שו"ת תעלומות לב חלק א רכח

ליקח חלק בראש הנה הוא צווח ככרוכיא א"א בהליכות שלך. לא מדובשך ולא מעוקצך וכיון שיש מקום אתו לתלות שתיקתו ודאי לאו כהודא' והסכמ' הויא וכמבואר בסברת הפוסקים ז"ל והארכתי בזה במ"א ועיין להרב משכנות הרועים ז"ל שם דשע"ח ע"ג אייתי כן שמצא לרב"א ז"ל במקו' מציעא ושכ"כ תוס' שאנץ וכת' דכ"ש בשותפות וכו' יע"ש. ועיין להרב אהל יצחק ז"ל בסי' ט' שנסתייע מדברי הרא"ש ז"ל בפרק שבועת הדיינים וממ"ש בפ' הנזיקין משם ריצב"א ז"ל דאם נותן אמתלא לשתיקתו הרי השתיקה לא הויא הודאה כיון שיש לתלות יעוש"ב

ותמהני בזה למה שראיתי להרב אורח משפט זל סימן קע"ו אות ל"א ציין מ"ש הכנ"הג בהג"הט אות פ"ח. וכתב ומינה דנתי בראובן ושמעון שנשתתפו וראובן היה העוסק ועשו שטר שותפות וכתוב בו שלא יורשה ראובן להקיף מבלי רשות שמעון ואעפ"כ ראובן היה מקיף ושמעון ידע ושתק תדיר וכו' ולבסוף הקיף וכו' וכתב דעדיף ממ"ש מרן החבי"ב ז"ל דכיון דעבר כ"כ זמן והוא היה יודע שהיה מקיף תדיר והוא לא מיחה אדעתא דהכי נחית ועדיף טפי מהודיעו והסכים למעשיו עכ"ל. והוא פלא דאיך קא יליף כן מהרב הכנ"הג ז"ל שכתב ששותף שיודע שחבירו ישנה ממנהג המדינה וכו' ונשתתף עמו דאדעתא דהכי נחית וכו' דהיינו הטעם פשוט וברור דכיון דנשתתף עמו בסתם בלי שום תנאי שלא יקיף ושלא וכו' אחר שידע היטב שסתמו של האיש הלזה איננו כמנהג המדינה א"כ ודאי מורה דאדעתא דהכי נחית ועדיף ממסכים וראייתו מוכחת לדבריו מתשו' מוהרי"ק ז"ל בח"ב סי' ק"ך שכ"כ בפי' לפטור לבאטא'נירו שבעל הבגד פשע בעצמו אחר שידע שהבאטאן הוא פרוץ וקורא לגנב וכו' ואחר שהוא יודע ונותן לו את בגדיו בסתם איהו דאפסיד אנפשיה וכו' ע"ש. ומה דמות יערוך לנדו"ש שהתנה בפי' שלא יורשה ראובן להקיף מבלי רשות שמ' דהגם שראובן היה מקיף תדיר בלתי רשותו והוא רואה מה לו למחות בו אחרי שכבר התנה. ואדרבה טוב לו שיקיף שהריוח הוא ודאי לאמצע ואם הפסיד אין עליו כלום. ובכה"ג פשיטא שלא חשיב הסכמה ומ"ש מס"ק פ"ט אינו ענין לזה כלל ואדרבה מורה שכל שיש טעם לשתיקתו דהיינו שלא ידע וכו' ל"א סבר וקבל עש"ב. גם מתשובת מהרשד"ם סי' מ"ח והגו"ר כלל א' סי' ב' והז"א סי' כ"ג וקרבן אשה סי' כ"ג אין ראיה כ"וע שהם המדברים. כ"א בנדונו שהמנהג או ההרגל ההוא ידוע וזה שבא להשתתף לא חש להתנהג עם שותפו תמורת המנהג וההרגל ונכנס על הסתם כאשר יראה הרואה הלא בספרתם ולא הוצרכתי להביא כל א"וא ולבאר כי הוא ברור לעין כל רואה אין צורך ביאור. וכל כי האי מנדונות ההם ודאי האמת אתם וכבר יוצא הוא דינם לאור מדברי הר"מ ומרן ז"ל וכל הפוס' ז"ל. אמנם כל שיש טעם לשתיקתו אשר שתק וכגון נדון הנז' שכבר התנה הוא בתחי' אין שתיקתו הסכמה דמאי איכפת לו למחות אשר הוא קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד. ועיין להרב מוהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' קי"ב ע"ש וזה ברור

גם על הרב הפוסק שיח"א תמיה לי בזה במ"ש כתב וז"ל. הרי צריך לקיים גם הדרך שהתחילו בעסק שהכל היה נעשה ע"י שמעון. וראובן לא היה מוחה בידו. והא ודאי דעדיף מהודיעו והסכים למעשיו דס"ל להפוס' ז"ל דעביד ומהני. וציין בזה להר' אורח משפט סימן קע"ו אות ל"א. דמה היתה בזה כוונתו לציין לה' אומ"ש ז"ל ואם נדונו היה שש' החליף הפ'אטור פעם וב' וראובן לא מיחה היתה ריח ראיה מהאורח משפט ולא מנדונו ממש כי בנדון הרב ז"ל התנה בפי' והרי לא דמי וגם שאין האמת אתו ורק מהפוס' ז"ל אשר הביא בידו דכיון דלא מיחה זה פעמים א"כ גם עתה הניח את לוי בנו לפ'אטור אלא דגם מהם ומדבריהם אין שום ראיה דעדיין ליכא למימר אדעתא דהכי קא נחית כמ"ש הפוס' הנ"ל ז"ל בנדונם והרי לא דמי כלל. ועוד צדדתי צדדין להבין מה רצה לציין בזה ולא מצאתי מענה

באופן שמצד הידיעה אשר ידע ראובן ושתק כ"כ זמן איני רואה זכות לשמעון. דמקום יש אתו לראובן לתלות שתיקתו וכאמור. ורק מצד פסק מרן ז"ל בסי' קע"ו דאייתי הרב הפוסק נר"ו דאפי' לא הודיעו שיטול טול הלה חלקו כמו שהתנה עמו ודבר ברור שזכה שמעון לחלק תחילה עם לוי בנו. וכחלק הנוגע לו יחזור לחלק עם ראובן והטעם ברור. כיון שלתועלת השותפות עשה וכמו שהוכיח סופו שהרי הרויחו ביותר ומרן ז"ל בב"י אשר לבין הגרסאות בתשו' הרא"ש ז"ל הנז' לגרסת השאלות שכתוב שהשותף האחר לא ידע. הונח לו הטעם שנקט הרא"ש ז"ל שהיה תועלת להשותפות יעוש"ב. ולכן כתב בש"ע דאפי' לא הודיעו יטול וכו' כלומר שלא ידע השותף כלל ואפ"ה יטול הלה חלקו כיון דלתועלת השותפות עשה

ולא אכחד כי כמו זר נחשבו בעיני דברי הרב הפוסק נר"ו בזה אשר בהעתיקו דברי מרן הנ"ל שכתב אפי' לא הודיעו לחבירו הכניס מילין במאמר מוסגר. שמשמע דברים אלו שאפי' שהיה צריך להודיעו ולא הודיעו אשר הורה כזה כי נטו אשוריו מן הדרך ובאמת לא ידעתי מה צורך הי"ל לבאר זה שלכתחילה היה צריך להודיעו ואשם שמעון עכ"פ שלא יפה עשה ומתרעומת ראובן לא ניצול. וכ"ש דמאין בא לו לומר כן דמ"ש מרן אפי' שלא הודיעו כוונתו מבוררת שאם הודיעו פשיטא שהרי ידע ומחל וכמ"ש בב"י וכאמור. ואימא אה"נ דיכול השותף להשתתף עם אחר לתועלת השות' ולא להודיעו לשותפו כלל ולקמן אבאר דברי עוד בזה. והכי חזינא להרב ט"ז ז"ל בסי' קע"ו סק"י שכתב נ"ל וכו' ומ"ש בס"ק ל"ט אם לקח שמעון וכו' אפי' לכתחילה שרי ואצ"ל דמיירי שם דוקא בדיעבד עכ"ל ע"ש. ועיין בסמ"ע ס"ק ע"ט כ' דנראין דברי הטור ז"ל שיש רשות לכל אחר מהשותפין לעשות מה שנראה לו שהוא תועלת השותפות ע"ש

אשר מזה צמח פלוגתא דרבוואתא ז"ל בנמצא הפסד בשינוי והוא טוען שלטובה נתכוון באותו שינוי וכמה חילוקים וחילוקי חילוקים נאמרו כאשר תחזינה מישרים בס' נחפה בכסף ז"ל בח"א סי' ח"י וי"ט וך' נשאו ונתנו בטענה זאת הרב המחבר והרב מוהר"א מונסון ז"ל באורך וברוחב יעו"ש. ועיין להרב ז"ל ח"מ סי' כ"ד ולהרב בני אברהם ח"מ סי' ל'. ומוהר"ש גאון סי' ט"ו ועיין להרב הון רב ז"ל בסי' כ"ח צידד מאד לפטור את השותף אשר שינה והפסיד כי כוונתו היתה ברורה לתועלת השות' יעוש"ב

ותמהני למה שראיתי לנכדו הרב אהל יצחק בח"מ סי' ז' נשאל בשאלת הרמ"ז הנז' ואייתי דברי הרמ"ז ז"ל וכתב עליו אחהמ"ר נר' דהדברים אלו פלטתן הקולמוס שלא מדעת הבעלים דדבר זה גלוי