שו"ת תעלומות לב חלק א רלג

עוד בענין זה. אבל יודע כל שער עמי כי אין הפנאי מסכים עמדי לרוב הטרדא. ועם אדוני הס"ר על דברתי מלכי צדק להשיב את הארי הח"י שיחל"א כי לעצמי אני מציל וידעתי גם ידעתי כי האמת אהובה ורצויה אצלו יותר מאהבת ריעים ואהובים. וה' אלהים אמת יעזרני על דבר כבוד שמו ואשובה אל נוה קדשי הר ציון אשר אהבתי סלה ונתעלסה באהבים כאשר היתה באמנה אתנו. וש"וט יסגא לעילא מן דרגיה. כיר"א

עתה קרוב להדפסה נד"מ ספרו הנחמד ישמח לב ושם ראיתי בחח"מ סי' ח' ט' שבשפלנו זכר לנו בתשובתו הרמ'ה על דברי. וישם בסוף הסכמת מרן הר"ל נר"ו

וחזי הוית כי גם הוא נר"ו מסכים הולך לכל אשר כתבנו. והן הראנו ידו הנפלאה בעוצם בקיאותו. וכבר מלתי אמורה כי אין עתותי בידי לשים עיוני על דב"ק. אך בזאת אבא אעי'ר במ"ש בסו"ד לדחות החילוקים ם הנאים שחילקתי מדין התוספתא לנ"ד. כי אנכי הרואה שיש לי להשיב ותורה היא ואין מחניפין בה. והנה על החילוק שחילקתי בטו"ט ודעת דהתם בדינא דהתוספתא לא שאלו הבנים חלק בריוח קודם שיתחילו להתעסק משא"כ בנ"ד. השיב הר' נר"ו וז"ל אין נראה דהתוספתא האב תובע שכר בניו היותו הוא הזוכה במע"י. ואם התנה עם האב לא התנה עם השותף דעיקר התנאי צריך להיות עם השותף והוא לא ידע ולא אסיק אדעתיה ע"כ ואחרי המחי"ר מכבוד רבנותו לא ידעתי מה זו סתירה. שכבר הוכחנו שעיקר העסק היה ע"י אביו והוא השליט ועפ"ז זכינו אותו במה שנתן לו אביו בכת"י וגם מני"ר שיחיה הסכים עמנו. ואם בנ"ד היה הבן נ"ון בסתם מבלי שישאל חלקו קודם התחלתו להתעסק ואחר כך תובע שכרו. אפשר היה ללמוד מדין התוספתא שכיון ששתק מחל חלף אכילתו מן האמצע. כמו שראינו בנדון התוספתא שהבנים גם עתה אינם שואלים חלקם. וגם האב שתובע בעדם או במקומם לא תבע קודם שיתעסקו. וע"כ אין להם להבנים חלק ונחלה. לא כן בנ"ד שתנאי היו דבריו של בן משעה ראשונה עם אביו הנ"ון בכל העסק ומה שהרגיש כת"ר מהדין דינא דהתוספתא שהאב תובע מע"י בניו. לסברת האומרים דבן הסמוך עש"א מע"י שלו והצ"י. רואה אנכי דאין מכאן סתירה להסוברים שמע"י של בן ולא ראיה לסברת החולקים. כי לא נחלקו אלא אי תבע הבן חלקו אבל אם לא תבע הבן ודאי דמחל לגבי אביו לכ"ע. והכא הבנים לא שאלו ולא תבעו שכר מע"י. והאב הוא התובע שכרם בשם בניו או בשבילם ודוק

עוד כתב מוהר"ן לדחות חילוקי הא' דהכא בנדון דידן לא הרויח מחמת נכסים וכו' דמדברי מהר"י הלוי בסי' קכ"ד (שהבאתי דבריו שם) נראה דלא ס"ל הכי מדחזינן דגם סרסרות ועסקים אחרים אשר אינם נכסי אביו חייבו להכניס באמצע ע"כ הרואה יראה דבפירוש כתבתי בתשובתי שם שע"פ החילוקים שחילקנו יש לעמוד בתשו' מהר"י הלוי זל אלא ששאלתו סתומה. וכוונתי היתה דאימור שהסרסרות היתה מכח אביהם הזקן כנראה מהשאלה דגם אביו היה מתעסק בסרסרות בחיי אביו. או נימא שהסרסרות והעסקים אחרים היו בנכסי השיתוף או נמשכים ממנו. ובהיות שהשאלה באה בספר החתום וגם הרב ז"ל לא ביאר הדבר בתשובתו. וידעתי כי שערי דחיות לא ננעלו על כן נשמרתי מלתמוה עליו ע"פ החילוק שכתבתי שהוא יפה אף נעים

ומ"ש בסו"ד לחלק בדרך נכון דהכא כיון שהיה איש זר הפ'אטור ובנו נכנס במקומו כי בדין הוא שיטול שכרו גם כי לא התנה וכ"ש כשהתנה ע"כ הנה כיוננו בעניותין לדעתו דעת עליון בזה וקיימתיהו מסברא דנפשין בתשובתי הראשונה. ועוד אני מוסיף לחלק כעת דמידי הוא טעמא זיכה בתוספתא לשאר האחים משום דכיון דהבנים אוכלים מתפי"ה גם הריוח לאמצע חלף אכילתם. אבל בכגון נ"ד שהריוח שהרויח הבן עולה כרי פרנסתו והותר מאד. אין ספק שזכה בריוח כמתבאר מדברי הרב ברך משה ז"ל בסימן ז"ך ומדברי הרב הגדול שארינו זצוק"ל בספר נשמת כל חי ח"ב ח"מ סי' טו"ב דמ"ה ע"א. ובפרט היכא דהתנה בפירוש כנ"ד ואפי' גילוי מילתא בעלמא סגי כמתבאר בש"ע ח"מ סי' פז"ר וד"ב כעת: סימן כ"ו את זה שלח אלי רב כהנא מר דינא עטרת החיים נר"ו וז"ל הטהור

נסתפקתי במאי דקי"ל דשומא הדרא לעולם אי הדרא לחצאין או לא. וראיתי להרב שלחנו של אברהם ז"ל בח"מ סי' ק"ג שכתב דאם החליטו ב"ד קרקע למלוה בעד חובו ובעד מה שיפרע עוד לב"ח אחר שיש לו על הקרקע דנראה דלא הדרא בחלק מה שפרע לב"ח אחר דבההוא חלק אדעתא דארעא נחית וכיון דלא הדרא באותו חלק לא הדרא גם בחלקו דלא מצינו שומא הדרא לחצאין וכיון דמידי פלוגתא לא נפקא לפי מה שנראה מדברי הריטב"א דס"ל דהדרא לחצאין. מ"מ המלוה שבידו הקרקע הוא המוחזק וכו' ע"ש. ונראה דוקא בכה"ג דחצי האחר אינו בדין שומא דהדרא כלל הוא דאמרינן אין שומא הדרא לחצאין. אבל אם גם בחלק האחר ישנו נמי בדין שומא דהדרא אם השיגה ידו כגון שהלוה יש לו שני בנים והאחד השיגה ידו לפדות והשני לא השיגה ידו בכה"ג י"ל דשומא הדרא לחצאין וכן מוכח מדברי התוספות פ"ק דב"ק ובב"ב דק"ז ד"ה ורב גבי ב' אחים שחלקו וכו' שהק' שיתן לו מעות ויפדה קרקע וכו' כפי מה שהוכיח הרב שער משפט סי' ק"ג סק"ז עש"ב. אלא די"ל שכוונת התוס' שיתן לו מעות בעבור חלקו המגיע לו וילך ויפדה כל הקרקע מיד ב"ח בכח הרשאת אחיו או שאחיו נמי ילך עמו ויפדנו ואמאי אמרינן בטלה מחלוקת ואכתי י"ל דאם אחיו אינו רוצה לפדות או לא השיגה ידו אינו יכול אחיו לפדות חציה וצ"ע כעת לדינא: סימן כ"ז וזאת תשובתי אליו בחירי רצתה נפשי הרב הכולל דינא דנחית לעומקא דדינא ענותן כהלל אור החיים אור גולל כהן לאל עליון בישראל להלל נר"ו

קראתי בכל לב האי ספקא דדינא דשדר לן מר בענין שומא הדרא. ולדידי חזי כי הדבר