שו"ת תעלומות לב חלק א רכד

דהכונ' ודאי אחר שיקח אותו שנשתתף מחדש חלקו כאשר התנה. הנותר מהריוח יתחלקו הב' השותפים. ואתא לאפוקי שלא תאמר כשם שאם היה הפסד הוה לעצמו ופחתו לו לזה ששינה מדעת שותפו. גם אם הותירו והיה ריוח שיהיו לו לבדו קמ"ל שהריוח הנותר הוא לאמצע והטעם מבואר בסמ"ע שם סקל"ז. ועיין ט"ז שם סק"י ובמהראנ"ח ח"א סי' ס"ד ועיין בתשובת הרב ברוך אנג'יל ז"ל בסי' מ"א

ובכן דון מינה לנ"ד במכ"ש כי מלבד שכל העסקי' שהיה עושה שמעון היה עושה אותם לבדו ולא היה שואל מאחיו ראובן וכיון שמעיקרא לא היה שטר שותפות ביניהם גם לא שמו קרן כל אחד להשתתף בו. אלא ששמעון היה מביא בהקפה ומוכר ובאותם המעות היה קונה ושולח. ומתחילת המ"ומ כך היה המנהג ביניהם שהכל היה נעשה ונגמר על ידי שמעון לבדו מבלי ידיעת ראובן. מהיכא תיתי כי עתה יקום עליו לומר שאינו מרוצה במעשיו הא ודאי בורכא היא. כי מעיקרא איני רואה מקום לקיים השותפות הזה שנעשה בלא שטר וקנין ובלא הטלת ממון לכיס אחד. ואולי יהיה מקום לקיימו אם התחילו לישא וליתן יחד בעסק השיתוף כדעת היש מי שאומר שהביא הש"ע בסי' קע"ו. ולא נאריך בזה כי אין כאן מקומו. ואף אם יזכה מטעם זה הרי צריך לקיים גם הדרך שהתחילו בעסק שהכל היה נעשה ע"י שמעון וראובן לא היה מוחה בידו והא ודאי דעדיף מהוריעו והסכים למעשיו. דס"ל להפוסקים ז"ל דעביד ומהני. ועיין ארח משפט סי' קע"ו הג"הט ל"א

ועוד דאין כאן שותפות חדש שעשה שמעון. כי השותפות שהיתה לו עם הסוחר שבליוורנו ולא היו מרויחים רק מעט מזער החליפו בלוי בנו. ועל ידי נסיעותיו לערי אירופא ה' אינה לידו סוחרים גדולים שכרתו לו ברית מסחר ועשה והצליח כ"י וכ"י. ובכגון דא הדבר פשוט שיקח חלקו כמו שהתנה וכפסק מרן ז"ל. ואל תשיבני כי ע"כ לא פסק מרן הש"ע שיטול חלקו מהריוח. אלא מפני שבאותו נדון אם אחיו השותף החדש הניח ממון בשותפות. וכיון שבמעותיו ג"כ הרויחו זכה בריוח. משא"כ בנ"ד כי לוי בן שמעון לא הניח שום קרן בשותפות כי היכי דנימא שיזכה בריוח שהרויחו במעותיו. הא נמי לאו מלתא היא כי לפי הנראה בשאלה שאם האחים לא הניחו ממון לקרן השותפות כי העסק היה ע"י הבאת סחורות בהקפה ותמורתם היו שולחים סחורה אחרת. וכן היה עושה לוי הנז' שהיה מביא הסחורות מן המקור ושולח תמורתם מהסחורות של פה העירה. וא"כ הרי שוים הם כמוהו כמוהם. ואדרבה אפילו מי שירצה לחלוק על אותה תשובה דהרא"ש ז"ל ולומר שלא יזכה אחיו בריוח מטעם שיכול הוא לומר שזה הריוח אולי היינו מרויחים במעותינו דוקא. מ"מ בנ"ד יודה כיון שמבואר בשאלה שאם לא היה לוי טורח ומתעסק לא היו מרויחים לשליש ולרביע. וגדולה מזאת אני אומר בנ"ד שגם אם האחים הנז' הי"ל קרן בשותפות. ולוי לא הניח שום קרן כ"א פועל ידיו ויגיע כפיו. כי דין הוא שיקח חלקו מושלם כמו שהתנה בעד ש"ט ועמלו כי מי יוכל לומר שזה יגע לריק ולבהלה לדלג על הערי"ם ויאכלה הלה וחדי. וכן מצאתי הדבר מפורש בתשובת מהר"י יפה ז"ל הבאה בתשו' מהראנ"ח ח"א סימן ס"ד שכתב וז"ל וכן אם לא שם ממון הג' אלא שטרח ונראה בעין שמחמת טרחתו הרויחו עוד שג"כ יודה הרמב"ם שיעשו הריוח ג' חלקים. שהוא כאלו שם ממון משלו ע"כ. ועיין להרב טורי זהב שם בסי' קע"ו ודון מינה ואוקי באתרין

פש גבן ערער חד דאיכא למימר שלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא באם עשה השותף זה העסק עם איש אחר והתנה עמו לתת לו כ"וכ כי זה נראה לו תועלת השותפות דודאי בכגון דא אהנו מעשיו כמו שביארנו. אבל כאשר היה מעשהו עם בנו הסמוך על שולחנו. אפשר כי אין לו חלק ונחלה בריוח. וכמ"ש ה"המ ז"ל בפ"י מהלכות נחלות בשם התוספתא וז"ל האחים שהניח להם אביהם נכסים ועמדו בניו של אחד מהם והשביחו הנכסים והביאום לידי הריבוי לא יאמר תנו לי מה שהשביחו בני וכן הם לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע ע"כ. וה"ד מהר"י הלוי ז"ל בסי' קכ"ה ופסקיה לדיניה שמה שהרויחו בני אחד מן האחים הוא לאמצע כיעו"ש והיה נראה לכאורה שכן יש לדון בנ"ד

אכן אחר התבוננות פורתא הרואה יראה כי רב המרחק בין מ"ש בתוספתא להא דנ"ד מכמה טעמי תריצי שנבאר. האחד כי מבואר בתוספתא שמה שהרויחו הבנים הוא שהשביחו נכסי אביהם הזקן וכיון שגם הם היו אוכלים מן האמצע גם השבח הבא מחמת הנכסים הוא לאמצע. מה שא"כ בנ"ד שהריוח שהרויח לוי לא היה מחמת הנכסים אלא שהרויח בטרחתו ועמלו בלא שום קרן. ועוד דהתם הבנים טרחו להשביח הנכסים בסתם ולא שאלו ש"ט ועמלם. ומדשתקו איכא למימר שמחלו חלקם בריוח חלף אכילתם מן האמצע. ואעיקרא גם עתה הבנים לא שאלו חלק בשבח אלא אביהם הוא השואל חלק בניו. ובנ"ד תנאי היו דבריו של לוי עם אביו כי הוא היה הנ"ון קודם התחלת העסק שרוצה חצי הריוח ונתן לו אביו חת"י ע"ז. ואם אביו לא היה מרצה אותו לא היה עוסק לאמצע והיה נפרד מאביו לגמרי. ובפרט שכל העסק היה על ידו של לוי ועל שמו. והוא המוציא והמביא ואביו לא ידע אתו מאומה אפי' בענייני הוצאת הבית. לית דינא ולית דיינא שיאמר שיפסיד חלקו. ולהיות הדבר פשוט מאד לא נאריך בו להביא ראיות ע"ז כי האמת עד לעצמו. וכמעט שע"פ החילוקים האמורים באמת וביושר יש לעמוד בתשו' הר"י הלוי הנז' אלא ששאלתו סתומה ולא נתברר הנדון כראוי. (ועיין למהריב"ל ז"ל בח"א סי' ק"ך דקמ"א ע"ג משפטי שמואל סי' נ"א קדושת יו"ט סי' ב' ובס' ברך משה גאלאנטי סי' כ"ז ואילך)

ובל זה אני כותב לרווחא דמלתא דבנ"ד לפי המדובר בשאלה שמעון טוען ואומר כי אחיו אינו שותף עמו כ"וע ומעולם לא התנהג עמו בשותפות ועכ"פ מודים שניהם שלא היה ביניהם לא שטר ולא קנין ולא הטלת ממון לכיס אחד. באופן שחסר מהם כל דרכי הקנאת השיתוף. וגם התחלה לישא וליתן יחד לא היתה בזה כפי דברי שמעון. כי בתחילה היה הוא המביא הסחורות על שמו דוקא ואח"כ לוי בנו על שמו וא"כ כאשר יתברר שכך היו הדברים וירצה שמעון לזכות בכל הריוח שהוא מוחזק בו מאן ספין ומאן רקיע לאפוקי ממונא מניה. וכמבואר כל זה בתשובת הרב בתי כהונה בח"ב סי' כ"ב ועיין במה שהאריך הגאון