שו"ת תעלומות לב חלק א רמג

רו"ב ורו"מ דקיימי בסברתו. וקושיותיו כבר תירצום הרבנים ז"ל. ולדעת מהריק"ו גם הרמב"ם יודה. ועיין למרן בכ"מ ובב"י בהל' שותפין ואכמ"ל. ובכן זכינו לדין כמ"ש בב' שנתנו ערבונות הוא אפי' ביד שליש ואפשר דוקא ביד שליש כי היכי דלא ליחזי כחוכא ואפוכי מטרתא כמ"ש המבי"ט ז"ל. ואל תשיבני דא"כ למה הוצרכו בקנס שידוכין לעשות כדעת ח"ס מאחר דהא איכא אגב שהרי גבי הרא"ש ז"ל שחולק עם הרמב"ם בזה. כתב בתשובה הובאה בב"י א"הע ובח"מ סי' ר"ז שכך מנהג מקומותיהם ועיין במ"ץ ח"א סי' מ"ד וזה עשו ליותר יפו"ך כמ"ש הרח"ש ז"ל הו"ד בתשו' המ"ץ ת"א סי' ב' ליותר נכון. ואף אם נאמר שלא מטעם מנהג כתבו דין זה. י"ל דשאני גבי שדוכין שאין כונתם להרויח ושניהם רוצים כעת בקיום הענין וכמ"ש הרח"ש ז"ל שם ויחזקהו במסמרים בראיות ברורות היו לברות והגם שבסו"ד הצ"ע קצת מ"מ הדין דין אמת וניתן להאמר ויש סעד לזה בדברי מב"י שם

ואין סברה לחלק ולומר דלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא אחר שכבר נעשה מעשה ורוצה לחזור דלאו כל כמיניה ודמי קצת למ"ש מרן ז"ל בסימן כ"ב בההוא מעשה דלאחר שנשבע אידך ל"מ הד וכתב הרב כנ"הג ז"ל שם דהתם ה"ט דכיון שכבר עשה מעשה ל"מ הדר וכתב הרב זה לתרץ קושיא הלח"ר סי' קכ"ב ופלא בעיני שתירוצו הא' הוא כלול בדברי הלח"ר ובסו"ד כתב ועוד דהכא שייך למימר אגב דבל"מ גו"מ ובכה"ג ליכא אסמכתא ע"כ ומשמע דמפני שכבר נשבע הוא דל"מ הדר. ואם לא מצי הדר ביה. ומלבד שדברי הרב ז"ל תמוהים בעיני דאיך שייך כאן דין אגב זה. ואנכי לא ידעתי ואף לכי יהיבנא ליה כל דיליה אפשר דאם לא נשבע ל"מ הדר מכל וכל. אי שייך האי דינא אלא שיכול לומר שישבע בב"ד. עכ"פ מצאנו תנא דמסייע לן דהיכא דאיתיה להאי דינא דאגב ליכא תו אסמכתא ודוק

אלא שי"ל בנ"ד דנהי דליכא אסמכתא מ"מ במאי קני האי ממון כ"ז שלא נעשה שום מעשה כיון דמעות אינם קונות. והא נמי לא מכרעא שהרי בתשו' הרא"ש דכלל ס"ו הובאה בטוח"מ סי' ר"ז כתב אף אחר שנשחטה הפרה דמעות אינם קונות וליכא קניה ובכל זאת כתב דכיון שהתנו שניהם זכה. הרי דאין לחלק בין קודם מעשה לאחר מעשה. וזה נמי היה אפשר לדקדק מאותו מעשה שכתב מרן ז"ל בסי' כ"ב לפום מאי דכתיבנא. אלא שזה היינו שנראה בבירור שאם לא נשבע יכול לחזור לגמרי אלא שהאמת שאין שייך כאן דין אגב. וגם הרב ז"ל לא סמך ע"ז לבד. שהרי בהאי דינא דמגו דבל"מ גו"מ לא חילקו בין קודם מעשה לאחר מעשה. והכי משמע ריהטא דלישנא דב' שהתנו לעשות דבר אחד אינו יכול לחזור והכוונה פשוטה דל"מ הדר ביה שלא לעשותו. וזה ברור דטענת השטאה אין שייך בזה כיון שלא שאל ממנו דבר שאין לו ואדרבא מובן הענין מעצמו שמתחילה נתן בכל לבבו בחושבו שלא ישבע ובכגו"ד ליכא השטאה. ועיין למרן הגאון מר"ז ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' קל"א. והרי גבי הנותן ערבון על המקח שאם חזר בו הלוקח דהיינו שאינו רוצה לקיים המעשה שזכה המוכר במה שבידו הגם שעדיין לא נעשה שום מעשה. וגם הלוקח אם חזר בו מוכר מה שלא קנה היא מטעם שאין בידו הערבון ואיכא אסמכתא היכא שלא נתנו שניהם וכדבר האמור

ועוד אני אומר דבנ"ד שכבר קפץ הלה ונשבע ע"ד שכנגדו וע"ד הנ"בא אפי' שלא גמר שבועתו מפני שלא הניחו. אפשר שכבר נפטר משבועתו. דכיון שהיו עשוקין באותו ענין ונשבע ודאי דע"ז נשבע והרי מרגלא בפומייהו דאינשי שמי שנתחייב שבועה בב"ד וקבל עליו לישבע דהוי כמי שנשבע. והרב משכנות הרועים באות ש' מצא סמך לזה מדברי מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו אלא שכתב שאינו נפסל ע"י זה מ"מ איסורא מיהא עביד. ובכגו"ד שכבר ביטא בשפתיו והוציא ש"ש נראה ודאי דהו"ל נגמר שבועתו וצ"י בזה לעת הפנאי. (עיי"ל סי' )

ולרווחא דמלתא אני אומר דבנ"ד שר"וש הנה הנם ת"ח דעסקי באורייתא. אין להם לטעון טענת אסמכתא והשטאה וכיוצא כיון דקעבר על לאו דלא תונו ומסתמא גמר ומקנה. דומיא למ"ש מהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ס"ט בדין מתחייב בדבר שלא ב"ל דלא חל הקנין שאם הוא ת"ח דחייב לקיים דברו משום שיודע הדין שאין בו קנין ואפי"ה מתחייב עי"ש ובנ"ד שר' כל כך היה חזק בדעתו דמצי למהדר עד שקנס עצמו בסך ידוע בקנין ושבועה אם אין הדין כן ואחרי שידע הדין או מספק"ל גמר ומשתעבד כמ"ש הרימ"ט ז"ל שם כי בודאי נתחייב כפי הדין. ועיין להרב שמש צדקה בחח"מ סי' ג"ל שנסתייע מדברי מהרימ"ט ז"ל לנ"ד. וכגון נ"ד ששניהם ת"ח יצאנו ג"כ מידי ס' הרב מ"מ ח"א סי' מ"ד דק"ך שכתב שאם הצד האחד ת"ח והב' לא דגם הת"ח יכול לחזור. וה"ד הרב ח"ש בסימן ס' וכ"כ הרב שמע יעקב ס' וירא דט"ו ונימוקם עמם ועיין להרב הגדול מר שארינו ז"ל בספר ברכת מועדיך לחיים דכ"ב ע"א וב' שהביא כל זה ותמה על הרב ראש דוד בדל"ז

כי מכל אלין נרלע"ד שר' דנ"ד ל"מ הדר ביה וחייב השליש להחזיר את הכל ליד ש' אחר שישבע פעם ב' בבירור הדברים לצאת ידי ספק. זה נר"ל להלכה. ואם יסכים עמדי רב אחאי גאון רחימא דנפשאי מר דינא דנחית לעומקא דדינא הרב המובהק ונוגה לו ברק כמהר"ר רחמים יוסף פ'ראנקו נר"ו ישמח לבי גם אני. הלכ"ד החותם פע"הק ירושלם תוב"א בקצר אמיץ מרוב תלאות הזמן הלכ"ד שועל דאתי מגוית האריות. הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן ל"ג על דברי אלה השיב בארוכה הרב הנז' נר"ו. וזאת תשובתי אליו שנית

אנכי הרואה תשובה נצחת. מעשה ידי אומן ואת כל ונוכחת. דאי מאן דיא'יר בקי בחדרי תורה המאיר לאר'ש ברה מאירה שהחמה זורחת. רחימ'תין עזיזא הרב המובהק כמהר"ר רחמים יוסף פ'ראנקו נר"ו יח"ל ברבות הטובה ידו בצל'חת. ואחזה אנכי כל מילי דמר נכוחי' למבין האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו. מלא כף נחת. ומדי עוברו מפרר וזורה לרוח כל דבר אליהו לא הניח דבר קטון וגדול עושה לו פותחת ואסוף דינא זו הלכה העלה כל בתר איפכא ממה שעלתה במצודתי ועמודיה יתפלצון ושרשיו מתחת. ואם אמנם ידעתי ביני מעוט ערכי עלי קטונתי מכל ואנה אני בא