שו"ת תעלומות לב חלק א רכט

ומפורסם בפוסקים דלא מהני ליה טענה זו דא"כ כל שליח יאמר כן עכ"ל. ועמו הס"ר שלא נתפרסם בפוס' דלא מהני טענה זו בשותפים אשר יש רשות לכ"א מהם לעשות מה שנראה לו שהוא תועלת השותפות וכמ"ש הסמ"ע וכאמור מור ורבים יש אתו בסברא זאת האומרים שדברי הרא"ש ז"ל שכתב שיש רשות לכ"א מהשותפים המה דברי עצמו ולא הבע"ד הטוען וכמ"ש בכנ"הג זל ומה שראה שאמת נתפרסם בפוסקים שאין בטענה זאת ממש דא"כ כל שליח יאמר פן הוא בשלוחין ועליהן אמרה הרב המבי"ט ז"ל בח"א סימן קע"ט וראייתו מוכחת מפרק הגוזל קמא הנותן מעות לשלוחו וכו' דקאמרו סתמא אם פיחתו פיחתו לו שאם אתה אומר כן א"כ כל שליח כן עש"ב

תו חזיתיה עמד על הרמ"ז במה שחלק מתשובת הרא"ש ז"ל שנתן מעות לשמעון לקנות חטים וכו' ונשתתפו יחד בשכר ובהפסד והתליעו וכו' דמ"מ שאני התם שהיה עמו. ועוד שטוען הרי נתייקרו. משא"כ הכא שהיה רחוק והחוב מקולקל וכו' ע"כ. וכתב עליו ומה שחלק דהרא"ש מיירי שהיה עמו לא ראיתי חי' זה בשום פוסק שראו עיני עכ"ל. שפתי צדיק ברור מללו שלא ראה חילוק זה בשום פוסק אשר ראו עיניו. האמנם נמצא כן בגדולי הפוסקים כאשר תראה בתשו' מהראנ"ח ז"ל בסי' ס"ה בפס"ד אשר להר' מוהר"י בכמוהר"ש יפה ז"ל שם בנדון דומה לנדו"ד וכתב וז"ל וכ"ש בנדו"ד שהשותף השני היה בעיר אחרת ואם יודיע לו קודם ביני ביני יאבד החפץ ככתוב בשאלה וכו' עש"ב. והוא שכלי ומוסבר. ולא ידעתי למה החריד עליו את כל החרדה. עוד כתב עליו שאיפכא שמענו וראינו במוהרימ"ט שניות סי' קי"ג בראו' שנתן סחורה וכו' וכתב הרי דאפי' דגלוי דלטובה נתכוון וגם לא היה עמו אלא רחוק מאד וביני ביני בודאי שיארע אונס כמו שמוזכר שם ואפ"ה חייבו הרב לשלם מה שהפסיד כיון ששינה וליכא טענה שעכשיו ליכא הפסד כמו נדון הרא"ש שנתייקרו אח"כ וכ"ש בנדו"ד דודאי חייב לוי לפרוע הרביע שמחל עכ"ל.. ולא ידעתי מה ענין זה לזה שנדון מוהרימ"ט ז"ל היינו שראובן עשהו שליח לשמעון ומסר סחורותיו בידו למוכרם דוקא במצרים ופסק עמו על שכר טורחו ואיבוד זמנו כ"וכ לזמן ששה חדשים. והמובן שבין אם ימכרם ביוקר או בזול או בפרוטה הוא יקח שכרו מושלם כאשר קצב. וא"כ מה לו לשנות מדיבורו אשר צוה לו למוכרם דוקא במצרים ומכרם למ"א באומרו שחשב ונתכוון לטובה כי מי בקש טובה מידו כי אף אם רעה היה בא לו לראובן הוא יקח שכרו מושלם ומה דמות יערוך לנ"ד שהוא שותף בחוב. ואם היוונים יתייעצו לאכול כספם יפסיד הוא חלקו. ע"כ מבקש הוא לטובה והפחית להם לקבל כל הכסף בידו ואיך א"כ יתחייב בהפסד מכיסו

גם מ"ש דליכא טענה שעכשיו ליכא הפסד כמו נדון הרא"ש שנתייקרו אח"כ. דכוונתו פשוטה לסתור מ"ש הרמ"ז ז"ל לחלק מתשו' הרא"ש דהתם ראו' טוען הרי שכבר נתייקרו החטים ועמדו על שער הא' אשר לא כן בנדונו כי לא יאמן שיפרעו כל החוב עספ"א. שהרי הכא לא נתייקרו הנכסים ואיכא למימר דליכא הפסד והיינו כמו חוב היוונים ואפ"ה חייבו הרב לשלם מה שהפסיד כיון ששינה. ואחהמ"ר לא דקדק יפה בתשו' מוהרימ"ט ז"ל דאחר אשר הציע לנו דבמה שהקיף הסחורות להשר זכות היה לראובן שהוא קרוב לשכר ורחוק מההפסד שאם לא ישלם הרי השליח חייב באחריותן מפני ששינה. וא"כ עתה שמכר ללוי בפחות שליש. פחת השליש הוא חייב להשלים מכיסו כי אינו חייב ראובן לשלם בעד הבטחתו שהבטיחם אותם לוי מעתה שהרי שמעון היה חייב בהם מעיקרא וא"כ אם לא היה משלם השר עתה במושלם היה חייב שמעון כל דמי. הסחורות כשיעור שוויים בשעת השינוי דהיינו כדין שעת הגזילה ואז אם דמי הב' שלישים שמכר המה יתרים על שיוויים בעת השינוי. נמצא זכות היה לו לראובן במכר הנז' ללוי שהשכר לו הוי ואם פחות אין זכות לראובן בזה. ואולם עתה שפרע השר בשלימות למפרע זכה ראובן בכל הסך אשר לקח שמעון בידו דהיינו ג' השלישים וא"כ כי מכר ללוי יותר מכרי שוויים בעת השינוי אין זכות לראובן בזה כי חייב הוא להשלים מכיסו כי לא חייב ראובן על הבטחתו כנז'. זהו תמצית דינו של הרב ז"ל. והוצרכתי לבאר קצת כוונתו מפני אשר ראיתי איזה דברים בתשו' הנ"ל משוללי ההבנה שכתוב בה ועתה שמכר ללוי בפחות שליש זוכה הוא לו במה שפחתם ואין לו זכות במה שהבטיחם ודאי כן הוא וכמ"ש הוא ז"ל שהרי שמעון עצמו וכו' אלא מ"ש זוכה הוא לו אם הוא לו לראובן אינו זוכה הוא כלל בזה שהרי בלאו הכי שמעון חייב באחריותם והזכות הוא לשמעון שעכ"פ מובטח מעתה בב' שלישים. ואם האי זוכה הוא לו סובב אל שמעון מלבד דלא שייך ביה לשון זכות במה שפחתם. גם המשך הלשון ואין לו זכות וכו' אין בו הבנה ולחלקם כי האי לו סובב אל שמעון והאי ל אל ראובן הוא דוחק גדולי ע"כ ביארתי הכוונה שעכ"פ היא מבוארת. נקוט מיהא ששיווי הסחורה גלויה וידועה היתה במצרים אשר יכולו לדון עליה על ההפסד או על הריוח בין ראובן ושמעון כל משפטי התנאים הנ"ל. אשר לא כן בחוב היוונים הנ"ל התלוי ברצונם לשלם הכל או המחצה לשליש או לרביע ואין שומתו ידוע. ע"כ איני רואה שום סתירה מתשו' זאת לע"ד

ולכל הדברות ולכל האמירות בשותפין אשר יש הוכחה שלטובה נתכוון בשינוי ההוא ויצא הפסד מידי פלוגתא ל"נ באיזה אופנים אשר בא בהם ההפסד ויש אופנים שהוסכמו בהם הכי והכי. אמנם ביצא ריוח כאשר חשב אין סברא לומר שיקח השותף חצי הריוח כולו והלה יפסיד ממחציתו בריוח מפני השינוי ההוא שהרי יצא מחשבתו לפעלא טבא וזהו מ"ש מרן השכר לאמצע. אבל בנשתתף עם אחר בממון השות' חיסרון הריוח המגיע אל השותפות החדש לא יוכל צאת מכיס השותפות כ"א יחלקו השותפים הראשו' תחילה ומחלק המשנה יותן להשות' החדש כי ידו הוא ע"הת בשינוי ההוא כמבואר בש"ע שם. ואולם כאשר נשתתף השותף עם אחר בממון הג' דהיינו נדון הרא"ש ז"ל הנז' שפסקו מרן ז"ל שם וכנז"ל. גם כזה אין ספק לומר שיקח האחד מחצית כל הריוח אף מהממון שאינו שלו והלה יטול מחלק השותף המשנה. כ"א יטול תחי' השותף החדש כמו שהתנה ואח"כ יותן חלוקה ביניהם. והכי חזינא באה תשובת הרא"ש ז"ל דלא ליהוי סותרת לפ' הר"מ ז"ל. ודברי הטור ומרן ז"ל סתרי אהדרי. הרב מוהר"י בכמוהר"ש יפה ז"ל הובאה תשו' בתשו' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ה לך נא ראה. ועיין להרב הכנ"הג ז"ל בהג"הט אות כ"ט הכריח מדברי הסמ"ע ז"ל דהכי ס"ל לחלק בין נשתתף עם אחר בממון השות' לנשתתף עם אחר בממון של הג' עש"ב. וכ"כ הרב