שו"ת תעלומות לב חלק א רלב

זה. אבל רואה אני כי אין אנו צריכים לזה בנ"ד. אחרי שכבר ביארנו ומבואר בשאלתנו. כי שמעון לבדו היה המתעסק מוליך ומביא קונה ומוכר. וראובן לא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל. וא"כ לא הי"ל להודיעו. וגם הוא לא היה יכול למחות כיון ששמעון הוא המתעסק בכל העסק לבדו וכמצביה עביד. ומטעם זה אשר הוא מבואר ונגלה לא הבאתי בעניותי מבוכה זאת. דלא נפק"מ מירי לנ"ד. וכללתי כל זה במלות קצרות ובמה שכתבתי שכל ענייני ועסקי המסחר מתחילה וע"ס היו נעשים על ידי שמעון לבדו מבלי ידיעת ראובן. אשר מטעם זה רוצה שמעון לעקור השותפות מעיקרו. ואם באים אנו לקיימו מפני שהתחילו לישא וליתן יחד (במונח שיקרא זה התחלה לישא וליתן יחד). הרי ודאי שצריך לקיים גם הדרך שהתחילו בו. וכמו שבכל הענינים לא ידע ולא מיחה ראובן הן בדבר של שינוי ונזק הן בדבר שהיה בו תועלת כן נמי בדבר הזה שיש בו תועלת מבורר אין כח בידו למחות. ואתיא במכ"ש ממ"ש הכנ"הג בהג"הט פ"ח בשותף שיודע שחברו ישנה ממנהג המדינה ונשתתף עמו אדעתא דהכי נחית ועדיף מהודיעו והסכים למעשיו ע"כ דהגם שי"ל שזה לא נשתתף אלא אדעתא שלא ישנה ממנהג המדינה. ואם שינה איהו דאפסיד אנפשיה. והסברא הישרה היתה נותנת כן. מ"מ ס"ל להרב ז"ל דכיון שזה ידע בטבעו של זה השותף שמשנה מהמנהג ונשתתף עמו וראה ש שהתחיל לשנות ולא מיחה תו"מ הו"ל כהסכים למעשיו לכל אשר ישנה מעתה. כ"ש בנ"ד שזה רבות בשנים שזה שמעון הוא המתעסק לבדו וראובן לא מיחה בשום דבר. דודאי דלאו כ"כ עתה לומר שלא הודיעו. כי לא יאמר שותף לחברו לא הודעתני ולא ידעתי דבר פ'. אלא אם הוא רגיל לידע כל עניני העסק משא"כ בנ"ד. וק"ו הדברים ממ"ש הר"הג דודי לי ז"ל בס"ה ארח משפט סקל"א שכתב דאפי' התנה בפירוש שלא יורשה להקיף. כיון שהתחיל להקיף שלא ברשותו ולא מיחה. אפי' שהפסיד אח"כ לא הפסיד לעצמו כיעו"ש וק"ו בנ"ד שלא היה שום תנאי שלא יורשה לעשות דבר בלתי רשותו. אלא הוא עושה כחפצו ורצונו. והלה לא מיחה מעולם. דאפי' מי שירצה לחלוק בנדון הרב מ"ד ז"ל בנדון כזה יודה בפשיטות

הנה הוצרכתי להאריך בזה מפני שמעלת הרב המשיב נר"ו תמה עלי כי מה היתה כוונתי לציין להרב ארח משפט ז"ל בזה. ראם נדונינו היה ששמעון החליף הפ'אטור פעם וב' וראובן לא מיחה היה ריח ראיה וכו' כיעי"ש בדב"ק. ואני תמיה ודאי על יופי שלימותו איך כתב כן. דאטו השינוי צריך שיהיה באותו דבר עצמו. הלא כיון שטענת שמעון היתה כי מעולם לא שאל ממנו ולא ידע בשום דבר מעסק השותפות. והדבר מובן שהיו כמה עסקים ושינויים בכל משך הזמן שעבר והוא לא מיחה. וא"כ גם זה כאחד מהם. וגם מ"ש שבנדון הרב ז"ל התנה בפירוש ולא דמי לנ"ד. לע"ד אחר המח"ר הדברים תמוהים. דאדרבה איפכא מסתברא ונ"ד יפה נלמד מק"ו. וגם מדברי הכנ"הג ודעמיה כבר הוכחתי שיש ראיה ברורה לנ"ד ולאהבת הקיצור ונחיצת הפנאי לא ביררתי הדברים המבוררים. רק ציינתי דבריו כנהוג בכל ספרי הפוסקים ז"ל כידוע

אתאן למה שתמה על הרב דודי ז"ל שם בא"מ הג"הט ל"א דהכנ"הג קאי במשתתף סתם. משא"כ בנ"ד שהתנה בפירוש ולא הי"ל למחות כי אדרבה טוב לו וכו' ע"ס הלשון אומר אני שכוונת הרב יפה דודי ז"ל ברורה. כי הדבר פשוט שהתנאי שהתנה לאו לטפויי אתא. כיון שבלא"ה הדין כן שלא יוכל לשנות ממנהג המדינה. ואם התנאי אתא דאפי' אם המנהג להקיף שלא יוכל להקיף אלא ברשותו. עכ"פ חזר דינו גם לזה כמשנה מהמנהג שאם הודיעו והסכים למעשיו דמהני ורבו הסוברים דאם ידע ושתק דהו"ל הודאה. ויען חשש לדעות החולקים וסוברים דבעי הסכמה בפירוש ובפרט היכא שיש לתלות בשתיקתו. לזה פירש ד דכיון שבמשך זמן השותפות היה מקיף ושמעון ידע ושתק ושוב נמשך השותפות לז' שנים ותמיד שמעון היה מקיף. ובודאי היה ריוח או הפסד ולא מיחה הו"ל כמי שיודע ודע שחברו ישנה ממנהג המדינה שכתב מרן החבי"ב ז"ל דעדיף מהודיעו והסכים למעשיו. הגם דהתם נמי יש לתלות בשתיקתו דניח"ל שישנה וטוב לו. מ"מ אמרינן כיון שידע שטבעו של זה לשנות. אם כן בשינוי ראשון הי"ל למחות. וכיון שלא מיחה אבד זכותו גם על העתיד. כן נמי בנדון הרב אורח משפט ז"ל כיון שאחר התנאי ידע ולא מיחה י"ל שנתרצה לבטל התנאי ולא תלינן מידי בשתיקתו. ובפרט שעבר זמן השותפות והוא מקיף והולך דאף אי נימא דעל תנאים הראשונים שונים נמשכים. מ"מ זה יכול לטעון כיון שנתרצית להמשיך השותפות אחר שידעתני שאני מקיף הרי נתרצית שאקיף גם בלא רשותך. והרב ז"ל קיצר בדבר. ואולי האריך בתשובותיו כ"י

גם מה שתמה כת"ר שיחל"א במה שכתבתי במאמר מוסגר "שמשמע דברים אלו שאפי' שהיה צריך להודיעו" ותמה כת"ר נר"ו שהשותף יכול להשתתף עם אחר לתועלת השותפות ואינו צריך להודיעו לשותפו ואייתי בידיה מ"ש הט"ז שם דאפי' לכתחי' שרי כיעו"ש בד"ק. ואתו הס"ר בזה כי מי לא ידע בכל אלה. דמי שרוצה להכנס בספק סכנה דהיינו שאם יפסיד יפסיד הוא לבדו. ואם ירויח שיהיה לאמצע. כי הרשות בידו לחבול בעצמו. והא ודאי דאפי' לכתחילה יכול לעשות כן אם ירצה. אך מפני מה אמרו שאם הפסיד ההפסד לעצמו משום שמן הדין אינו יכול להשתתף עם אחרים בלתי רשות חברו. ואם עבר ועשה שלא כדין ידו על התחתונה. א"כ נמצא שמן הדין הי"ל להודיעו לחברו כדי שאם יצא הפסד שיהיה לאמצע. אלא שאם יצא ריוח יטול הלה חלקו אפילו שלא הודיעו. וכן כתב בפירוש מהר"י יפה ז"ל בתשובת הראנ"ח סימן ס"ה. אלא שהט"ז ס"ל דבכגון דא אפילו לכתחילה שרי. ועכ"פ הדין דין אמת כמו שכתבתי בעניותי. ומעכ"ת תמה ג"כ על מהר"י יפה ז"ל. וכבר בעניותי סמוך להמאמר המוסגר ציינתי להט"ז ולתשו' מהראנ"ח הנז' והיה לי אריכות דברים בזה אלא שאין כאן זמנם ומקומם

אתאן לסיפא במ"ש בעניותי לחלק נ"ד ממ"ש התוספתא. מני"ר שיל"א הוסיף נופך משלו דבכה"ג שהיו פורעים להפ'אטור של ליוורנו אין כאן נתינה חדשה וכו' כיעו"ש. והם דברים אמתיים וברורים וכבר גם אנכי לעיל כתבתי כי אין כאן מעשה חדש אלא שהחליף לבנו עם הפ'אטור שבליוורנו. ועיין בספר נשמת כל חי ח"ב סי' טו"ב דמ"ה ע"א. וחפץ הייתי להשתעשע בנועם שיח שפתותיו במה שהאריך