שו"ת תעלומות לב חלק א ריט

להעיד על הקנין ולאו כלום הוא כי אין אותיות נקנות אלא בכ"ומ. וכמו שביאר הרב יהונתן ז"ל באו"ת שם

אלא שראיתי למהראנ"ח ז"ל בח"א סי' צ"ב ה"ד הש"ך שם ס"ק ז' שכתב וז"ל מיהו בקנין לאה שטרו של זבולון ראיתי קצת תיוהא שהאותיות אינם נקנות אלא בכת"ומ והיינו שיכתוב לו שטר קנין וכו' רק כתוב בו שהעדים העידו שבפניהם מסר זבולון ללאה שטר פ' וא"ל קנה לך איהו וכל שעבודיה ואינו אלא שטר ראיה ואינו מזכיר שכתב לה ללאה כלום אלא שא"ל וכו' אלא שכבר כתב הר"ן בפ"ק דקידושין דשטרי ראיה דידן מהנו מדין שטר קנין. ועוד אפשר דכיון שכתוב בשטר שאמר לה קנה לך השטר וכל שעבודו אפשר שיש בכלל זה עדות על הכתיבה דומיא דהאומר נתתי שדה פ' לפ' דבפ' השולח דקאמר עלה ר"י וכולן בשטר עכ"ל. ואחרי המחי"ר נפלאה דעת ממני איך ריפא שבר זה על נקלה וכתב שהוא תיוהא קצת ולדידי היא מכה בלתי סרה כיון דהשטר ההוא לא נכתב אלא לראיה ול"מ ולא מידי כמתבאר מהטור ש"ע שם וכנז"ל. ומ"ש ליישב במ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין דשטרי ראיה דידן מהנו מדין שטר קנין. אנכי הרואה שהר"ן זל לא כתב שם דשטרי ראיה דידן מהנו. אלא דהוא ז"ל ס"ל דשטרי דידן אע"פ שכתוב בהם לשון עבר הוו שטרי קנין וכמ"ש מב"י בסי' ק"ץ משמו וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת. ועיין מ"ש הרב ז"ל שם בח"א סימן קט"ז ובח"ב סי' ב'. וראיה לזה דמרן בש"ע בסי' קצ"א פסק כסברת הר"ן ודעמיה ומ"מ פסק כאן בסימן ס"ו שהשטר שנכתב לראיה אפי' קנו מניה וא"ל קנה לך וכו' ומסרו לידו דלא מהני משום שלא נכתב אלא לראיה. ופשוט הדבר שגם הר"ן ז"ל יודה בזה. והוא ברור

גם מ"ש עוד דאפשר דכיון שכתוב בשטר שאמר לה וכו' אפשר שיש בכלל זה עדות על הכתיבה וכו' ע"כ. גם את זה לא זכיתי להבין איך באמור העדים שבפניהם מסרה ואמרה לו קנה לך וכו' שנאמר שיש בכלל שאמרה כתבו לו שטר קנין. והם היה להם לפרש שכך אמרה להם כמתבאר בש"ע סי' ס"ו ובסמ"ע שם סק"י. וצריך ביאור גם אם אמרה להם כתבו לו והם לא כתבו מה שאמרה אי איתנהו קמן דנשילינהו אי יכולים לפרש דבריהם בכגון דא שנראה פירושם סותר לשון השטר ראיה שכתבו. וגם ראייתו מפרק השולח אחרי המחילה אינה מכרעת דהתם ר"י פרושי קמפרש ועכ"פ צריך שיכתוב כן בשטר. ועיין בתשובת המבי"ט ז"ל בח"א סי' ש"ץ ובב"י סי' ק"ץ באופן שדברי הרב ז"ל שגבו ממני ולא יכולתי להולמם. וגם הוא ז"ל בדרך אפשר אמר הטעם הב' (והש"ך שם העתיק בשני הטעמים אפשר וליתא) וגם בטעם לא כתב כן אלא בנדון דידיה כיון שלוי היה תובע מזבולון והקנה השטר ללאה ולאה היתה חייבת לזבולון וא"כ הו"ל כגבוי כמ"ש הרב בסו"ד דאפי' למחול אינו יכול. ובכגו"ד סבר הרב דא דאמרינן הכי להחזיק מה שבידה ואינו יכול זבולון להוציא ממנה. אבל כל לעומת זה בכעין נ"ד שבן לאה בא עתה בכח שטר זה להחזיק בקרקע ולהפסיד לשאר היורשים. אפשר שגם הראנ"ח ז"ל יודה דלא זכה כיון קרקע בחזקת כל היורשים קאי. ואפי' תימא דפליג. אנן אתכא דמרן הש"ע סמכינן ולדידיה ודאי שטר זה אין בו ממש ולא מהני מידי. ולהיותי עמוס התלאות חוץ למחיצתי וספרי דבי רב אינם אתי והשואל הי"ו נח'ץ ינח'ץ באיש אשר כמוני להורות לו את משפט השטר ומה יעשה בו. ע"כ הנראה לע"ד כתבתי בקיצור נמרץ: סימן ח"י

אחר ימים האיר וזרח פה העירה טראבלס יע"א הרב הש"דר מע"הק צפת"ו כמהרי"א נר"ו אף הוא ראה כל הכתוב בענין והסכים עמדי להלכה ולמעשה. ושרטט וכתב ליישב דברי מהראנ"ח ז"ל וזה ת"ד נר"ו

ועל מ"ש מהראנ"ח ז"ל בתשו' סי' צ"ב וז"ל מיהו בקנין לאה וכו' ע"ס הלשון. הרואה יראה שבאו הדברים בערבוביא וחלילה לתלות בוקי סריקי בהרב ז"ל. אלא שט"ס נפל בדבריו כאשר יראה המעיין. והוא במ"ש והיינו שיכתוב לו שטר קנין איהו וכל שעבודיה. ואם הדברים ככתבם מה קנין צריך בכת"ומ ובתחילת דבריו כתב שהאותיות אינם נקנים אלא בכתיבה ומסירה. ובתו"ד כתב גם אינו כתוב שהעדים הקנו ע"פ תחז"ל בכ"ומ. יבא הג' ויכריע במ"ש אפ' בכלל עדות זה על הכתיבה. מכל אלין דהוו מוכח דהעיקר הוא הכתיבה ולא הקנין. והא ודאי דט"ס נפל בדברי הרב וצ"ל במקום קנין כתיבה. ומה שי"ל על הרב ז"ל במ"ש אלא שכבר כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין וכו' דהר"ן ז"ל ס"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכת"ומ וכמ"ש בב"י סי' ק"ץ וקצ"א וגם בזה אפשר דט"ס נפל וצ"ל במקום הר"ן הרמ"ה. דהרמ"ה ז"ל הכי ס"ל דאפי' בשטרי ראיה נקנים. ומוטב להגיה בדברי הרב ולא לתלות ברב שכמותו דברים שאינם לפי כבודו ומ"ש בדב"ק גם אינו כתוב וכו' שהעדים שהקנהו וכו' כתוב בו שבפני העדים מסר וכו' מזה מוכח שהעדים שנתיחדו לעדות אינם העדים שכתבו המסירה אלא עדים אחרים שראו שמסר זבולון השטר ללאה בפני עדים וכמו שמדוקדק בדב"ק שבפני עדים מסר וכו' הרי שעדי המסירה כתבו שבפני עדים מסר וע"ז כתב הרב ז"ל ועוד שאפשר שיש בכלל זה עדות על הכתיבה אבל אי הוו העדים שנתיחדו לעדות הם הכותבים ודאי לא היה כותב אפי' בדרך אפשר. ולא אמרה הרב למלתיה בכאן אלא בעדים שראו שמסר השטר בפני עדים אמרינן שמא היתה שם כתיבה והם לא כתבו ולא דקדקו בכתבם. אבל בעדים גופייהו לא קאמר. ועוד דהוי להחזיק לאה במה שבידה ואין מוציאין מידה אלא בראיה ברורה ואפי' בספק מחזיקין ביד המוחזק וכמ"ש כת"ר נר"ו. זהו מה שנלע"ד בדברי הרב ז"ל ודעתו רחבה לרחק או לקרב. עכת"ד נר"ו: זאת תשובתי אליו לפי רוב האהבה

ראה ראיתי דברי מעכ"ת שי"ל במ"ש ליישב דברי מהראנ"ח ז"ל בסי' צ"ב. ואחרי הס"ר מכ"ת לא צדק בזה. כי מה שטרח וכתב שט"ס נפל בדברי הרב ז"ל במ"ש והיינו שיכתוב לו שטר קנין. והוקשה לו דבכת"ומ אינו צריך קנין אלא כת"ומ ושגם הרב ז"ל מודה בזה. ומכח זה הגיה במקום שטר קנין שטר כתיבה על כן לא היה צריך להאריך בזה ולהגיה כי אדרבה תקנתו קלקלתו. כי דברי הרב בזה נכונים