שו"ת תעלומות לב חלק א רכה

מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' קכ"ה וקכ"ו ועיין משפט צדק ח"ג סי' ע"ג. והגם שיש להאריך הרבה בפרט זה לא עת האסף כעת וכשנבא לשם במקומו יתבאר היטב

באופן כי נלע"ד לדון בנ"ד כי אחר שיברר לוי כי זה התנאי שהתנה עם אביו לקחת חצי הריוח נעשה בזמן הכתוב בשטר שבידו בלא שום תחבולה. גם כי כל העסק נעשה על ידו ועל שמו. כי אז זוכה ונוטל חלקו מושלם עספ"א ולית דין צריך בושש. וחפץ הייתי לברר זה ביותר ראיות מוסברות ואמתיות מפי סופרים וספרים. אלא שאין הזמן מסכים מרוב טרדת הצבור. גם כי להיות הדברים פשוטים וברורים אינם צריכים לראיות וחיזוקים. וצור ישראל יצילנו משגיאות

כל זה אני דן לפי קיצורי ובשעה שלא יום ולא לילה לפי רוב התלאה ובהעדר הספרים הצריכים. ולמעשה עיני בנאמני ארץ רבנן תקיפי דארעא דישראל וע"פ יקום דבר המשפט. והיה זה בשלהי דקייטא הוא חדש רחמים שנת התר"ל וחמש ליצירה. כאן שנ'ה והיו עיני ולבי שם כל הימים לפ"ק. הלא כה דברי איש ירושלם תוב"א דשף מדוכתיה גר בארץ הזאת טראבלס המערב יע"א המקוה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בית פלטי'אל ב'ן עז'ן. המצפה ומחכה רחמי האל הזן. והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן כ"ד

מודעת זאת כי הרציתי דברי אלה לפני מי שגדול רב משרש'יא מר דינא סולת נקיה הרב המופלא ארי בן ארי רב שמ"ח גאגין נר"ו וגם הוא שרטט וכתב בענין זה וז"ל הטהור

לקול דודי איש חמודי. רגשו עשתונותי. ואראה במראה ולא בחידות. קרני אור נוצצות מעל שולחני. יזהירו כזוהר הרקיע. כמו פחד ורחב ארגיש בקרבי. לדעת מה זה. ואבליגה כמו רגע ואקרב אליהן. והנה גליון נחמד האיר וזרח מפאתי מערב מלא ידידות. צוף דבש ואמרי נועם מוצק חן. נוטף שכל טוב כיין הטוב המש'מח לבב אנוש. אמרתי הא'ח הא'ח הלא זה הוא כריע כא"ח מנקיי הדעת שבירושלם. הרב המובהק ונוגה ברק מזר"ק טהור ר"מ אליהו בהיר. ונרו יאיר. עלז לבי ויגל כי ראיתי במאהבי לי מלך. יושב על כסא המשפט דן ידין יורה גם הוא מורה. ולהורות נתן הוראתו בקדושה מפי סופרים ומפי ספרים בנדון שאלתו. ורק מאהבתו וחבתו רצה לעמוד ע"ד המעט הוא. אם יכונו דרכי במעגלי צדק יחד עמו. על הדין ועל האמת גם אנכי צ'עיר הח'י לעשות רצונו חפצתי. ע"כ אמרתי אשנה פ' זה בל"ן. ואך כחותה על הגחלים. יען הנני עסוק בהדפסת ספרי הק' ישמח לב. וטרדות הזמן לא נתנוני השב רוחי. עד חובל עולי. ובאשר תשיג ידי אעלה ב' או ג' גרגרים בעזר האלהי. אל ה' ויאר לנו

הלא מראש אעלה נא ואראה השאלה הערוכה בריש אמיר שר"וש אחים שותפי' שהיו מביאים סחורה וכו' והיו מוכרים אותה בעירם והיו שולחים תמורתם וכו'. ויגד עוד שלוי הלך בחנות שמעון אביו כי הוא היה המתעסק לבדו. ועל שמו היו באים הסחורות והוא היה שולח תמורתם וכו'. אשר נראה מזה לכאורה סתירה גדולה בעיקר ההצעה. שהרי לא שניהם היו מוכרים ושולחים ומביאים לשמם. כי רק שמעון היה לבדו ועכ"פ גם מאלה הדברים הלא נראה ששותפים היו והסחורות שייכים לב'. ורק שהוא היה המתעסק ועל שמו היו באים וכו'. וא"כ מה זה שטוען אח"ך שמעון כי מעיקרא הוא לא עשה שום שותפות עם אחיו הנז' ולא יש ביניהם שום שטר שבזה עוקר הוא ההצעה כולה משורשה שלא היו שותפים כלל. וההצעה כולה מעלה ומטה בהויה על קו תוהו ואבני בוהו. ולא ידענו מעתה מה יענה שמעון על החלוקה שהיו חולקים שניהם. וכתוב מחצה להם ומחצה להסוחר של ליוורנו. האם גם זה יאמר שהוא שקר מוחלט שראובן לא לקח עמו חלק במחצית מעולם. שלא ידעו ולא הכירו מימיו לתת לו חלק בריוח פ"ק. והכחשה גדולה כזאת בהמשך כמה שנים שעברו קשה עליו להאמין אשר לא תוכל להתברר

עוד יש להתבונן על שמעון אחר אשר טענתו חזקה נגד אחיו שלא ידעו לשותף מעולם ולא נתעסק עמו בשום עסק וריוח כי כל אחד עיסקו לבדו. והרי זה אחיו האומר שותף אני בכל בעלילה גדולה ונוראה בא עליו ולא עוד אלא שמבקש גם לבטל מעשיו עם לוי בנו. א"כ למה זה יבקש טענה בלשונו ועוד שבשום עסק לא שאל ממנו והוא לא ידע שום דבר מעסק השותפות. ובפרט בדבר כזה שהריוח והתועלת להשותפות מבורר וכו'. דמפני מה הי"ל לשאול ממנו ולא שאל וגם מכנה אל עסקו שם שותפות. וכ"כ טרח לעשות קיום להתקשרות בנו לוי. והרי מעיקרא שמעון בעלילה איומה הוא בא לאכול חצי הריוח עצמו ואיך בסוג עלילה כזאת יטעון כנגדו באם תמצא לומר כדי לאכול חלק בנו וכל רואה ישתומם

כי ע"כ אילין בהיות אין הבע"ד לפנינו לחקור ולדרוש ולתור אחר מחשבותיהם הפנימיות. להוציא הדין לאורה אומר אני לפי השערת לבי בנוסח השאלה הסדורה לפני. כי האחים הנ"ל נשארו אחרי אביהם יחד משותפים בעיסתו בלי תת חלוקה בנכסים כלל ונתעסקו יחד בחנות מוכרים וקונים. מרויחים ואוכלים כאיש אחד חברים ונתעסקו יחד גם עם הסוחר של ליוורנו ככתוב ואך אחרי זמן או שראובן חלש לביה מחמת חולי או זקנה או כי נפשו חשקה בתורה. או כי עצלות נזרקה בו. יהיה מה שיהיה מעט מעט היה פורש עצמו ושמעון בחריצותו בעסקו ואהבתו לראובן אחיו נשא בעול כל המשא הוא לבדו. וגם הסוחר מליוורנו הכירו וידעו אח"ז בשמו לבדו ובזמן הזה האחרון הוא אשר נתגדל לוי ויהי לאיש ויצא אל חנות אביו. ושם נאמר כי שמעון היה מתעסק לבדו ועל שמו היו באים הסחורות וכו'. ואין זה סתירה אל ההצעה הראשונה כי יכונו שניהם בדרך זה. והנה כאשר נתקשר שמעון עם לוי בנו במקום סוחר ליוורנו כי הוכרח להתקשר כי לא לו לבדו הוא העסק. וה' הצליח בידו. רוח הקנאה הטעהו לראובן לבטל קשר שמעון עם בנו. כי ראה ג' חלקי הריוח יובאו ביתה שמעון והן הרביע יגיע אליו ואז גם חמת ש שמעון בערה בו כי לא די לו לראובן היותו יושב ובטל ואוכל חצי מהריוח אשר לא עמל ולא יגע בו. כי גם מבקש תואנות לאכול חצי ריוח בנו אשר המציאוהו בעיון עמל