שו"ת תעלומות לב חלק א רטו

מודה וכו' דאי הוה כתוב הכי הול"ל ולא אמרינן כיון דכתיב ומודה אלא ודאי דבהא לא פליגי דכיון דתחילת השטר כתוב בו בפנינו עדים ח"מ הודה פ' וכו' לכ"ע שטר הודאה מקרי ולא שטר קנייה וכן ראוי לקרב הסברות ולמעט המחלוקת דאפושי מחלוקת לא מפשי' וא"כ יש לנו לומר דע"כ לפי' הר"ן והרא"ש אלא בשטר שכתוב בו ומכרתי או נתתי דלמר הוי שטר ראיה ולמר הוי שטר קנייה אבל בשטר שכתוב בו הודה פ' בהא ל"פ עכ"ל. מוכח מדבריו דהיכא דלשון השטר מוכיח דלראיה נכתב כגון אם כתב בו הודה פ' אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה ואם כן דון מינה ואוקי באתרין דהלשון מוכיח בלשון השטר דנ"ד שהרי כתוב בו בא לפנינו וקנינו מידו בקש"ם ודאי דהוי שטר ראיה דאי ס"ד דהוי שטר קנין למה להו לכתוב ק"ס ולמה להו לכתוב איך היה הענין למאי נ"מ והלא קרקע נקנה בשטר אלא ודאי מדקנו ממנו בק"ס וגם במה שמספרים העדים בשטר איך היה הענין וקנו ממנו בק"ס עיקר הקנייה בק"ס ושטר לראיה נכתב ואין סברא לומר דגם בשטר שכתוב בו היכי הוה עובדא ואח"כ קנו ממנו בק"ס ונכתב בשטר עכ"ז פליגי ביה הני רבוותא חדא כמ"ש מהרשד"ם דאפושי מחלוקת לא מפשינן ועוד דדבר זה לא נכתב בספר ב"י דכל הסברות. איתנהו ביה ועוד למה להו לעדים כולי האי לכתוב כל הני לישני דכתבו מכל הני מלי מוכח דלראיה כוונו וכמ"ש בסי' רס"ה וז"ל דצ"ל אפי' לדברי הר"ן ז"ל בשטר שאינו אלא ספור דברי העדים מה ששמעו ממנו אין הקרקע נקנה ע"י אותו השטר עכ"ל עיניך לנכח יביטו בדברי מהרשד"ם ז"ל. כאשר כתבנו דהיכא שכתוב בשטר מעשה שהיה כך היה שבא לפניהם וכו' וקנו ממנו וכו' הוי. שטר ראיה ואינו נקנה בכ"ומ וכאשר הוכיח במישור מהרשד"ם ח"מ סי' שי"א וז"ל דצ"ל דפשיטא דשטר זה וכל השטרות הנהוגים בז"הז אינן שטרי קנייה ולא שטרי מקנה רק שטרי ראיה נינהו וכמ"ש הרא"ש בתשו' הביאה הטור סימן רנ"ג וז"ל דשטר קנין היינו שטר שכתוב בו שדה מכור לך או שדה נתון לך ומסרה ליד המקבל ובזה אין אנו רגילים בז"הז לא מקיימין המכר באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבין שטר לראיה עכ"ל. הרי מפורש יוצא מדבריו ז"ל דכשמקיימין המכר בקנין השייך לו וכתבו לו שטר אותו שטר שטר ראיה מקרי ואינו נקנה בכ"ומ והרב בי"ד ח"מ סי' ק"ה אזיל ומודה לדברי מהרשד"ם שכתבנו וא"כ קם דינא דמסירה וכתיבה דעשתה האלמנה למקבל שני לא שרירא ולא קיימה וכמ"ש. ועם דמהר"ם אלשיך בסי' ע"ב וע"ד פסק כהר"ן וסיעתו אנו אין לנו אלא דברי מרן שהביא לסברת הרא"ש בסתם בסי' ס"ו סי"ד וכ"ש לדעת מהרשד"ם ז"ל דסבר לה מר דלא פליגי הרא"ש והר"ן לא בלשון מכרתי ונתתי. אבל בשטרי דידן שאינן לא ספור דברי העדים מה ששמעו מהמוכר או מהנותן דאליבא דכ"ע הוי שטרי ראיה ואינן נקנין בכ"ומ

אחרי כתבי הראוני מ"ש הרב זרע יעקב בסי' ן' שהביא פסק מרן דסי' ס"ו סי"ד וכתב הרב ז"י ז"ל וז"ל וכתבו אחרונים דלפי פסק מרן בסי' קצ"א דשטרי דידן שטרי קנין הם א"כ ודאי דנקנין בכ"ומ והרא"ש שכתב כן אזיל לשיטתיה דס"ל דשטרי דידן שטרי ראיה כמבואר בסי' קצ"א אבל לדידן דקי"ל שטרי קנייה נינהו נקנו בכ"ומ ומרן לא כתב כן אלא היכא דידעינן בודאי שהשטר נכתב לראיה כגון דפריש שלא לקנות בשטר וכמו שכתב מור"ם בסי' קצ"א ס"ב ע"ש עכ"ל. ונלע"ד שהאחרונים שכתבו שכתב הרב ז"ל קאי על הרב כנ"הג וקרי ליה אחרונים בלשון רבים דרך כבוד ואפשר שיש מי שפירש כפי' הרב כנ"הג הלכך קרי ליה אחרונים. איך שיהיה לפי דבריהם ז"ל קשה מה שהקשיתי למעלה על דברי הרב כנ"הג ועוד בה קשה דמאי חזית דסמכת הפסק מרן דסימן קצ"א דמיירי באתרא דנהגי לכתוב שטרא ובאתרא דנהגי דלא לכתוב שטרא דהוא לענין חזרה כמבואר בב"י שם אדרבה אפסק דסי' ס"ו סי"ד אית לן למסמך דמיירי במכירת שטרות בכ"ומ דסגייא בדוכתה עדיפא ולא הו"ל למרן למסתם סתומי כסברת הרא"ש ומדסתם בסימן ס"ו כסברת הרא"ש ודאי דהכי ס"ל גם מה שהביא ראיה ממור"ם דסי' קצ"א היא ראיה גמורה לדברינו דאי איתא לדבריו הו"ל. למור"ם להגיה על מרן בסי' ס"ו דשם מקור מכירת השטרות בכ"ומ ומדלא הגיה שם מוכח דגם מור"ם אזיל ומודה לענין מכירת שטרות כסתם מרן ודוקא לענין חזרה דסי' קצ"א הוא דאית ליה כהר"ן וסיעתו ולפיכך הגיה שם אבל מכירת שטרות מודה למרן כמ"ש. עוד כתב הרב זרע יעקב וז"ל וחוי הוית הרב בית יהודה במנהגים וז"ל מקומות הללו אתרא דכתבי שטרא נינהו וכו' ושטר לחוד לא מהני כיון דשטרי דידן אינם שטרי הקנאה אלא לראיה לכך בעינן תרתי ובלא"ה יכולין לחזור עכ"ל. וכתב עליו הרב ז"יע ז"ל וז"ל ולא ידעתי יסוד למנהג זה שהוא הפך סברת הפוסקים שהביא ב"י בסי' ק"ץ דכולהו ס"ל דשטרי דידן שטרי קנין הם ובודאי דמיירי במוכר שדהו מפני רעתה דאי בשאר שדות מיירי אמאי אצטריך להאי טעמא משום דהוי שטר ראיה דאי נמי הוי שטר קנין לא קנה עד שיתן הדמים כמבואר בסי' קצ"א וכיון דרוב הפוסקים כסברת הריטב"א ס"ל דאפי' איכא כלהו בעינן שטר ושטר גופיה אף דאיכא ביה קנין לא הוי שטר קנין אלא שטר ראיה א"כ מתנה במאי קנה ולא ראיתי פוצה פה ומצפצף במתנה דלא קני בשטר ואדרבה אינה נקנית אלא בשטר דוקא עכ"ל. הנה השיב על ראשון ראשון מ"ש הרב ולא ידעתי יסוד למנהג זה שהוא הפך סברת הפוסקים וכו' לפי' מ"ש למעלה דלא פליגי הני רבוותא אלא בלשון מכרתי או נתתי דהוי שטר ראיה למר ושטר קנייה למר כמו שמבואר בא"הט בב"י סי' ק"ץ וקצ"א וכמו שהוכיח מהרשד"ם והרב ב"ד כמ"ש למעלה קחנו משם. אתי מנהגא דמר יהודה מיוסד על אדני פז אליבא דכ"ע כאשר יראה המעיין דשטרי דמר יהודה ז"ל שנהגו בזמנו עד יומא כי האידנא בכל המקומות שראיתי שמקיימין המכר באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבין שטר לראיה הא ודאי אליבא דכ"ע הוי שטר ראיה וצ"ל דאשתמיט מהרב זי"ע מ"ש מהרשד"ם וב"ד דאלו שלטא עין צדיק בס' צדיקים הנז' לא היה כותב מ"ש ומה שכתב דבודאי מיירי במוכר שדהו מפני רעתה דאי בשאר שדות מיירי אמאי אצטריך להאי טעמא משום דהוי שטר ראיה דאי הוי נמי שטר קנייה לא קנה עד שיתן הדמים וכו' לא ידעתי אחר המ"ר מאי הכריח מר דאימא דלעולם בשאר שדות מיירי הר' בית יהודה ונ"מ להיכא דקדמו כתיבת השטר למתן דמים דאי הוי שטר קנייה בשעת שנותן מעות קנה למפרע משעת כתיבת השטר ואי הוי שטר ראיה לא קנה אלא משעת נתינת המעות וכמו שמבואר בב"י סי' ק"ץ ע"ש. ומ"ש בסוף דבריו וכיון דפוסקים כסב'