה יותר נכון לישוב הדברים. והבט ימין וראה שכתב בפירוש וח"ס שהיו עושים כן. ובכוונה מכוונת לא כלל לרבינו עם ח"ס. ומה שהביא רבינו סברתם כבר נתבאר דה"ט משום דהיא דרך ישרה. וסמך לזה מצאתי ממ"ש הרב נ"מ בדצ"ג ה"ד הרב בני יעקב בדף ק"י שבסי' כ"א בא"הע כתב שהרמב"ם חולק עם הרא"ש וס"ל דבתנאי שידוכין גמי שייך אסמכתא וכאן כתב דלא משים אסמכתא עושים כן והצ"ע. והוא באמת קושיא חזקה וגם הרב בני יעקב שם נדחק בישובה כיעו"ש. ולפי מש"ל אתי שפיר ונכון שמרן ז"ל לא כתב זה בדעת רבינו אלא לדעת החכמים ההם. והם פסקוה להיותה דרך ישרה ועיין להרא"ש בכלל מ"ב סי' ב' וה"ד מב"י בסי' ז"ר אח"ז ועיין משנת ר"א