שו"ת תעלומות לב חלק א כג

ואדברה וירוח לי דהנה מצאתי קורת רוח דבר המתיישב על הלב במה שלכאורה פליאה דעת בענין זה שאנו רואים בעירנו עיר גדולה לאלהים ואיכא יותר משלש מאות ספרים וכולם האד יראה לעינים דכולם שלא בדקדוק בענין התגין יש מהם יחדיו ידובקו ויש מהם דויפרדו איש מעל אחיו הוא האות הראויה להם וכ"כ בספרים אשר באו ובאים ממרחק כערי הקדש ואר"ץ וכיוצא מהערים אשר בלולות בים הספרות והחכמה והמדע להם וכולם כיוצא מהם והחקר אלוה תמצא מה זאת עשה אלהים לנו. להעלים עיניהם ולבם של ישראל מנער ועד זקן דזר הדבר מאד לומר דמקום הניחו לנו וכו' בדבר הפרו'ש מרובה בספרי המחברים כי כולם הביאו דברי הרמ"ע וגדולי וגאוני עולם כולם עברו ונאנ'סו ולא מצאו חזון ואם נתלה דהסופרים לא גמירי הש"ץ והעולם אי כולם לא גמירי איכא ואיכא דגמירי ולמה לא שנסו מתניהם דהגם דלהחמיר להורידו לא נכון לעשות כן דחומרא דאתי לידי תקלה היא לפגוע לבזיון הס"ת מ"מ היה להם להזהיר לסופרי ישראל להגיה כל כתבי הקדש שקורין בהן על דבר זה ולא ראינו שום ס"ת מוגה מזה ואטו פחות עלמא דלא יערער אחד ע"ז בדבר הברור בספרי המחברים כ"כ עד שרוח ה' נוססה בימים האלה בדורנו זה אכשור דרי ומלאה הארץ דעה שהעיר ה' את רוחו לפקוח עינים עורות ע"י אחד המיוחד זה הדור בלבושו שפ'ה לנאמנים והוא לבדו טעם זקנים יקח דלפניו דוקא נגלו הנגלות לידע מקור דין זה ולראשונים לא אתרחיש להו ניסא וימותו ולא בחכמה ח"ו הא ודאי העבודה לא אקבל דבר זה לומר כי דור אחר דור כולם שתו כוס התרעלה וח"ו מלכה ושריה אין תורה והלא גמירי דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים במכ"ש וכו' וכל ישראל לא יצאו י"ח קריאת התורה בס"ת כשר כל ימי חייהם וגם כולם עברו על לאו דלא תשא דלדעת הרשב"א אשר אחריו נמשכו כל גדולי ישראל הברכה לבטלה. ויהיו כל דברי אלה נגד מה ששמעתי משם מעלת הפוסק הי"ו ידי"ן איש כלבבי ליש ולביא. עיני ולבי. פלפלא חריפא. סופר מהיר זית נטופה

שמואל בקוראי שמו. יהי אלהיו עמו. כי כך היא אמירתו לגב'וה כ"א יפצרו בו יאמר נא כי ראשונים שקדמוהו לא ידעו ולא יבינו וכו'. ובודאי כי כוונתו על הסופרים כי לא ידעו מה הוא כי חלילה לייחס אליו כי הדיבור מוסב ג"כ אל הרבנים והש"ץ דרובם מתוך כולם היו רבנים מפורסמים כ"א פשוט דעל הסופרים תלונתו ואמירתו מ"מ אנחנו נדרוש אל אל אלו שופטי ישראל דמה ראו על ככה ומה הגיע אליהם דשתקו על הדבר הזה. אמנם כבר פרסמה הכתוב ושמעה אזנינו כי לאו בורכא היא דאחר דהעד העיד האיש אדוני חיד"א ז"ל דמדין הרמ"ע לא שייך לפסול משום דאינן נראין כאותיות לפי האמת וכמ"ש ג"כ הב"ע והפר"הא וכמו שביארנו היטב א"כ אין לנו לפנינו כ"א סברת הפוסלין והמכשירין ולזה אוקמוה אדאורייתא כרובא דרבוותא דלא מעכבי וכלשון הרמב"ם בחי' ובתשו' פאר הדור המורין דבריו בכל מין דקדוק שלא דקדק בתגין כשר ומ"ג דאף לס' המחמירין י"ל דאת"ש דהא אין ס"ת מצוי בינינו בלי תגין ואם ימצא הא ודאי עבדינן כהוראת מ"מ מרן החבי"ף זיע"א דאין מוציאין אותו כי איכא אחר עד שיתקנוהו ועל מה שהן שלא בדקדוק כי דבוקים יחר או שאינן נוגעין באות כיון דמינכרי דתגין נינהו י"ל דלא פסלי גם להמחמירין ודבר זה מתורתך תלמדנו מדין דיבוק אותיות כי יש דברים כשרים אף שאם אין האות פסול לכ"ע ומור"ם דס"ל דבחסר ויתר אין מוציאין אחר אינו משום דס"ל דכשר אלא משום דאין לנו ס"ת בדוק שנאמר שהאחר נביא מתוקן אבל הפיסול מוסכם כמ"ש בסעיף א' וא"כ ככ"ע אתייא כי היה חוצץ לנו סברת הרמ"ע ולא היא לדידן כנז' ואע"ג דבדיבוק אותיות מחמירינן וכמ"ש הכנ"הג כבר הארכנו בזה דלא דמי ולפיכך רוח חכמים נוחה דלא מיחו בהם כפי כל האמור והם אמרו הנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן ומנהגן של ישראל תורה היא כנלע"ד להליץ בעד כל שרי צבאות ישראל רבותינו ע"ה ומצינו כמה תשו' אשר המה ממנהגים אשר פועליהם נראה ח"ו כפועלי און דיוצא איסור מפורש בש"ס או בפוס' במנהג ההוא ולמנהג לא נמצא טעם מפורש ואפי"ה לא הדרו להו רבנן קדישי כ"א אסמכוהו אטעמא קלילא. והאלימוהו והעמידוהו ויחסוהו בסוג האלה. כדלקמן בע"ה. ואחר הדברים והאמת האלה ניהדר אנפין בכסופי אפין לדחות דברי הרב נחפה בכסף שם דכתב דהב"ע יודה לפסול אם הרוב אינן דבוקים דלא הכשיר אלא מפני ג' טעמים אם מפני דהרוב אינן דבוקים ועוד מדלא הזכירו הפוס' ז"ל זה בדברים הפוסלין ותו דלא היו בהן גולמי אותיות ע"ש דלע"ד לא אדע שכול זה דאם כל עיקר טעמו דהרמ"ע משום דנראה בעיניו כיתרון אותיות כדהביא הב"ע משמע הלא"ה לא היה פוסל וא"כ די טעם זה להתיר אף בשרובם אינן דבוקים כיון דאינו נראה כיתרון אותיות דמאיזה צד וסיבה אנו באים לאוסרו בלי טעם והב"ע חדא ועוד קאמר לעדיפותא ולאלומי מלתא חדא דהרוב אינן דבוקים וא"כ אף אם נראים כאותיות יש לתלות לטשטוש כמ"ש הרמ"ע ותו דאינן דומין לאות ובכה"ג אפי' הרוב אין לנו לפוסלו דבביטול הסיבה יבוטל המסובב ותו דאעיקרא אינו נזכר זה הפיסול בפוסקים ולא שייך להקשות דתסגי ליה בחד טעמא כמ"ש הנ"ב דהב"ע צדדי ההיתר קא חשיב וכל כמה דנפישי טעמי שפיר דמי ולמה יעלימם אבל לא מפני זה נאמר דלא היה מתיר הרב בטעם אחד דהלא טוב טעם ודעת לימדנו דאין לתג עם האות יחס כלל ודל מהכא חששת הרמ"ע וטעם מספיק הוא והא ודאי אילו הוה נדון הרמ"ע הכי לא היה מחמיר כי כך נראין ומורין דבריו לפי טעמו של איסורו ואמת כי כך דרך הפוסקים לומר דמדמיהדר אטעמא אחרינא נר' דלא סמיך אאידך טעמא גרידא אבל כאן דבר הנראה דלא שייך כמו שהארכנו והרב לרווחא דמילתא קא חשיב עוד טעמים השייכים לנדונו אע"ג דאיכא טעמא דאלימא ודי להכשירו בעבורו. ומצוה לאודועי דשם בנ"ב כתב דהרב בעי חיי נמי הביא להמג"א ע"ש דבדברו מעביר ומזכירו לשבח כמה פעמים בשם בעי חיי ולא היא וצ"ל הרב בני חיי בא"ח סימן ל"ב סק"ב ואילו היה בספר בעי חיי לא היו ג' רבנים מסכימים להרמ"ע כי מרן החבי"ב הוא בעל דברים מס' בעי חיי והוא מביא ג' רבנים הכנ"הג והמג"א והבעי חיי והיות שלא הוזכר שם כלל בעי חיי ע"כ אמרתי אודיע נא ויועיל לאיש אשר כגילי לבל יתבלבל בעת חפישותו

ח' ואומר עוד דמאחר דעינים רואות דאין להתגין שלנו צורת אות כלל הגם דבהפרדם מהאות או דבוקים זה בזה לא ניתן בהם דין