שו"ת תעלומות לב חלק א רטז

הריטב"א וכו' עד ולא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קניא בשטר ואדרבא אינה נקנית אלא בשטר עכ"ל ומ"ש ושטר גופיה אף דאיכא ביה קנין לא הוי שטר קנין אלא שטר ראיה וא"כ מתנה במאי קנה וכו' אחר המח"ר וכי הריטב"א פליג על הש"ס ופוסקים ודאי אי כתב ליה שדה נתון ומסרו לו בפני עדים ודאי דקנה ולא כתב הריטב"א דאפי' כתוב בשטר קנין לא הוי אלא שטר ראיה אלא בשטרות הנהוגים בז"הז שמספרים ובאים העדים כיצד היה המעשה דלשונו מוכיח עליו דלראיה נכתב וכמ"ש למעלה ואה"ן דאם אירע שכתב לו שדה נתון לך ומסרו לו בפני עדים ודאי אפי' הרא"ש מודה דקנה ולא כתב הרא"ש אלא דאין רגילין לכתוב כך אכל אם אירע שכתב לו שדה נתון לך ודאי דהוי שטר קנייה וקנה בו השדה. גם מה שכתב בסוף דבריו וז"ל וכיון דרוב הפוסקים ס"ל דהוו שטרי קנין אמאי סמכי אסברת הרא"ש שהוא יחיד בדבר ואף כדברי הרא"ש לא אתי דלדידיה אין חילוק בין מכר למתנה דבכולהו ס"ל דהוי שטר ראיה ולא קנה אלא בא' מדרכי ההקנאות כמבואר בסי' רנ"ג וכיון דפוסקים כסברת הריטב"א דאפי' איכא כלהו בעינן שטר ושטר גופיה אף דאיכא ביה קנין לא הוי שטר קנין אלא שטר ראיה א"כ מתנה במאי קנה ולא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קני בשטר ואדרבה אינה נקנית אלא בשטר עכ"ל ממ"ש הנה מ"ש אמאי סמכי אסברת הרא"ש שהוא יחיד בדבר כבר מתורין כמ"ש דלא פליגי אלא במכרתי או נתתי אבל אם העדים משתעו ואולי בשטר היכי הוה עובדא אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה וא"כ לא על הרא"ש לבדו סמכו אלא על כל הפוסקים סמכו. גם מ"ש לא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קני בשטר אחר המח"ר היכן מצא בדברי הרא"ש דבמתנה ל"ק בשטר דמ"ש הרא"ש הוא דאין רגילין בז"הז לכתוב שדי מכור לך ואה"נ היכא דכתב ודאי דמהני וכמ"ש למעלה. ומ"ש אדרבה אינה נקנית אלא בשטר לא ידעתי זה מנין לו ומ"ש מרן בסי' קצ"א דלא קנה עד שיתן הדמים לא כתב כן אלא במכר דאית ביה דמים ודאי דנקנית בק"ס או בחזקה ולא בשטר דוקא וכמ"ש מרן ריש סי' רמ"א וז"ל הנותן מתנה לחברו בין קרקע בין מטלטלים אין המקבל זוכה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה עכ"ל. והקונה זוכה בק"ס או בחזקה או בשטר וכמ"ש מרן סי' ק"ץ ואם כן המקבל זוכה גם בק"ס ובחזקה ולא בשטר לחוד. הנה כל מ"ש הרב זרע יעקב ז"ל לא מחוור אחהמ"ר ודברי הר' בית יהודה ישרים ונכוחים כאשר יראה המעיין

הדרי ביה למאי דכתיבנא לעיל דמרן מסתבר ליה טעמא דהר"ן וסייעתו דאפי' מכרתי ונתתי הוי לשון קנייה וכיון דמטא שטרא ליד הלוקח או ליד הנותן זכה ולא מצי הדר ביה וראיה מדסתם מרן לסב' הר"ן וסיעתו בריש סי' רמ"ה יע"ש ובסי' ס"ו סי"ד מסקנ' ליה טעמא דהרא"ש וסתם כמותו לענין מכירת שטרות בכ"ומ וכמ"ש לעיל

נקטינן מכל האמור דכ"ומ שעשתה האלמנה למקבל חספא בעלמא היא ולית בה ממשא והדרא ארעא לאלמנה וצויי"מ וימ"ן אמן כ"ד סמוך לחתימה הינה ה' לידי ס' ערך השלחן וראיתי לו בח"מ סי' ס"ו דין י"ד שכתב וז"ל או שטר של קנייה שכתב לו שדי מכורה לך וכו' מרן בסי' קצ"א פסק דשטרי דידן שטרי קנין הם ואם כן נקנין בכ"ומ אבל בלשון הודאה כעין שלנו שכותבין בפנינו הודה פ' הוי שטר ראיה כמבואר בדברי הר"ן בפ"ק דקידושין כמ"ש הר' בצלאל בתשו' סי' ל"ד ומהרשד"ם סי' רכ"ה וסימן רס"א ומהרח"ש ח"א סי' ל"ג ע"ש. וזה לא נקנה בכ"ומ אבל רבי' ישעיה ס"ל דשטר ראיה נמי בר מכירה כמ"ש הטור וכ"כ הרמ"ה בפרא ג"פ סי' צ"ב וז"ל ולא תימא הנ"מ בשטר שאין בו קנין שנמצאת קנייתו לאותה מתנה ולאותה מכירה מעיקרא בגוף השטר וכו' אלא אפילו בשטר שיש בו קנין קנייה דכיון דכתב ליה קני לך איהו וכל שעבודיה וכו' כיון דהאי שטרא לראיה קאי ואי לאו דלית ליה למריה ראיה אהאי שעבודא לא הוה מוקמינן לה לארעא דידיה אשתכח דכי אקני ליה לקונה כל שעבודא דלית ליה בהאי שטר גופא דארעא אקני ליה וכו' עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן בחי' שם ע"ש. ומ"מ נראה דכיון דקנין שטרות דרבנן דכל ספק בתקנה אמרינן יד בעל התקנה על התחתונה ואפי' תפס מוציאין מידו וכה"ג כתב מהרשד"ם סי' ש"ן גבי שטרות בערכאות של גוים כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אית לן לאוקומה אדינא דאורייתא דיד בעל התקנה על התחתונה והביא ראיה מדברי מוהרי"קו ומבואר דאפי' להוציא ממון אמרינן הכי ע"ש. וה"נ כיון דמדאורייתא לא קנה השטרות בספק אם קנה מוקמינן ליה אדאוריית' מיהו כתב מרן בתשובה בספר אבקת רוכל סי' קכ"ג דאם נשבע לקיים המכר הוי ספק שבועה לחומרא ולא א אמרינן דהוי שבועה בטעות ע"ש עכ"ל. הנה ממ"ש הרב ז"ל דברי הרמ"ה וז"ל ולא תימא ה"מ בשטר שאין בו קנין שנמצאת קנייתו לאותה מתנה ולאותה מכירה מעיקרא כתוב בשטר וכו' אלא אפי' בשטר שיש בו קנין קנייה דכיון דכתב ליה קני לך איהו וכל שעבודא וכו' כיון דהאי שטרא לראיה קאי וכו' מוכח דבשטר שיש בו קנין הוי שטר ראיה לכ"ע ופליגי אי שטר ראיה נקנה בכ"ומ או לא דלר' ישעיה וסיעתו נקט בכ"ומ והרא"ש והר"ן והמ"מ ובעל העיטור וסייעתם ס"ל דלא נקנה בכ"ומ והנה שלש מחלוקות בדבר שדי מכור לך אליבא דכ"ע שטר קנייה הוא ונקנה בכ"ומ. שטר שכתוב בו מכרתי להר"ן והרב המגיד וסיעתם הוי שטר קנייה ולהרא"ש וסיעתו הוי שטר ראיה. ושטר שיש בו ק"ס אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה ולר' ישעיה וסיעתו נקנה בכ"ומ ולהרא"ש והר"ן והמ"מ וב"הע וסיעתם ס"ל דלא נקנה בכ"ומ וא"כ כיון דמכירת שטרות דרבנן כל ספק בתקנה אוקמה אדאורייתא וכמ"ש הרב ז"ל א"כ אינו נקנה בכ"ומ וא"כ היינו דפסק מרן בסי' ס"ו סי"ד דאינו נקנה בכ"ומ אלא שטר שכתוב בו שדי מכור לך וכסברת הרא"ש וסייעתו אבל בשטר שכתוב בו מכרתי לך אף דמצינו בקרא לשון עבר במקום עתיד לענין מכירת שטרות דתקנתו דרבנן היא ס"ל למרן ז"ל דאינם נקנין בכ"ומ וא"כ נ"מ בנ"ד דאיכא ק"ס דלא נקנה בכ"ומ ובהכי סליקו דברי מרן ישרים דבסי' קצ"א דמיירי לענין חזרה סבר לה מר דאפי' מכרתי הוי לשון קנין ובסי' ס"ו דמיירי במכירת שטרות שהיא תקנתא דרבנן לא הוי מכרתי לשון קנין ולזה כוין הר' ער"הש ז"ל דאי לא תימא הכי וס"ל מר כהרב כנ"הג דלדעת מרן אפי' במכרתי ס"ל אף במכירת שטרות מכרתי הוי לשון קנין ונקנה בכ"ומ היכי פסק מר הר' ער"הש הפך דעת מרן והא באתרא דמר קבלו הוראת מרן אלא ודאי דהכי ס"ל בדעת מרן גופיה. הדרן למאי דאתן עלה דהיכא דאיכא ק"ס ונכתב השטר דלראיה נכתב וכמ"ש הרי"בש