שו"ת תעלומות לב חלק א כא

הרב דב"ש סי' שס"ו דנשאל על דיבוק אות באות אי מוציאין אחר או"ל והשיב דהמנהג הפשוט להוציא ס"ת אחר על כל א' מעשרים הפיסולין הנמנין בס' הרמב"ם ז"ל שבזה אנו נותנין כבוד לתורה להראות העמים והשרים את יפיה ע"ש ועיין בתשו' הרב הנז"ל דסי' רכ"ב והרי דבריו מחזיקים טעמא דכתיבנא אנן בעניותין ודוק. וכיוצא בדבר תמצא בתשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה דכתב דכיון דלא מנה הרמב"ם בכלל הפיסולין וכו' ע"ש בתשו' אחרת ועיין מוהרי"קו שורש ק"ל דבכלל הסיבות דאין לפוסלו שם בנדונו חדא מינייהו הוא מדלא חשיב הרמב"ם בהדי ך' דברים הפוסלין ע"ש ועיין למו"הר פת"הד ח"ב בקו"א לח"א סי' ל"ב ד"ג ע"ג דכתב על כתיבת האזכרות שלא כסדרן דמדלא מנה הרמב"ם זה בכלל דברים הפוסלין ש"מ דאינו נפסל ע"ש וא"כ נתפרש יפה מה בין פיסול אותיות לתגין ועולה כהוגן מנהגא דידן. וראיתי להרב השומ"א סי' טו"ב דאסמכיה למנהגא דידן דמחמרינן בדיבוק כל דהוא אמימרת רב יהודה א"ר דמנחות דכ"ט כל אות שאין מקיף גויל בד' רוחותיה פסולה ע"ש ולהאי טעמא נמי את"ש דלא מחמירינן בתגין כדמחמירינן באותיות כיון דלתגין אין שורש בש"ס לדבר זה דאין גויל מקיף וכו' כמו באותיות ומסתבר טעמא. ומאחר שנתבאר היטב על דיבוקם של תגין דלא קפדינן לפו"ד עלייהו לפסול הס"ת גם בהפרדם מעל האות הדין כן כדכתבנו לעיל דדין אחד להם

ו' המג"א דכתב דפסולין אם אינן נוגעין באות או דבוקים ז"בז לא להורידו אם נמצא כן בשבת ויו"ט קאמר ודבר מוכרח הוא וכ"כ אנחנו נדרוש בדברי הב"ח דפסל אם לא תייג שעטנ"ז ג'ץ דלדעתו אין להורידו אם נמצא כן בשבת וי"ט שדבוקים התגין או אינן נוגעים באות דהרי כתב הב"ח בסי' ל"ב מחודש י"ג דמסתברא דאין להוציא ס"ת אחר בשבת משום דבוק כיון דכשר הוא בגרירת הדבוק ואריה דשבת הוא דרביע עליה ע"ש והרי אף בדיבוק אות באות דמעכב וצריך תיקון וכמ"ש בש"ע סי' ל"ב סעיף ח' דאם נדבקו אות באות וכו' פסול ואם גרר והפרידה כשר ע"כ אפי"ה כתב דאין להוציא אחר בשבת מטעם דכתב הרשב"א כל הראוי לבילה וכו' וע"ש בט"ז סקח"י דהביא סברת מר חמיו הרב"ח הנז' דפסול ולא מוציאין אחר ע"ש ואם בדיבוק אות לאות כן כ"ש בדיבוק תגין ז"בז או בפירוד מהאות דפשי' דלהב"ח אין להוציא אחר מטעמא דכתב גבי דיבוק אות באות. ואורו עיני ממה שראיתי להרב שמן המאור שם סי' ל"ו עמ"ש הב"ח דאם לא תייג שעטנ"ז ג'ץ פסולין דכתב וז"ל אם אירע בשבת בס"ת שאינו מתוייג שעטנז גץ שא"א לתקנם לפי דברי הב"ח יהא צריך להוציא אחר מיהו אפשר לדמות למ"ש הט"ז בסי' ל"ב סקח"י גבי נדבק אות באות שכתב וז"ל ומו"ח כתב אפי' אם נמצא כן בשבת דא"א לגוררה מ"מ אין צריך להוציא אחר כיון שמעיקר הדין ס"ת יש תקנה רק דאיסור שבת רביע עליה עכ"ל. ומריהטא דלישנא דהרב תראה דסבר דמ"ש הט"ז משם מו"ח הוא איזה מחבר אחר ולא היא דהרב ב"ח גופיה הפוסל גבי אם לא תייג הוא בעל המימרא כדכתבנו דבריו דבסי' ל"ב מחודש י"ג וא"כ היל"ל כדכת' הרב"ח גופיה אלא דלאו אדעתיה דהרב שמ"ה דמו"ח דכ' הט"ז הוא הב"ח דהיה מ"ח של הט"ז וגם לא ראה דברי הב"ח במקומם וייחסם על הט"ז משם מו"ח ויהיה מה שיהיה הנה הרב רצה לדון דלהב"ח אפשר דאם נמצא בלא תגין בשבת דאין להוציא אחר מטעם דבריו דאריה דשבת הוא דרביע עליה כדבעינן למימר אנן אלא דהרב כתב בדרך אפשר ואנן טענינן בבריא משום דהרב רצה להוכיח להיכא שלא נמצאו עיקרן של תגין והא מילתא ודאי לאו פשיטא היא לומ' כן בדעת הב"ח משום דהב"ח לא ס"ל כהרשב"א דכשר ואין מוציאין אחר מטעם דכל הראוי לבילה וכו' אלא בדבוק ולא בחסר אות וא"כ אין לפסוק בפשיטות דכן ס"ל להב"ח בחסר תגין דאינו דומה לדיבוק אבל מ"מ בדרך י"ל איתיה דחסר תגין הוי כדין דבוק דהא הא מיהא לא הוי כדין חסר אותיות דודאי קילי תגין מגופן של אותיות ולפיכך לא פשיט"ל להרב להחליט בדעת הב"ח דאין להוציא אחר בחסר תגין כ"א אפשר לומר ברם בדיבוק תגין זה בזה פשיטא ופשיטא דנאמר בדעת הב"ח דאין להוציא אחר מטעם דכתב גבי דיבוק אותיות דהא ודאי לא יהא דיבוק תגין שלא הוזכרו בדברים הפוסלים ברמב"ם כנז"ל ואין לו שורש בשום מקום מהש"ס חמיר מדיבוק אות באות אשר הוא במנין הך' דברים אשר מנה רמב"ם ושורשו פתוח בש"ס מההיא דמנחות כל אות שאין גויל מקיף מד' רוחותיה פסולה כנז"ל ומסתייה דניהוו תגין כגופן של אותיות ומוכרח לו' בדעת הב"ח דכן ס"ל ודוק. והשתא דאתית להכי בדרך זו תלך להוכיח גם להמג"א דכתב דאם נוגעין זה בזה ואינן נוגעין באות פסולין דלא להוריד הס"ת קאמר דמני"ר המג"א מודה בהא דהב"ח בדבוק אות לאות דאין צריך להוציא אחר אלא דחילק בין דיבוק לדיבוק בין סוף האות לתחילת האות עיין במג"א סי' קמ"ג סק"ז נקוט מיהא דס"ל דדיבוק אינו פוסל להוציא אחר ומזה נקיש לדיבוק תגין כמו שכתבנו בדעת הב"ח ה"נ בהמג"א וכיון דלהמחמירין מצאנום בהדיא דלא להוציא אחר כ"א לתיקון מעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המד' לחזור אחר דברי המג"א כי לא להוריד ס"ת הביאם בחי' כנז' ועיין בסעיף א'. ואחר החיפוש מצאתי כיוצא מזה להרב זכור ליצחק בסימן ל"ו דנ"ה ע"א וב' בענין דיבוק ע"י תג דלדעת המאירי כשר כדאייתינן לעיל וכתב הרלנ"ח דלרמב"ם פסול ומדברי המג"א סי' ל"ב סק"ג נראה דס"ל לפסול וכתב הר' ז"לי דמדהסכים הרמג"א לדעת הב"ח כשנדבקה אות לאות דא"צ להוציא אחר א"כ מוכרח לומר בדעת המג"א דלכתחילה הוא דפסול שלא לקרות בו ולברך עליו כן בלי. תיקון אבל לא לענין שצריך ג"כ להוציא אחר ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין וכדכתיבנא

ז' שמתי עיני ולבי בדברי הרמ"ע אשר הביאם בעל באר עשק סי' ן' כי אין תשובות הרמ"ע מצויין בידי ורואה אנכי דמשם יש לדון כדסבירא לן דהנה הרמ"ע תלי טעמא דפסול משום דהוי כיתרון אותיות וז"ל המובא בב"ע שם עוד דקדקתי אחר קצת מספרי מקומינו שאינם מדביקין התגין לאותיות וגערתי בהם בנזיפה רבה כי אפי' לדעת הרמב"ם שאין התגין מעכבין היינו בין אינו לישנו כהוגן אבל התג שאינו נוגע נראה בעיני כיתרון אותיות קטנות בין השיטין ופוסל ע"ש ועיין יד אפרים סי' ל"ו מה שהרכיב לפי דברי הרמ"ע אלו שנראין כאותיות ע"ש. הנך רואה דלא פסל הרב כ"א משום דראה בעיניו דהיו דומות לאותיות קטנות בין השיטין וזה לפי הדמות צורה שהיו נוהגין לעשות התגין דנראין כאותיות וכמ"ש בס' שערי