שו"ת תעלומות לב חלק א רכג

סימן כ"ג

שאלה ר"וש אחים שותפים שהיו מביאים סחורה מעיר ליוורנו יע"א ע"י סוחר יהודי. והיו מוכרים אותם בעירם ושולחים לו תמורתם סחורות או מעות והריוח שהיה ה' מזמין לידם היו חולקים בשוה עם הסוחר היהודי הנז"ל.. ובאותם הימים ויגדל לוי בן שמעון. וה' חננו דעה ובינה והשכל. ויצא אל אביו שמעון בחנותו כי הוא היה המתעסק לבדו ועל. שמו היו באים הסחורות והוא היה שולח תמורתם. וירא לו כי העבודה קשה והריוח מועט יען הסוחר הנז' היה חולק עם אביו בשוה. אז ראה וחשב מחשבות להטיב מצבם. וישם לדרך פעמיו אל העיירות הגדולות אשר משם היה. מביא הסוחר הנז' הסחורות. ובלכתו שם אל המקור וה' נתן חנו בעיני. גדולי הסוחרים שמה וכרתו עמו ברית מסחר. והיה מביא על שמו כל מה שהיה חפץ. עד שלוי יצא לו ש"ט בעולם המסחר ויהי הלוך וגדל. וכשראה לוי הריוח הגדול שיש בהבאת הסחורות מן המקור. אמר אל אביו שמעון כי נכון הדבר לבטל השותפות. שבינו ובין הסוחר שבליוורנו. והוא לוי הנז' יכנס במקומו לקחת מחצית הריוח. ואביו שמעון נתרצה ויאות לזה ונתן לו כת"י וחתימתו על זה. ובכן שם לוי לדרך פעמיו להביא הסחורות הוא בעצמו מערי אירופא ולחדש המסחר שמה. הן עתה בא ראובן אחי שמעון ואומר כי להיותו הוא שותף עם שמעון ולא שאל רשות ממנו על חצי הריוח. א"כ עתה אינו מסכים לזה והוא רוצה לקחת חצי כל הריוח. ושמעון טוען כי מעיקרא הוא לא עשה שום שותפות עם אחיו הנז' ולא יש ביניהם שום שטר. ועוד כי בשום עסק לא שאל ממנו ולא ידע שום דבר מעסק השותפות ובפרט בדבר כזה שהריוח. ותועלת השותפות מבורר לעין כל חוזה. העל אלה יחדיו למשפט יקרבו אם עכ"פ זוכה לוי בחצי הריוח כמו שהתנה עם אביו. אם לא.. יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

תשובה בעיקר שותפות ר"וש האחים המבורכים לא לנו לדבר כעת יען לא נשאלנו ע"ז. וגם לא נתברר תשובת ראובן על טענת שמעון בזה. אכן עלינו לברר הדין במונח ששותפותם עולה כהוגן לפו"ד. רק ששמעון טוען כי מעולם לא נתנהג עמו כדרך שותף לשאול ממנו עצה. ואפי' בשותפות הראשון של הסוחר שבליוורנו לא ידע כלום. וגם בדברים אחרים שנשתתף עם אחרים במשך הזמן הנז"ל לא הודיעו דבר. וזה דבר מפורסם בעיר. וגם ראובן לא יוכל להכחיש המוחש. ועוד כי זה נראה לו תועלת השותפות והוא ריוח מבורר מה לי בנו מ"ל אחר. זהו קיצור טענותיהם שהיה ביניהם בפנינו

והנה נראה כי נ"ד יתבאר מתוך תשו' הרא"ש ז"ל בכלל פ"ח סי' ח' וז"ל עוד אירע שכשהיו שותפים אחיו של ראובן היה לו מעות וא"ל השתדל עמנו בשותפות ותניח מעותיך עם שלנו ותקח מהריוח בכדי מעותיך. ושמעון לא ידע מזה. ועתה אומר מאחר שלא הודעתני אין לי ליתן לאחיך חלק בריוח אם אתה נתפשרת תן לו מחלקך. וראובן אומר כיון שהיו שותפים כל אחד ואחד הי"ל כח לעשות כל מה שנראה לו תועלת השותפות. והיה נראה לי תועלת בחברת אחיו שלא הפסיד כאשר לא הודיעו. הדין עם ראובן ויטול אחיו חלק בריוח כפי חלקו במעות עכ"ד. והנה הרב ז"ל סתם תשובתו מאד ולא ביאר מאיזה טעם זיכה לראובן לתת לאחיו חלקו. והנראה לעיני המדקדק בתשובתו הוא כי מה שזיכה לראובן הוא מטעם כי זה נראה לו תועלת השותפות וכן היה כי נמצא ריוח בזה. אולם הטור ז"ל בסי' קע"ו ומהרי"קו בשורש כ"ד העתיקו תשובה זאת בסגנון אחר שכתבו בתוך השאלה כי ידע שמעון שאחי ראובן היו לו מעות בשותפות עמהם. ומהרי"קו ז"ל שם הוסיף לומר כי מה. שזיכהו הרא"ש הוא משום דידע ושתק. וע"ז תמה. מרן ז"ל בב"י שם דא"כ למה הוצרך הרא"ש לטעם שהיה תועלת בשותפות ת"ל. משום דידע ושתק. ולזה היה אפשר לומר דהגם שהובאו ב' הטעמים הם סוברים שהרא"ש לא זיכהו אלא מטעם דידע ומחל. כיון שהם העתיקו לשון זה כי ידע ראובן שיש לו מעות בשותפות. וכיון שתשובת הרא"ש ז"ל סתומה מי יוכל להכריע מאיזה טעם זיכהו. אלא שמרן ז"ל סובר שאם עיקר זכייתו היתה מטעם ידיעתו ושתיקתו. לא היה צריך להביא טענת שמעון של תועלת השותפות. וכיון שהביא טענתו זאת מבוררת וסמוך לה פסק דהדין עמו. משמע ליה שמטעם זה זיכהו. ונראים הדברים

עכ"פ לפי מה שכתוב בתשו' הרא"ש ז"ל שחסר שם טענה של ידע ומחל. הדבר ברור כי מה שזיכהו הוא מפני שהיה תועלת השותפות. וכדס"ל למרן הב"י ז"ל. אלא. שקשה כי מה יועיל מה שנראה לו תועלת השותפות. הא אינו יכול להשתתף עם אחרים בלתי רשות חברו בפירוש או הודיעו והסכים למעשיו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שותפים. ולא מצינו שהרא"ש ז"ל חולק בזה על הר"מ במז"ל. ונר' שטענה זאת של שמעון היא שמתחילת השותפות היה כח לכ"א ואחד לעשות בעיניהם תועלת השותפות וכיון שגם בהנחת ממון אחיו נראה לו תועלת השותפות זכה בדינו. וכן ראיתי למהריט"ץ ז"ל בסימן קע"א שנטה דעתו לומר כן. הגם שיש לומר שדברים אלו הם דברי השואל שסובר שכיון שהם שותפים יש כח לכ"א לעשות מה שנראה לו תועלת בעיניו אף אם לא התנה כן בתחילה. מ"מ הרב הכריח שהיה תנאי ביניהם. וזה אם ניתן ליאמר הוא כפי הנסחא שהביא הטור ומהרי"קו ז"ל ששמעון אומר כיון שהיו שותפים וכל אחד הי"ל כח וכו' בוי"ו נוספת. אבל בנסחא המובאה בתשו' הרא"ש שבידינו שכתוב. כל אחד הי"ל כח וכו' הדבר ברור שלא היה שם תנאי והוא האומר לפי טעותו שיש כח להשותפין לעשות הטוב בעיניהם וליתא להא. אלא שזכה בדינו מטעם שהיה תועלת להשותפות וכאמור: מור

וכבר ראיתי רבים קמים על תשובת הרא"ש ז"ל הלזו והרבה חילוקים נאמרו בה. ואם אמרנו נבא אעי'ר בדברי כולם תקצר היריעה מהכיל ולא ראי זה כראי זה. ולדידן לא נפק"מ מידי שכבר מרן ז"ל דבתריה גרירנן וכוותיה נקטינן פסק בש"הט דאפי' לא הודיעו לחברו (שמשמע דברים אלו שאפילו שהיה צריך להודיעו ולא הודיעו) שיטול הלה חלקו כמו שהתנה עמו. והוא כמ"ש בב"י דכיון שהיה לתועלת השותפות אהנו מעשיו. והדבר ברור כן כי איך יתכן שהריוח שהרויחו בממון זה הג' שיתחלק בין ב' השותפים ובעל הממון לא יקח מאומה או יתן לו המשתפו מחלקו ויאכל הלה וחדי. זה הדבר שאי אפשר לשמוע. ולזה נוטה דעת הרמב"ם והטור והש"ע שכתבו השכר לאמצע