שו"ת תעלומות לב חלק א ריד

סיפור דברים איך היה המעשה שבא לפניהם הבעל כנהוג לכתוב בכל השטרות ולבסוף כתבו א"ך ונגמר הכל בקש"ם וכו' כנהוג. ואחר עבור זמן מה מסרה המקבלת הנז' שטר מתנה הנז' בכ"ומ מי אמרי' כיון שעיקר המתנה היה בק"ס השטר הנז' הוי שטר ראיה ואינה נקנה בכ"ומ דכיון דלא קנתה המקבלת הראשונה בשטר אלא בק"ס היאך יקבל השני בשטר או דילמא ל"ש ונקנה בכתיבה ומסירה

ואען ואומר הנה מקור דין זה הוא בש"ס בתרא פ"ג איתא התם וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו השטר חזרה מתנתו וחכ"א מתנתו קיימת וקמפלגי באותיות נקנות במסי' רשב"ג סבר אותיות נקנות במסי' ורבנן סברי אין אותיות נקנות במסירה לחוד אלא בעינן כ"ומ והרא"ש בפסקיו לשם כתב וז"ל ויראה לי הא ודאמרינן שטר מכר נקנה במסי' לרשב"ג ולרבנן בכ"ומ אם מסרה וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה היינו דוקא בשטר קנייה שכתב לו שדי מכורה לך ואם מסרו לוקח ראשון ללוקח ב' קנה. אבל אם נקנה השדה בכסף או בחזקה או בקנין וכתבו שטר לראיה אם מסר אותו שטר לאחר לא קנה השדה שהרי גם הראשון לא קנה באותו שטר והיאך נייפה כח השני לקנות באותו שטר עכ"ל. ומרן בשולחנו הטהור בסי' ס"ו סי"ד הביא דברי הרא"ש הללו ופסקם להלכה ולמעשה כאשר יראה המעיין שם וא"כ אפשטא בענין דלא קנה מקבל שני כיון שהקנה הבעל לאשתו החצר הנז' בק"ס דהוי שטר הנז' שטר ראייה ואינו נקנה בכ"ומ לדעת מרן שקבלנו הוראותיו אלא דכפי זה קשה דבכאן סי' ס"ו סי"ד פסק כהרא"ש דדוקא שדי מכור לך או נתון לך הוא דהוי שטר קנייה וכ"ס הרא"ש ובסי' ק"ץ וסימן קצ"א בב"י הביא מחלוקת הרא"ש והר"ן וסייעתו ופסק כס' הר"ן וסייעתו. גם בשלחנו הטהור סי' קצ"א ס"ג פסק כסברת הר"ן וסייעתו דס"ל דשטרי דידן הוו שטרי קנין ואפי' כתיב בשטר מכרתי ונתתי הוי שטר קנין

ונלע"ד קלה כמות שהיא דלא קשה מידי דבסימן קצ"א דמיירי לענין חזרה דכיון שהגיע השטר ליד הלוקח או ליד המקבל אינם יכולים לחזור בהם לא המוכר ולא הלוקח ולא הנותן ולא המקבל מסתבר ליה למרן טעמא דהר"ן וסייעתו דאפילו לשון מכרתי או נתתי הוי שטר קנייה דמצינו מקרא מלא דבר הכתוב לשון עבר במקום עתיד דכתיב נתתי כסף השדה ובסי' ס"ו דמיירי במכירת השטרות מסתבר ליה טעמא דהרא"ש דכיון דלא לקח לוקח ראשון בשטר היאך נייפה כח השני לקנות באותו שטר וכמ"ש הרא"ש והביאה בא"הג סי' ס"ו. ותדע דכן הוא שהרי בסי' ס"ו דמיירי בעדות הביא ב"פ סברת הרא"ש בלתי שום חולק גם בשלחנו הטהור פסק לס' הרא"ש בסתם ובסי' קצ"א וק"ץ דמיירי לענין חזרה הביא סברת הרא"ש וסברת החולקים ופסק לסברת החולקים עיקר גם בשלחנו הטהור שם פסק לס' החולקים בסי' קצ"א ס"ג בסתם ה"ז מורה באצבע כמו שתירצנו

איברא ברא שראיתי למרן החבי"ב בכנ"הג ח"מ ח"א סי' ס"ו בהג"הט אוכ"ז שתירץ לקושיא הנז' באופן אחר וז"ל שהרב לא כתב כן דברי הרא"ש אלא להשמיענו דשטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ אבל אה"נ דשטרי דידן דלאו שטרי ראיה נינהו אלא שטרי קנין נקנין בכ"ומ עכ"ל. ואני עני שמעתי ולא אבין כוונת הרב ז"ל אחרי נשיקת הרצפה שתחת כפות רגליו הצדיק ז"ל דאי לאשמעינן. דשטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ הוא דאתה לא היה צריך להביא דברי הרא"ש דבשטרי ראיה לא פליג הרא"ש והר"ן וכולהו סברי מרנן דאי"נק בכ"ומ וכמו שמפורש יוצא בדברי הר"ן גופיה הביא דבריו ב"י בסי' ק"ץ וז"ל ושטר ראיה דקאמרי דאיהו מועיל לקנות כו היינו שטר הודאה וכו' הרי הר"ן אזיל ומודה דדינא דהוי שטר ראית דאינו קונה ול"פ אלא בלשון מכרתי או נתתי דהוי שטר ראיה למר ושטר קניה למר דא"כ למה הוצרך מרן ז"ל להביא דברי הרא"ש בש"ע סי' ס"ו להלכה ולמעשה בסתם ולא הול"ל אלא ושטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ וממוצא דבר אנחנו לו נדע דשטרי דידן דהוו שטרי קנין נקנין בכ"ומ ומדסתם לן מרן בש"ע כסברת הרא"ש בסי' ס"ו הא ודאי דהכי סבר לה מר דדוקא שדי מכורה לך וכו' הוא דהוי שטרי קנייה אבל לשון מכרתי נתתי לא הוי שטר קנייה אלא שטר ראיה. ואפי' נימא דממה שכתב הרא"ש הוא שידענו דשטרי ראיה אינן נקנין בכ"ומ אכתי לא הרוחנו בזה כלום דבשלמא בב"י דרכו דרך הקדש לאסף ולקבץ כל הסברות בין שהם אליבא דהלכתא ובין שאינם אליבא דהלכתא ועם שלא הביא בב"י סי' ס"ו כ"א ס' הרא"ש ולא הביא ס' החולקים נדחוק עצמנו ולומר דהביא ס' הרא"ש להשמיענו דשטרי ראיה אינם נקנין בכ"ומ. אלא מה נענה ומה נאמר במה שפסק בשלחנו הטהור בסי' ס"ו סי"ד דברי הרא"ש בצורתם ובצביונם דדוקא שדי מכורה לך או נתון לך הוא דהוי שטר קנין הפך ממה שפסק בסי' קצ"א ס"ג ואין דרכו לכתוב סברה שאינה אליבא דהלכת' בסתם ושמעתי לאחד קרוש מדבר בתורה שבע"פ דמה שהביא מרן דברי הרא"ש בסי' ס"ה הוא לאפוקי מסברת ר' ישעיה שכ' הטור בשמו דשטר שכתוב בו קנין נקנה בכ"ומ אע"פ שעיקר הקנין לא היה בשטר ולכך בא מרן להשמיענו דאין הלכה כרבינו ישעיה עכ"ל. ואני הדל השבתי לו דאי לאפוקי מרבינו ישעיה הוא דאתא ולעולם סבר לה מר כהר"ן וסיעתו וכמו שפסק בסימן קצ"א א"כ הוא לא הול"ל לסתום כסברת הרא"ש סי' ס"ו סי"ד ומדסתם כסברת הרא"ש ודאי דהכי ס"ל למר והדרא קושיא לדוכתא ושתק הרב הנז'

איך שיהיה אפי' לדעת הרב כנ"הג צ"ל דלא פליגי הני רבוותא אלא במכרתי או נתתי אי הוי שטר ראיה או שטר קנין וכ"ע מודו דלשון הרא"ש וסיעתו והר"ן וסיעתו דשטרי ראיה אינם נקנין בכ"ומ כאשר כתבנו וכמ"ש הש"ך סי' ס"ו ס"ק מ"ד עי"ש. והיכא דלשון השטר מוכיח דלראיה נכתב כגון שמכר או שנתן בק"ס וכתבו שטר לראיה שכך נעשה בפניהם אליבא דכ"ע שטר זה שטר ראיה מקרי ולאו שטר קנין ואינו נקנה בכ"ומ וכמ"ש מהרשד"ם ח"מ סימן רכ"ה בתוך תשובתו הרמ'תה וז"ל דצ"ל שאפי' לדעת הר"ן והמ"מ שכתבו דשטרי דידן שטרי קנייה נינהו ה"מ היכא דלא מוכח בפירוש דהוי שטר הודאה ולא באו אלא לחדש דאע"ג דכתבו לשון עבר מכרתי או נתתי ואפ"ה לשון קנייה הוי ולא לשון הודאה. אמנם לשון שטרות שלנו שכתוב בפירוש הודה פ' וכו' נראה דלכ"ע לשון הודאה הוי ולא לשון קנייה וכל הלשונות הכתובים אח"כ כלם נמשכים לכוונה הנז' הודאה לא ששט"ז מקרי שטר קנייה וכן משמע לי במ"ש במ"מ ז"ל וז"ל ולא אמרינן דלשון מכרתי אינו לשון קנייה ולא לשון הודאה שמודה שכבר מכר הרי דמשמע שלא היה כתוב בלשון השטר