שו"ת תעלומות לב חלק א ריח

אך מה שרצה כת"ר להוכיח מלשון השטר שכתוב בא לפנינו וקנינו מידו בקש"ם ודאי דהוי שטר ראיה דאי ס"ד דהוי שטר קנין למה להו לכתוב ק"ס וכו' והלא הקרקע נקנה בק"ס וכו' כיע"ש. אחרי המחי"ר אין זו הוכחה שכבר כתב הרמב"ם דבהרבה ענינים עושים קנין אע"פ שאינו צריך וה"ד מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ו והם עושים כן על כל ספק שיפול בלשון השטר שיתקיים ע"י הקנין ולא מפני שיש בו ק"ס יורע כח השטר לקרותו שטר ראיה אף אם כתוב בלשון קנייה גמורה דהגע עצמך שטר שכתוב בו שדי מכורה לך ויש בו ק"ס הלזה יקרא שטר ראיה ובפרט דהאידנא נהגו לקנות בכל הקנינים כמ"ש הר' כרם שלמה בסי' ס"ח והכי נהיגי האידנא ולא מפני זה הורע כח השטרות שלנו וכבר ביארתי זה בסי' הקודם הגם שמהריק"ש ז"ל נסתפק בדבר. והנני מוסיף להכריח זה דאם איתא להא דאפי' בשטר קנייה כל שקנה קודם באחר מן הקנינים הו"ל כשטר ראיה שאינו נקנה בכ"ומ עדיפא מינה הו"ל להרא"ש לאשמועינן דאפי' שטר קנייה אינו נקנה בכ"ומ אם קנה באחד מן הקנינים אחרים אלא ודאי דליתא להא וכן י"ל ממ"ש בש"ע סי' ס"ו וז"ל אבל אם קנה הקרקע בכסף או בחזקה או בקנין וכתבו לו שטר ראיה וכתב ומסר ל"ק ע"כ דמשמע דברים אלו דהטעם שלא קנה הוא מפני ששטר לא נכתב לשם קנייה אלא לראיה ואינו שטר ראיה שיש בו קנין דאע"פ שכתוב בו קנין ל"ק דמה יועיל הקנין שכתוב בו לספירת דברים אם גוף השטר לא נכתב בקנייה ודוק היטב. ומה שהביא כת"ר בסו"ד מתשו' הריב"ש בסי' ר"ג אין ראיה לומר דשטר קנייה שכתוב בו קנין דל"מ להקנותו בכ"ומ דהתם השטר נעשה בעש"ג בעדי גוים דלדעת הרמב"ם והש"ע בסי' ס"ח הרי הם כחרס לזה אמר דכיון דיש ק"ס הו"ל כשטרי מכר שהשטר הוא לראיה בעלמא דשטר שלהם לא יקרא לעולם שטר קנייה וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ב ועיין בתשו' מרן בספר אבקת רוכל סי' פ"א

ובדב"ק כתוב למ'ר שיחיה דג' מחלוקות בדבר כיע"ש וכבר מלתי אמורה דאין כאן אלא ב' מחלוקות. הראשון דלדעת הרא"ש והר"ן ורבים אשר אתם שטר ראיה דהיינו שטר שנכתב לראיה אע"פ שכתוב בו הקנין אינו נקנה בכ"ומ ולר' ישעיה ודעמיה נקנה בכ"ומ כל שכתוב בו הקנין. והב' דקמפלגי הרא"ש והר"ן בלשון מכרתי ונתתי דלדעת הר"ן וסיעתיה הוי שטר קנין ופסק מרן כוותייהו דרבים נינהו ומסתבר טעמייהו ושטרות כאלו שנקראים שטרי קנייה נקנים בכ"ומ כמו שהוכחנו לעיל ואפי' אם קנה ג"כ באחד מן הקנינים אחרים או כולם וכמש"ל. ושטר ראיה שיש בו קנין לדידן שקבלנו הוראות מרן הש"ע ודאי דאינו נקנה בכ"ומ והר' ע"הש ז"ל סי' ס"ו סי"ד הגם שהביא הסוברים דסבירא להו כר' ישעיה והם הרמ"ה והרמב"ן (לא ידעתי אנה מצא סברא זאת להרמב"ן ז"ל ואי ממ"ש בפ' ג"פ כבר פירשנו דבריו בסי' הקודם ואפילו לפי פשטן של דברים יש לצדד ואכמ"ל) ואיכא למימר דאלו היה רואה מרן ז"ל דבריהם לא היה פוסק כסברת הרא"ש דרבים הם לגביו ע"כ כתב כיון דקנין שטרות דרבנן הוא (עיין להש"ך בריש סימן ס"ו ולהמשכנות הרועים אות ש' שעבוד קרקעות וצ"י) ומדאורייתא ל"ק אוקמינן ליה אדאורייתא ונ"מ דאפילו למקומות שלא קבלו דעת הש"ע נמי הלכתא הכי. וא"ת השתא דאתית להכי גם במחלוקת שבין הרא"ש והר"ן דלדעת הרא"ש שטר שכתוב בו מכרתי או נתתי שטר ראיה הוי ואינו נקנה בכ"ומ אף דהר"ן וסיעתיה חולקין נוקמא לדאורייתא ולא יקנה בכ"ומ כיון דהוי פלוגתא דרבוותא הא ודאי ל"מ דלדידן שקבלנו הוראות הש"ע כבר איפסיקא הלכתא כהר"ן ודעמיה ואין כאן מחלוקת ועיין כנ"הג יו"ד סי' ק"ה וק"י חק"ל יו"ד ח"א סי' קכ"ז נדיב לב ח"א סי' מ"ח וח"ב סי' ס"ג ולפ"ז לא ידעתי מה ראיה מייתי כת"ר לחילוקו מדברי הע"הש הנזכר וכדבר האמור

סופא דמלתא בנ"ד שכתוב בשאלה שהעדים כתבו ספור הדברים איך היה מעשה זה ודאי דלכ"ע הוי שטר ראיה ולא ניתן לימכר בכ"ומ לכ"ע זולת סברת ר' ישעיה ודעמיה ומלבד דאנן אתכא דמרן סמכינן ובש"הט פסק כסברת הרא"ש ודעמיה. עוד זאת דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא אוקמי' ליה אדאוריית' וכמ"ש הר' ער"הש ז"ל וכמו שהעלה הר' המובהק הפוסק נר"ו אסוף דינא ואף ידי תכון עמו להלכה ולמעשה וחפץ הייתי להשתעשע באמרותיו אחת לאחת אכן עול הצבור והיחיד ועול מלכות אשר עלי היו כולנה לא יתנוני השב רוחי עד בלעי רוקי. ואתו הס"ר על איזה דברים שפלטן הקולמוס מרוב הנחיצה. ואני תפלה כי בנכסים רבים ישוב לביתו נאוה קדש עק"ות צפת את"ל ושב ושקט ושאנן על התורה ועל העבודה כאשר היתה באמנה אתו. וכה יעשה לי אלהים והראני אותו ואת נוהו על אדמת הקדש ירושלם תוב"א ושבתי בבית ה' לארך ימים לעבדו בלבב שלם: סימן טו"ב

שאלה שטר מתנה של לאה שנתן לה בעלה קרקע אחד והיא מסרה השטר לבנה וכתוב בו בזה הלשון בפ"ע ח"מ באה האשה לאה ואמרה לנו הוו עלי עדי"ג וקנו מידי קג"וש איך מט"ור גמרתי והקניתי השטר הזה לבני פ' איהו גופיה וכל שעבודיה ה דאית ביה ואנו העדים קנינו מידה וכו' ובפנינו מסרה האשה הנז' השטר הזה ביר בנה וא"ל בפירוש קנה לך וכו' ולראיה מהמג"א ח"ש וכו' ע"כ. ועתה לשאו'ל הגיעו אם הכתיבה הזאת שכתבו העדים מועיל לפום דינא וזכה הבן בגוף הקרקע אם לא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

תשובה עם היות טרידנא טובא במילי דצבורא וכחיש חילאי וחליש לבאי ואין כחי בירי לאחוז בקס'ת להשיב שואלי דבר כאשר עם לבבי. מכל מקום לא בן חורין אני להפטר וחיובא רמיא עלי להשיב כהלכה. גם כי אין הענין סובל אריכות. על כן אעלה על אר'ש הנוגע לעיקר הדין דוקא. והנה הדבר מפורש בשל חן ערוך ח"מ ס מן ס"ו ס"ב שאפי' מסרו לידו וקנו מידו שמוכר כל השעבוד וכתבו לו עדים הקנין זה הכתב אינו אלא לראיה בעלמ' ואינו כלום כיעו"ש. והן הן דברי מהר"י ן' מיגאש ז"ל הו"ד בבע"הת וכ"כ הנמק"י בשם ר"י הלוי ורבי' יונה והר"ן ז"ל הובאו כל דבריהם ביתה יוסף שם. ובכן בנ"ד שהעדים מעידים שאמרו לו קנה לך איהו וכל שעבודיה וקנו מידו ומסרה לו השטר ותו לא מידי. א"כ ודאי שלא קנה הבן כלום דהאי שטרא לראיה בעלמא נכתב