שו"ת תעלומות לב חלק א ריא

פני אל עליון. כי יזכנו ללמוד תורה לשמה ולכוין לאמתה של תורה בעהי"ת: סימן יב

מעשה בא לפני בית דיננו יכב"ץ בראובן שתבע משמעון שכר טרחו עמו בענין עשיית ס"ת והרמונים שלו. והוא תפס משל שמעין סך מה. ועתה תובע שאינו מספיק לו מה שתפס. ושמעון טוען שיברר כל מה שטרח וישומו ב"ד כמה הוא שוה. ור' אומר כיון שעברו הימים ושנים או שלש שנים. אין אפשרות לברר ע"פ עדים גודל טירחתו ויגיעתו. והוא תובע סך זה כי ביראת ה' על פניו כך שוה אצל טירחתו ועמלו. ואנן בי דינא הרבה יגענו להביאם אל עמק שוה על ידי פשרה כי להיותו דבר קדום אי אפשר לברר בבירור כמה שוה טירחתו. ולסמוך על דבריו של התובע אפי' בשבועה היה ק' בעיני אך שניהם התאמצו לאמור יקוב הדין את ההר ולא רצו להתפשר והנה חיפשתי בספרי הפוס' ז"ל והאיר ה' את עיני ומצאתי הדבר מפורש בנדון קרוב לזה דנ"ד בס' שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ד. ופסק הרב ז"ל שיפחות שליש ממה שתובע וישבע המוחזק בזה הלשון הריני נשבע לפי ערך יגיעתי שטרחתי ויגעתי לפני פ' שאם היו ב"ד יודעים כמה יגיעות יגעתי שהיו שמין לי עכ"פ בשביל טירחתי לערך סך כ"וך ולפי שב"ד פסקו לו לפחות שליש אני נוטל רק ב' שלישים שבודאי מגיע לי כ"וכ וכתב שכן עשה מעשה כמה פעמים כיעוש"ב. וגם אנו בעניותנו סמכנו בזה על הוראתו ופסקנו את הדין ככתוב בדב"ק ועיין עוד להרב ז"ל בח"ב סי' קמ"ה. ות"ל שאחר שנפסק הדין נתרצו הבע"ד ועשו פשרה. ומחל שמעון לראובן השבועה. ואיש על מקומו בא בשלום: סימן י"ג

נדרשתי לבאר בהסכמה הכתובה בפנקס הכולל בלתי חתימת המסכימים אי חשיבה הסכמה כיון שלא נחתמה. ואומר הנה השואל ה"י לא פירש שיחותיו אם נהגו הק"ק הי"ו לחתום בכל ההסכמות הכתובות בפנקס וזאת יצאת מן הכלל. כי אם לא נהגו ראשי הק"ק לחתום בכל ההסכמות ואפ"ה מקיימים אותם ההסכמות. א"כ גם זו כאחת מהם. ואם נהגו לחתום בכל ההסכמות וזאת לא נחתמה נראה פשוט דל"מ ול"מ דאפשר שאחר שנכתבה בפנקס חזרו בהם מאיזה טעם שיהיה. וכיון דאתחזק ריעותא לפנינו אין בהסכמה זאת ממש. וגדולה מזאת כתב מהרח"ש ז"ל בח"ג סי' ק"ב דאפי' חתמו קצתם אינו מועיל כיעו"ש וכ"ש כאן שלא נחתמה כלל. והדבר ידוע דבדברים כאלו המנהג עיקר גדול וכיון שנהגו כן מנהגם מנהג. וכן מתבאר היטב מדברי מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' כ"ה ועיין למהריב"ל בח"ב סי' ע"ב

וכן בקדש חזיתיה להגאון מז"ה הגדול זצוק"ל בחק"ל מ"ב ח"מ סי' י"ב שכתב דהסכמה בלי חתימה הוא כשטר בלי חתימת עדים ובע"ד דאין לו. דין שטר. וה"נ בהסכמה בלי חתימה אינה הסכמה. ושוב הביא דברי מהראנ"ח ז"ל שצידד לקיים הסכמה שלא חתמו אלא מקצת המנהיגים. וכתב דבלא חתמו כלל מודה הרב דאינה הסכמה עי"ש דון מינה ואוקי באתרין. אלא שאם נהגו להכריז הסכמותיהם וגם הסכמה זאת הוכרזה בצבור וקבלוה עליהם באין מוחה. נראה דהכרזה עדיף מחתימה. דלמאי ניחוש לה שמא לא הסכימו כל המנהיגים הא כיון שהוכרזה ולא היה אדם שמיחה בדבר ליכא למיחש להא. ועוד דמאחר שלא היה מוחה מאנשי הק"ק עדיף טובא מהסכמה שנחתמה מט"ה לבדם. דהכא איכא הגוי כולו. וכן ראיתי למהריב"ל ז"ל בח"ב סי" ע"ב שכתב דכשמכריזין ההסכמה בכל הקהלות ואין מוחה ה"ל כאלו הוא מדעת כולם עי"ש ובח"ג בסי' ק"ך הו"ד בס' תורת חסד סי' כ"ד וכתב וז"ל אחר שהוכרזה כראוי היא קיימת ואין להרהר אחריה שעיקר קיומה תלוי בהכרזה ולא בחתימה כמ"ש מהריב"ל ז"ל וכו' וכיון שעיקר קיומה תלוי בהכרזה מה לי שתהא חתומה או לא אחרי שכבר קבלוה עליהם ע"י הכרזה אינה מבוטלת כל זמן שלא ביטלוה בפירוש עכת"ד. אלא שאם יש איזה מנגדים שאינם חפצים בהסכמה כמובן מדברי השואל ה"י אזי צריך לנו לדעת אם שתקו בשעת ההכרזה או מיחו בדבר ואם שתקו ויש להם טענה וטעם לשתיקתם כי אז יש לעמוד על הדבר כמתבאר מדברי מהריב"ל ז"ל שם. הנה הוצרכתי להאריך יען באה השאלה סתומה וחתומה. ואתו ידידי השואל בבואך לבאר לנו הענין כיצד היה באר נא ג"כ נסח ההסכמה למען דעת אם היא נוסדה על ענייני איסור והתר או ענייני ממון וכיוצא. וגם אם יש מוחים בדבר אם הם רוב הקהל או מיעוטם ובזה יצא הדין לאורה זכה וברה וה' יברך את עמו בשלום: סימן י"ד

נסתפקתי בענין שטר מתנה שהקנה ראובן לאשתו חצר אחת בק"ס וכתבו העדים איך היה מעשה שבא לפניהם הבעל כנהוג בכל השטרות ולבסוף ג"כ כתבו ונגמר הכל בק"ס כנהוג ואחר עבור זמן מה מסרה האשה הנז' השטר הנז' בכ"ומ. מי אמרינן כיון שעיקר המתנה היתה בק"ס השטר הנז' הוי שטר ראיה ואינו נקנה בכת"ומ כיון שלא קנתה המקבלת הנז' בשטר אלא בק"ס היאך יקנה המקבל שני בשטר או"ד שטר קנין הוי ונקנה בכ"ומ

תשובה על שאלה זאת עלה ונסתפק הרב מר ש"דר מע"הק צפת"ו בהיותו פה עמנו. וזהו הלכה דשטרי דידן שטרי ראיה אינון לענין זה שאינו נקנ' בכת"ומ והאריך בפרט זה לבטל שטר הכת"ומ וחפץ הייתי להשיב ע"פ סדר קונטריסו אחת לאחת. ואולי פסק דינו כרגע נראה לו וחזר ולקחו מידי. ע"כ אעשה דרך לעצמי בענין זה שאם הפסק שכתב אינו כאן כלי היינו כאן ומתוך דברי הראשונים ואחרונים ז"ל יתברר הדין לאמיתו

והנה הרא"ש ז"ל בפ' ג"פ כתב דהא דקי"ל דשטר מכר נקנה בכ"ומ ה"ד בשטר קניה שכתוב בו שדי קנויה לך אבל אם נקנה בכסף או חזקה או ק"ס וכתבו השטר לראיה אע"פ שכתוב בו הקנין לא קנה כיון דלאו שטר קנין הוא ע"כ. וכוונתו פשוטה לומר שאם הקניה נגמרה באחד מן הקנינים האחרים והשטר לא נכתב אלא לראיה בעלמא שהעדים כתבו היות