שו"ת תעלומות לב חלק א רכז

נתיבות המשפט באות ב' שכתב וז"ל דכ"ז דוקא כשהשביחו בדבר עסק שלא נשתתפו עליו כגון שנטעו שדה לבן של שותפות או בנו חורבה. אבל שותפין שעשו שותפות להתעסק ונתעסק האחד יותר או שאחד לבד נתעסק א"י לתבוע שכרו כיון שאם הודיעו היה חבירו ג"כ יכול לעשות ולהתעסק ובודאי מחל בחושבו שחבירו יעשה ויתעסק למחר. דמה"ט כתב הנמק"י דלא נקט גדולים דודאי מחלי אהדדי מטעם הנ"ל ובפרט בדבר שכ"א מחויב לעשות כל מה שצריך וא"י לתבוע לחבירו מה שנתעסק דהא מחוייב הוא רק לתבוע לחבירו בעד מה שבטלו ממלאכתו והי"ל לתובעו תכף וזה פשוט לדעתי ועמש"ל בסי' קע"ו ע"כ יעו"ש. ואחרי שהדברים האלה ברורים ופשוטים בס' הפוס' ז"ל ראיתי להאריך בהם כי אך למותר הוא

ותמהני על הרב הפוסק נר"ו שכתב תו"ד שאינו מוצא קיום להשותפות הזה שנעשה בלא קנין ולא שטר ולא הטלה לכיס. ונרגש מזה שכתב מור"ם בסי' קע"ו ויש מי שאומר וכו' וכתב אולי יש לקיימו מטעם שהתחילו להתעסק יחד וכו'. ושוב תבר לגזיזיה וכתב כ"ז אני כותב לרווחא דמילתא דבנ"ד לא היה לא קנין וכו' וגם התחלה לישא וליתן יחד לא היתה בזה כי בתחילה היה מביא הסחורות שמעון על שמו דוקא. ואח"כ לוי בנו על שמו. וא"כ כאשר יתברר שכך היו הדברים וירצה שמעון לזכות בכל הריוח שהוא מוחזק בו מאן ספין ומאן רקיע לאפוקי ממונא מיניה ע"כ. ועהס"ר כי מאי נ"מ אם היה מביא שמעון הסחורות ע"ש ואח"ך לוי בנו ע"ש אחרי כי קודם לזה היו באים הסחורות ע"ש ראובן ושמעון והרי נתקיים השיתוף ואפי' יום אחד. ועוד וכי בהבאת הסחורות ע"ש תליא מילתא וכי לא יתכן ששותפים מביאים הסחורות על שם אחד מהם והעיקר בזה שהתחילו לישא וליתן ביחד והרי חלקו בריוח ביניהם חלק כחלק כמה שנים כמ"ש בשאלה מחצה לסוחר ומחצה ביניהם ואין לך קיום השיתוף יותר מזה. כי ע"כ לדבר הזה יסלח לי רב חבי'בי כי לא שמיע לי כלו' לא ס"ל לבטל השותפו' מעיקרו ושורשו

כי ע"כ נבא אל עיקר פס"ד שנשתתף שמעון עם לוי בנו בלי שאלה מראובן. וחזה הוית מאי דשק"וט הרב הפוסק נר"ו בתשו' הרא"ש ז"ל וסו"ד כתב דנדו"ד הרי פסקו מרן ז"ל בשלחנו הטהור דאהנו מעשיו וחולקים עם השותף הב' תחילה ועל המחצית שלהם חולקים ביניהם בשוה את"ד

איברא שגם בזה אני תמיה על המעשה הזה כי היאך יתכן לשמוע שראובן אשר דר בעיר ההוא וכ"כ זמן ששמעון שותפו שולח לוי בנו להעיירות הגדולות ומביא סחורות אל החנות ההוא והוא ראובן לא ידע מזה כלל מצאתו ובואו ולא ראה ולא שמע מהסחורות אשר הביאו אל העיר והמה נמכרים בחנות השותפות ואחרי כי לזרה יתחשב ואין להאמינו. אם כן נמצא ידע מהשינוי אשר שינה שותפו והוא לא מיחה א"כ הסכים למעשיו קרינן ביה. וכבר פסקו הר"מ והטור ומרן ז"ל בסי' קע"ו דפטור. והגם שנחלקו הפוס' ז"ל בהסכמה ההיא אי בעינן בדיבור דוקא או די בשתיקה וחשיבא כהודאה. ודעת מהריב"ל ז"ל בח"א כ"ה דדוקא קנין לא צריך אבל דברים צריך בהסכמתו. וכ"כ הרפמ"א ז"ל בח"א סי' פ"ה ופ"ט והרב"ש בח"מ סי' מ"ב ועיין בסמ"ע שם בס"ק ל"ד כת' דשתיקה ל"מ לומר דהויא כהודאה ע"ש

לעומת זה מצינו למוהרשד"ם ז"ל כתב איפכא בח"מ סי' שס"ח דלאו דוקא כמו שנראה שאמר הן אלא כיון שידע ושתק ולא מיחה קרינן ביה הודה. ואייתי ראיה לדבריו מתשו' הרא"ש ז"ל הנז' בדב"ק דאייתי לה הטור ומוהרי"קו ז"ל שורש כ"ד. ואייתי לשון מוהרי"קו ז"ל שכתב וז"ל ואפי' לא היה כתוב בש' השותפות. אם אחר שהשכיר ראובן את לוי ונכנס לוי בהנהגת החנות וראה שמעון ושתק ולא מיחה בשכירותו של לוי הרי נתקיים שכירותו של לוי ואין שמעון יכול למחות עוד עכ"ל. ולשיטתיה אזיל מוהרשד"ם ז"ל וכתב כן גם בסו"סי רי"ט יעוש"ב ועיין במוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ס"ד ובמוהר"ב אשכנזי ז"ל בסי' מ"ג ועיין להר"הג ז"א ז"ל בסי' ח"י החזיק במעוזם בראיות חזקות יע"ש. ועיין מ"ש בסי' ז' ועיין בכנ"הג ז"ל הג"הט אות פ"ב ולהרב מט"ש ז"ל הג"הט אות ע' יעו"ש ולהרב משכנות הרועים אות ש' אות ר"ך יעוש"ב וברוחב. ועיין להרב הגאון א"א ז"ל בס' הטהור חוקי חיים סימן ג"ל. ואחרי כי הדבר במחלוקת הוא שנוי שפיר יכול לומר שמעון קי"ל דחשיבא שתיקתו של ראובן הסכמה וכדעת כל הני רבוותא הנז"ל. ועיין מט"ש בהג"הט אות ע' ועיין להר"הג נדיב לב ח"ב סי' ג"ל

אלא דבמעט ההסתכלות יראה הרואה דאין לנו צורך להרים את דגל הקי"ל כנ"ד דבכל כה"ג כ"ע מודו דחשיבא האי שתיקה של ראובן הודאה והסכמה שהרי לא מצי' שנחלקו הפוס' ז"ל כ"א דוקא בהודיעו לשותפו מהשינוי אשר כבר נעשה דאיכא למי' דשתק מפני כי ידע כי לא תועיל לו מחאתו אחר שנעשה וזהו היסוד מוסד וטעמם ונימוקם של הסוברים הנז"ל דלא חשיבא הסכמה וכמו שהאריך הרחיב הרב אהל יצחק ז"ל בסי' ט' ובסי' יו"ד חלק כן בפי' לנדו"ש וסיים במאמרו ברם אי קודם עשותו גילה דעתו במה שרוצה לעשות אז ודאי צריך היה למחות בידו ולומר לו לא תעשה יע"ש. וכ"כ הר"הג א"א ז"ל שם ועיין משכנות הרועים ז"ל שם יעו"ש

וא"כ בנ"ד כפי השאלה המוצגת לפנינו כי כמה פעמים שם לוי לדרך פעמיו להביא סחורות לאביו למכור בחנות השותפות וראובן ראה ולא מיחה שלא ילך בעסק זה אשר היה מועיל ודאי מחאתו האיך יתכן לומר שבכל פעם ופעם לא ידע קודם הליכתו כ"א בחזרתו. ואכתי כאשר ראה זה ב' פעמים הלך ובא הי"ל לחוש ולצוות שלא ילך עוד ובכל כה"ג ודאי דשתיקתו הויא הסכמה גמורה לדעת כולם וז"ב. ועיין להרב אורח משפט ז"ל בסימן קע"ו הג"הט אות ל"ג אייתי כן לחלק מס' הון רב בח"מ סי' ה' וציין להרמט"ש ז"ל אות ע"א ואהל יצחק שם ועיין להרב בעי חיי ז"ל בח"מ ח"א סי' רמ"ה דף ש"ג ע"א אייתי כן מהחכם הפוסק וסמך שתי ידיו עליו וקלסיה לחילוקיה יע"ש

אלא דעדיין יש לצדד בנ"ד לזכות ראובן אשר שתק כמה פעמי' שראה ללוי הולך להביא סחורות דל"מ הסכמה שהרי מקום יש אתו לתלות שתיקתו שהוא לא ידע ולא עלה על דעתו שיבקש לוי שכ"ט מנסיעותיו אחר שבהליכותיו אלו מקרב התועלת לאביו אשר הוא סמוך על שולחנו מאכילו ומשקהו. ואדרבה הוא ראו' היה שמח בהליכותיו של לוי כי מרויח גם הוא אחריו אשר לא יצטרכו מעתה לשלם להאיש אשר בליוורנו ומפני מה הי"ל למחות. ועתה כאשר ראה שרצונו