שו"ת תעלומות לב חלק א ריז

בתשובה סי' כ"ג וז"ל הצ"ל ומ"מ בנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז במתנה זו שהרי יש בה ק"ס ואין השטר גומר ההקנאה אלא ק"ס ושטרא ראיה בעלמא דומיא דשטרי מכר וכו' עכ"ל. וכ"כ מור"ם בהגה סי' ס"ח יע"ש. וא"כ זכינו לדין דנ"ד כיון שהקנה הבעל לאשתו חצרו בק"ס הנה עיקר ההקנאה בק"ס והשטר לראיה נכתב ואינו נקנה בכ"ומ והדרא ארעא לאלמנה. כ"ז כתבתי להלכה. אבל למעשה עד שיסכים עמי רב אחאי גאון רב משרשייא חד מבני עלייה זרע היחס והמעלה הרב המובהק שר לו נאמר צדיק כתמר כמוהר"ר א"ח פדה יפדה. כ"ד צעי'ר המשתלח בשליחותייהו דרבנן קשישי צפת את"ל ומקוה רחמי שוכן זבול. והוא יחייא אביטבול ס"ט סימן ט"ז וזאת תשובתי על דבריו

עיני ראו הכתב והמכתב דש"דר לן מר הר' המובהק עליון למעלה נר"ו והגם שאיני מופנה מכל הצדדין כאשר עיני אדוני רואות וגם שכבר ידי יסדה אר'ש בעיקר הדין בסימן הקודם ואסיקנא דהלכתא כוותיה דמר שיל"א. ואנה אני בא לחזור על המקרא ולכפול הדברים. אכן אהבת רב אחא משבחא בקדש נאדר מר ש"דר הרב הפוסק נר"ו אלצתני להשתעשע באמרותיו כי נעמו והנני בא באותות שתים אחדים באהבתו ויהי הקצ'ר אמיץ לנחיצת הזמן ואפיסת הפנאי וזה החלי ע"פ סדר קונטריסו

תחילת דבר חזיתיה לר' מא'יר הרב הפוסק נר"ו שתמה על פסק מרן ז"ל שבסימן ס"ו וקצ"א דסתרי אהדדי ועלה אל הישוב דבסי' קצ"א שפסק דשטרי דידן שטרי קנין נינהו היינו לענין שאינו יכול לחזור בו משום דמסתבר ליה טעמיה דהר"ן ז"ל ובסי' ס"ו דקאי לענין מכירת שטרות פסק כהרא"ש ז"ל דמסתבר ליה טעמיה את"ד. וכל לגבי דידי כבר כתבתי בסי' הקודם דפסק מרן ז"ל שניהם כאחד טובים וצדקו יחדיו וחילוקו של כת"ר שיחיה אין בו מובן דכיון שפסק הש"ע דשטרי דידן שטרי קנין אינון שהקרקע נקנה על ידם ואינו יכול עוד לחזור בו וטעמו כמ"ש הר"ן ודעמיה דאפי' בלשון עבר הוי הקנאה ולא הודאה ואדרבה לחוזק הדבר עושים כן א"כ ה"ה והוא הטעם שיהיה זה השטר נקנה בכ"ומ כיון שהראשון קנה באותו שטר עצמו וזהו טעמו של הרא"ש ז"ל וגם הר"ן יודה שבשטר שנכתב לראיה שאינו נקנה בכ"ומ מזה הטעם עצמו שהראשון ל"ק בזה השטר ואין חילוק ביניהם בטעמם ונימוקם אלא בעיקר הדין דהר"ן ס"ל דלשון מכרתי ונתתי הוא כמכורה ונתונה להרא"ש ז"ל וכיון דהש"ע פסק כהר"ן ז"ל אין הפה יכולה לחלק מהכא להתם

ומ"ש עוד ותדע דכן הוא שהרי בסימן ס"ו דמיירי במכירת שטרות הביא בב"י סברת הרא"ש בלתי חולק ובסי' קצ"א הביא סברת החולקים וכו' ע"כ גם בזה לא צדק אחר המחי"ר שדבר פשוט הוא שלא היה אפשר למרן הב"י ז"ל להביא בסי' ס"ו סברת הר"ן ודעמיה כי על אותו דין של הרא"ש ז"ל אין חולק בדבר זולת רבינו ישעיה שהביאו הטור כי הר"ן וסיעתו יודו דשטר ראיה אינו נקנה בכ"ומ ומה שכתב הרא"ש שדי מכורה כלישנא דתלמודא י"ל דה"ה מכרתי ואף אם בדברי הרא"ש לא יפורש כן בדברי הש"ע יתפרש כן בשופי ולא פי' כאן בסי' ס"ו דסמך אמה שביאר בסימן ק"ץ וכ"כ בפשיטות הש"ך בסי' ס"ו ס"ק מ"ה ומטעם זה לא הגיה רמ"א ז"ל בד"מ ולא בהגה בש"ע כי הדבר פשוט בעיניו וכמו שביארתי היטב לעיל לך נא ראה ואעיקרא ע"פ חילוק זה בא כת"ר שיח"ל לחדש לנו מחלוקת שלישי בדעת מרן ז"ל דשטרי דידן הגם דשטרי קנין אינון אינם נקנים בכ"ומ ואתו הסליחה לא ניתן ליאמר דבר זה כמו שביארנו. ועוד שמהר"ם אלשיך ז"ל בס"סי ע"ב והש"ך בסי' ס"ו ס"ק מ"ה ומרן החב"יב שם בהג"הט כ"ז והרב זרע יעקב סי' ן' וה' מה"ש שם סעיף י"ד נקטי בפשיט דכיון דשטרי קנין הם ה"ה דנקנים בכ"ומ ודבריהם נכונים בטעמם והא ודאי דכוותייהו נקיטנן דאינהו בקיאי טפי מינן

תו חזיתיה לכת"ר שהביא מה שתי' בקושיא זו הרב כנ"הג בהג"הט כ"ז ותמה עליו דאי לאשמועינן וכו' עד סוף הלשון כיעי"ש. האמת אגיד דלשון הרב ז"ל אינו כ"כ מדוקדק דעיקר הקושיא על הש"ע הוא איך סתם כאן דשטר קנייה הוא שדי מכורה הפך מ"ש בסי' קצ"א וא"כ אינו מתורץ יפה כמו שרצה ליישב וכמו שתמה הר' הפוסק נר"ו אבל נראה שגם הוא ז"ל כיוין למ"ש בעניותין וכן הוא סגנון לשונו שהש"ע לא אתא כאן לאשמועינן דין שטר קנייה שכבר נתבאר במקומו בסי' קצ"א וכל עיקרו הוא בא לאשמועינן דשטר ראיה אינו נקנה בכ"ומ ושטר קנייה נקנה בכ"ומ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ונקט כסברת הרא"ש שהוא לישנא דתלמודא ומוסכם לכ"ע והוא קרוב למש"ל אלא שקיצר בדבר להיותו פשוט בעיניו. גם דברי הרב זרע יעקב בסימן ן' שהביא כת"ר סתומים קצת ואין הספר מצוי אצלי לעיין בו עכ"פ נראה דסגנון אחד לכולם. ומה שהק' עוד כת"ר דמאי חזית דסמכת אפסק דסי' קצ"א אדרבה אסימן ס"ו אית לך למסמך דסוגיא בדוכתא עדיפא וכו' ככתוב בדב"ק. גם בזה ר"ומ אזיל לשיטתו ולדידן לק"מ דאנן אתרי פסקי סמיכנא דמההיא דסי' ס"ו שם שמעינן כי שטר ראיה אינו נקנה בכ"ומ זולת שטר קנייה דכתוב בו שדי מכורה ובסי' קצ"א ביאר דבריו דה"ה מכרתי ונתתי כי שם מקומו לבאר איזהו שטר קנייה וכמדובר. ומה שאמר לו אחד קדוש דהש"ע בסי' ס"ו אתא לאפוקי מסברת רבינו ישעיה וכו' הם דברים שלא ניתנו ליכתב דא"כ היה די לומר שטרי ראיה אינם נקנים בכ"ומ. אבל הכריח להשמיענו הטעם ששטר קנייה נקנה בכ"ומ מפני שהראשון זכה בו וממילא שמעינן דכל שטרי קנין כמכרתי ונתתי נקנים בכ"ומ וכאמור

אתאן למ"ש כת"ר נר"ו דלכ"ע אם נקנה הקרקע באחד מהקנינים והעדים כתבו בשטר ספור דברים מה שהיה בפניהם או שכתבו שהודה בפניהם איך נתן או מכר הקרקע בק"ס או שאר קנינים דהאי שטרא הוי ודאי לראיה בעלמא כמבואר בתשובת מהרשד"ם ז"ל ודעמיה יע"ש. דבר זה פשוט ולא נחלק אדם בדבר דאפי' נכתב הקנין בשטר כל דלספיר' דברים הוא דאתא ודאי דהוי שטר ראיה ואינו נקנה בכ"ומ וכאשר הוכחתי בסימן הקודם מדברי מהר"י ן' מיגש ז"ל שביאר לנו מה נקרא שטר ראיה וכן אני מסייעו מתשו' מרן זל בס' אבקת רוכל סי' ע' וכמו שביאר עליה הגאון מלה הגדול ז"ל בס' חק"ל מה"ב חח"מ סי' ד' ועיין להר' מופת דורנו נר"ו בס' שמו משה הנד"מ סי' כ"ב: