שו"ת תעלומות לב חלק א רלח

שיפדה מה שיוכל ויניח השאר עכת"ד ע"ש. ואף במה דכייל לן מוכר שדה אחוזה בהדיה אמקדיש לענין שלוה וגואל לחצאין צ"ע דמשנה שלמה שנינו בערכין ד"ל דלא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאין מ"מ הרי כתב להדיא דיכול לפדות מה שיוכל ויוצא לחולין ויניח השאר ובחלקות ישית בין המקדיש ומוכר לממשכן דהתם שאני דהמלוה אדעתא דכולה שדה והוי מדינא משא"כ בפדיון דחס רחמנא עליה וכו' ודון מינה ואוקי באתרין לענין השומא דמדינא נמי לא בעי למיהדר אלא משום דכתיב ועשית הישר והטוב תקנו רבנן למיהדר אית לן נמי למימר כי אמרינן דהדרא לחצאין וכאשר הוכחנו מדין המקדיש או מענין המוכר בית בבתי ערי חומה וכדיליף מינה הס"הת והרשב"א לענין הממשכן שדה סתם וכמדובר לעיל בראש אמ'יר י"ל שפיר דהדרא נמי גם לפירות ולא דמי לממשכן וכמדובר מדברי הרי"טבא ז"ל. ואפי' לדעת ס"הת והרמב"ן והרשב"א דס"ל דבמקדיש לא הדרא לפירות י"ל דמודים לענין השומא דכי הדרא הדרא גם לפירות דמקדיש שאני דבארעא ניחא ליה וכי נחית אדעתא דכולה ארעא נחית משא"כ בשומא דלא אדעתא דארעא נחית י"ל דהדרא גם לפירות לכ"ע וכדעת התוס' קמא ובתרא שהביא הרב שער משפט ז"ל דפשט דבריהם מורים ובאים דהדרא לחצאין וכן נראה מדברי הסמ"ע סי' ק"ג סק"ז והש"ך סק"ה והר' בית אברהם סעיף יו"ד דרל"ב ע"ב ע"ש ודוק. וכן נראה להוכיח גם כן מדברי הרא"ש בתשו' שזכרנו לעיל דלא אתי עלה אלא משום דאדעתא דארעא נחית ולא שאחיו ירש קרקע והוא יטול מעות משמע דאי לא"ה הו"א שפיר דהדרא מיהא לחלק הירושה כנ"ל. וס'לח נא אנכי מבקש ובמטותא מיניה דמו'ר כי ירבה לסלו'ח הגם שנטו אשורי מדרכו כי תורה היא וכו' ומובטחני שמרוב ענותנותו ככה יעשה וכה יוסיף ושכמ"ה. זהו מה שנ"ל להלכה ולא למעשה ואת אשר יבחר יקריב אליו. ולפי מ"ש דשומא הדרא לחצאין ממילא אי אפשר לפרש כוונת הי"א שהביא בע"הת כמ"ש כת"ר נר"ו דקיימי על אופן שהלווה יש לו קרקע לשלם כדי חובו ויש לו מעות לשלם מקצת החוב דהמלוה יכול לומר לו תן לי כל חובי בקרקע כיון שאין לך מעות כדי כל החוב דהשתא אם כבר קבל כל הקרקע ולאחר זמן השיגה ידו לפדות חציה אמרינן דהדרא לחצאין כ"ש בתחלת גוביינא וכמובן. אלא דאכתי י"ל כמ"ש הר' שער אפרים ז"ל וק"ל

וראיתי לר"ומ שיח"ל שהרבה להשיב ע"ד הרב שער משפט והרב משכנות הרועים ז"ל שלא דקדקו יפה בדברי הרב שער אפרים וכו' ובאמת שאין ספק שכוונת הרב שער אפרים ז"ל כמ"ש כת"ר נר"ו. ומ"ש מני"ר נר"ו על מ"ש הר' שער משפט דצ"ע לדינא בזה דמסתימת הפוסקים לא משמע כן דהא ודאי אין הדין כן שסברא זאת נדחה קרו לה כל הפוס' וכו'. לאחר המחי"ר כוונת הרב שער משפט אינו על סברת הי"א שהביא בעל התרומות שאפי' יש לו מעות ללוה ששומעין למלוה שרוצה בקרקע דהא ודאי כל הפוסקים חולקים עליו ופשיטא שאין הדין כן אך כוונתו לנדונו שם באם הלוה אין לו מעות ובשעת הגוביינא אומר המלוה בב"ד שגובה הקרקע לחלוטין שלא יסלקנו דהסברא נותנת דבכה"ג לא אמרי' שומא הדרא וע"ז הוא שכתב דצ"ע לדינא דמסתמות דברי הפוסקים שלא חלקו בזה לא משמע כן אלא דבכל גוונא י"ל דשומא הדרא וברור

וראיתי להב"ח ז"ל שכתב דהני י"א ס"ל כמ"ש הרמ"ה בסימן ק"ב שאם המלוה חפץ בזיבורית טפי פורתא דשומעין לו והחולקים על סברא זו ס"ל כהרא"ש שחולק ע"ד הרמ"ה וקסבר דמצי א"ל לא אתן לך אלא כדינך וכו' ע"ש וצ"ע דמבואר בס"הת בשער ד' חלק ג' סי' א' דס"ל כהרמ"ה דכופין ללווה ליתן לו זיבורית וכמ"ש מרן ז"ל בב"י סי' ק"ב דדעת בע"הת כדברי הרמ"ה ע"ש. ואיהו גופיה החולק על סברת הי"א [ואיך כתב דהחולקים ס"ל כדעת הרא"ש. ושו"ר להרב מטה שמעון ז"ל סימן ק"א בהג"הט אות י"ב עמד בזה ע"ש. גם ראיתי להרב חוות יאיר ז"ל בסי' ל' שכתב שכל האחרונים לא הבינו כוונת הי"א הללו שאין כוונתם אלא שהלווה אינו רוצה לשלם או טוען שאין לו מעות וידוע לכל שיש לו או נראה לב"ד שיש לו ושהוא משקר וס"ל דאם המלוה אומר מה לי לכופו עד שיתן מעות כתבו לי אדרכתא על הקרקעות דצייתינן ליה ושיש פנים לזה ממ"ש הטור ס"סי ק' דאם יאמר איני רוצה לשלם כותבין אדרכתא על נכסיו ולא פליג בין ידוע שיש לו מעות או אין לו ומ"מ דחי להו בע"הת וס"ל דלעולם אין כותבין אדרכת' אא"כ סוברים אנו שאין לו מעות משא"כ ביש לו כופין עד שיתן מעות או יתרצה ליתן קרקע עם רצון המלוה וכו' עכת"ד ע"ש ולאחר המחי"ר הוא תימה דהטור שכתב בסי' ק' דאם אינו רוצה לשלם שכותבין אדרכתא ומשמע בין ידוע שיש לו לאין לו וכמ"ש הוא ז"ל הרי הטור הוא מכת החולקים על הי"א וכמבואר בסי' ק"א. גם קשה מבע"הת דאיהו החולק על הי"א ובשער ג' חלק ח' סי' ז' כתב להדיא דאם בא וקבל בפניהם וחייבוהו וא"ל צא ותן לו ומרד על פיהם וכו' אם מצאו הב"ד נכסים ללוה מטלטלין או קרקעות כותבין מיד אדרכתא וכו' ע"ש. ומשמע אפי' בידוע שיש לו מעות מ"מ אין מנדין אותו ליתן מעות אלא כותבין אדרכתא מיד ולפי דברי הר' חוות יאיר ז"ל זאת היא סברת הי"א והבע"הת חולק וצ"ע: נאם זעיר ש"ם קטונתי מכל כושל שבהן. והוא הצעיר חיים בהן ס"ט סימן כ"ט וזאת תשובתי

ראה ראיתי דברי פי חכם הרב הכולל הד"ומ כמהר"ח הכהן נר"ו אשר חזר להשיב ע"ז. וזו הלכה העלה דשומא הדרא לחצאין. ועם כי עמל הוא בעיני להרחיב הדבור בזה. כי לדעתי הדבר פשוט דלא הדרא לחצאין כמו שביארתי בתשובתי הראשונה. ומה גם בדין כזה שלא בא מפורש בגדולי הראשונים שונים ז"ל. ומי שיושב בקרקע זכה בו מדין תורה. והלה בא מכח התקנה. שפיר אמרינן ליה הבו דלא לוסיף עלה. ומאן ספין ומאן רקיע להוציא הקרקע מיד המוחזק. וכמ"ש הרב שש"א ז"ל בסי' ק"ג. וכל שאתה מרבה ספקות אמרינן אוקי ארעא בחזקת מי שזכה בו לכ"ע מדי"ת. ועיין בסמ"ע ובט"ז שם בסי' ק"ג לענין ההוצאות ועיין בקצות החשן שם סק"ו ובכנ"הג שם הגהב"י י"ח ובמט"ש הגהב"י ו'. ועיין להרב בני