שו"ת תעלומות לב חלק א ריב

אמו"ץ שנגמרה הקנייה כאחד מן הקנינים דאז ודאי באותה שטר אינו אלא לראיה והו"ל כאילו מעידים ע"פ שכך היה מעשה אינו נקנה בכת"ומ כיון דלית בהאי שטרא מעשה. ועיין בתשובותיו כלל ס"ח סי' כ"ו. והר"ן ז"ל בפ' האשה נקנית כתב דשטרי דידן אע"פ שכתוב בהם מכרתי נתתי שהוא לשון עבר שטר קנין הוא ולחזק הדבר כותבים כן כמו נתתי כסף השדה ואע"ג דאמרינן כתב לו וכו' שדי מכורה וכו' לאו דוקא שכתוב בהאי לישנא וה"ה אי כתב מכרתי או נתתי וכו' עש"ב. וטעמו נראה דלא תמה כיון שכתוב מכרתי או נתתי בלשון עבר דמשמעות דברים אלו לומר שמכר או נתן כבר והכוונה באחד מן הקנינים ונמצא דהשטר לא נכתב אלא לסיפור דברים ממה שנעשה קודם לכן והו"ל שטר ראיה. קמ"ל דאפי"ה מקרי שטר קנין ולחזק הדבר עושים כן לכתוב כלישנא דקרא. ולכאורה היינו יכולים לומר דהרא"ש והר"ן לא פליגי בעיקר הדין. וגם הרא"ש ז"ל יודה שאם כתוב בשטר מכרתי או נתתי דמהני להקרא שטר קניה. ומה דנקיט בלישניה שדי מכורה לישנא דתלמודא נקט ולאו דוקא. ולא בא לאפוקי אלא שטר שנכתב לראיה בעלמא להודיע שנקנה השדה בקנין אחר דבהא גם הר"ן יודה וכמ"ש הד"מ בסי' קצ"א ופסקו בהגה שם. ועיין בתשובת הראנ"ח ח"ב סי' ב'

וראיתי למהר"י ן' מיגאש ז"ל בחי' לפ' ג"פ שכתב וז"ל ועוד למפשט מינה דהיכא דהחזיר לו את השטר והקנה אותו בכ"ומ שלא חזרה המתנה והמכירה לבעלה בכך אלא כשהיה השטר שטר שאין בו קנין שנמצאת קנייתו בגוף השטר. אבל שטר שיש בו קנין שהקנייה באותו קנין היה והשטר לראיה בעלמא וכו' לא חזרה המתנה והמכירה בכך וכשאתה מדקדק לשון והחזיר לו השטר אתה רואה שבשטר שכתבו הנותן או המוכר ונתנו לו עסיקינן. אבל שטר שיש בו קנין שההקנאה באותו קנין היתה והמקבל או הלוקח השטר לעצמו להיות לראיה באותו קנין ליכא למימר בכי הא והחזיר לו את השטר שהרי לא נתנו לו הנותן או המוכר כדי שיתכן בו החזרה עכ"ל. הנה אסברא ניהלן הרב ז"ל היכי דמי שטר ראיה דהוא באופן שקנה לו בפני עדים באחד מהקנינים ולא צוה לכתוב שטר אלא שאח"ך הלך הקונה או המקבל אצל העדים לכתוב לו שטר וכתבו לי ספור דברים שהיה ביניהם כגו"ד ודאי דהוי שטר ראיה אף שכתוב בו הקנין אבל אם המוכר או הנותן ציוה לכתוב שטר וכתבו בציוויו ל"ש כתב מכרתי או נתתי ל"ש מכורה או נתונה הוי שטר קנין. והגם שהרב ז"ל בתחי"ד נקט לשון שדי מכורה ודאי דל"ד קאמר וה"ה נתתי שהרי פירש בהדיא היכי דמי שטר ראיה וראייתו ממ"ש ואחזיר את השטר אמתני ותקיפא

ומכלל דבריו אתה למד דאף אם נקנה הקרקע באחד מן הקנינים וכתבו בשטר לשון של קנייה כגון מכורה או מכרתי אף שכתוב בו ג"כ הקנין האחד דאפי"ה הוי שטר קנין כל שהשטר נכתב בציווי המוכר או הנותן וכתוב בו לשון של קנייה שהרי לא הוציא הרב אלא שטר שכתבו העדים לסיפור דברים ולא היה בו לשון של קנייה דכיון שלא נכתב בצווי המוכר אינם יכולים לכתוב לשון מכורה או מכרתי כמובן. וסברא היא דאיהו מפני שהקנה לו גם בקנין אחר הורע כח קנייתו של שטר כל שנכתב בו הלשון המועיל זה ודאי לא יתכן. וראיה לזה דבכל שטרי מקח וממכר הוא קונה בכסף ואפי"ה נקרא שטר קנין אף אם כתוב סכום הכסף שלקח ממנו. ולא אמרינן כיון דאיכא קנין כסף דאלים השטר הוי לראיה אלא אם כתוב בו שדי מכורה וכיוצא אף שכתוב בו הקנין האחר הוו שטרי קנין וכמו שנבאר עוד להלן ועיין בבע"הת שער נ"א הו"ד בב"י סי' ס"ו

וחזינא להגאון הרמב"ן ז"ל בחי' לשם שכתב וז"ל כתב ר"י הלוי דבשטר שיש בו קנין אע"פ שכתב ומסר ל"ק ואמר שהדבר צ"ת ואיני יודע בהם חילוק שהרי קנה בשטר. אע"פ שכתוב בו קנין ונשתעבדו נדמו כקנינו דמ"מ בשטר כתוב כל שעבודו והרי בכסף הוא קונה בכל שטרי מקח וממכר אבל עיקר הדבר צ"ת וטעם למה יקנה בשום שטר עכ"ד

ולפום ריהטא יראה שהרמב"ן ז"ל חלוק על הר"י הלוי וסובר דאפי' שטר שיש בו קנין שהוא שטר ראיה נקנה בכ"ומ וכס' ר' ישעיה שהביא הטור בסי' ס"ו והוא תימא שלא הזכירו וגם מרן בש"ע שם לא הזכיר ס' הר' ישעיה מפני שיחיד הוא בדבר. וכפי"ז הרי מצינו לו חבר והיותר תימא שהנ"י בפ' חזקת כתב בשם הרמב"ן דס"ל דשטרי דידן שטרי קנין נינהו וה"ד בב"י סי' ק"ץ. ולזה יש לישב דלא מפני זה סותר את עצמו מ"מ הלשון אינו מתישב כמ"ש שהרי קנה בשטר וגם נשתעבדו נכסיו. דאם השטר לא נכתב אלא לראיה א"כ ל"ק בשטר וגם לענין שעבוד נכסיו הא גם קנין בלא שטר טורף מן המשועבדים שמשעת הקנין יצא הקול ונשתעבדו נכסיו כמ"ש הוא ז"ל בפ' ג"פ. גם מ"ש והרי בכסף הוא קונה וכו' אינו מובן אצלי היטב

לכן נראה לי שהרמב"ן ז"ל לא היה לו סיום דברי הר"י הלוי. והבין בדבריו אלו שמ"ש שטר שיש בו קנין הכוונה אפי' בשטרי קנין כל שקנה בקנין אחר וכתוב בו אותו הקנין אינו נקנה בכ"ומ וכמו שפי' הוא ז"ל בחי' לדקמ"ט שם דשטרי אקנייתא היינו שטר שיש בו קנין ע"ש. ואהא קמקשה שפיר שהרי קנה בשטר זה כיון שהוא שטר של קנייה ולא גרע כחו אע"פ שכתוב בו קנין אחר ונשתעבדו נכסיו משעת אותו קנין. דמ"מ בשטר הוא כתוב כל שעבודו וכתוב בו ג"כ לשון של קנייה דמועיל לקנין ולראיה. ולמה יורע כח שטר קנין זה שלא יועיל בו כת"ומ מפני שכתוב בו קנין אחר ואיהו ודאי לא סמיך אלא אשטרא דאית ביה תרתי לטיבותא קנין וראיה. וראיה לזה דהרי בכסף הוא קונה בכל שטרי מק"ומ וכתוב בו אותו הקנין ואפי"ה אמרי' דנקנין בכ"ומ כל שכתוב שדי מכירה וכיוצא והתם לא סגי בלא קנין אחר. זה נר"ל פשוט בכוונתו. ועל הר"י הלוי לק"מ כמש"ל. והגם שנוכל לפרש כמו שפירשנו לפום ריהטא והדקדוקים שדקדקנו יתבארו ויתישבו מ"מ זה נר"ל יותר נכון כי היכי דלא לאשוויי פלוגתא בין הר"י והרמב"ן ז"ל

המורם מן האמור בענין לדעת הר"ן וסיעתו בשטר שכתוב בו לשון עבר הוי שטר קנין ואפשר דאם הרא"ש יודה לו בזה ולא אתא לאפוקי אלא שטר שנכתב לראיה. והוסיף מהר"י ן' מיגאש דאפי כתוב בו קנין אחר כל שהשטר נכתב בציווי המוכר או הנותן הו"ל שטר קנין ונקנה בכ"ומ והכי ס"ל להרמב"ן כמו שפירשנו בדבריו: