שו"ת תעלומות לב חלק א כ

איברא דבכל זאת לא נמלט מהקושי הזכ"י במה שהביא משם המאירי אם תג דבוק בחברתה דכשר ע"ש והוא הבין דהתג דבוק בחברו אבל באמת לא היו ד"מ דלשון המובא ברלנ"ח הנז"ל הוא אם בא תג אחד מזו לחברתה ופירושו תג אחד מזו דהיינו מאות זו לחברתה שהיא דיבוק אותיות ע"י תג ולא דיבוק תגין ז"בז וכבר מבואר יותר הכי שם כמ"ש הואיל וניכר שאינו דבוק ע"י עצמה אלא ע"י תג אחד שמחברן לא פסיל ע"כ וא"כ אין ראיה מדברי המאירי הללו לדין דיבוק תגין זה בזה ודברי הזכ"י תמוהים ברם לא על הזכ"י תלונותינו דשפתי צדיק יביעו ידברו כלישנא דהמג"א ומשם הם לקוחים כאשר הביאם הזכ"י משמו והמג"א בסימן ל"ב סק"ג הכי כתב ואם אינו דבוק בעצמו רק התג א' דבוקה בחברתה כשר ע"ש והבא מבחוץ טועה ומפרשו ג"כ על התגין ודברי המג"א באו שלא בדקדוק ולא דק בדבריו משום דבסו"ד כתב כ"ז בכנ"הג לפיכך קיצר וסמך על המעיין דיראה דברי הכנ"הג בצביונן והנה הנם מתוקנים כאשר המה ברלנ"ח אין נגרע דיבור ולא חש שיטעו כך נליץ ע"כ בעד המג"א וכבר ראיתי במחצ"ה שם סימן ל"ב סק"ג דמבאר יפה דברי המג"א וז"ל אין הכוונה שהתגין שבאותה אות דבוקים זה בזה וכו' אלא ר"ל שב' אותיות דבוקים זה לזה ע"י תג של אחד מהם וכ"ה בפר"ח לה' גטין סי' קכ"ה סקי"א עכ"ל

ד' ועוד אית לן למילף מדוכתא אחרינא שלא להוריד הס"ת ע"ז אפי' למי שבא לשאול מחדש מה לעשות ממ"ש הרב פ"מ בחמ"ז סימן קמ"ג סק"ב דכ"מ שיש מחלוקת הפוס' אי הוי זה טעות או"ל אין להוציא אחר דהוי ס"ס ספק שמא הלכה כרמב"ם בתשו' דקורין בס"ת פסול דע"ז אנו סומכין דיעבד וספק שמא הלכה כמ"ד בפיסול כזה אין פיסול ואף לברך מוכיח שם דמהני הס"ס ע"ש. ואם כן דון מינה לנ"ד דהרי הכא איכא פלוגתא דלדעת הב"ע סימן ן' והזכ"י חיו"ד סי' י"ח והכת"י א"ח סי' ב' ד"ג ע"א תורה יוצאה דאין להוציא אחר עבור פירוד תגין מהאות או שדבוקים זה בזה דהכל הוי אחד דהמכשיר בזו מכשיר בזו והמחמיר בזו מחמיר בזו דהא והא בחדא מחתא מחתינהו כמו שנזכר בדברי הכנ"הג והמג"א ודעי' כנז"ל. וגם לפי מה שהבין הפר"הא ח"ג פ"ז דס"ת בדין זה דהגם דבסו"ד שם הביא דשמע משם גבר' רבא דנטה לפסול ונראה שהוא סברת הב"כ המובא בנ"ב ובהמופ"הד כנז"ל מ"מ איהו שקיל וטרי ומסיק להיתרא וכתב דכן נראה לפי דעתו יע"ש. והרי סיעת נביאים דס"ל דל"מ פיסול ולדעת הב"כ והנ"ב הוא דהוי פיסול וגם להוריד הס"ת קאמר הרמ"ע היכא דרוב הסדר אינן כתקונן אם כן כיון דהוי מחלוקת הוי ס"ס כמ"ש הפ"מ ושוא"ת עדיף ודוק

ה' מ"ש בשכנ"הג א"ח סימן קמ"ג הג"הט או"ג דמנהגינו דאפי' בדבוק מוציאין ס"ת אחרת בשבת ויו"ט שא"א לתקנו ע"ש היינו בדבוק אות באות אבל לא בדבוק תגין זה בזה וכבר ביאר שיחותיו שם בשכנ"הג בסי' ל"ב הגב"י אות י"ד וילמד סתום מן המפורש דכתב וז"ל מנהגינו דאפי' בדיבוק אות לאות שנמצא בס"ת בשבת ויו"ט שא"א לתקנו להוציא ס"ת אחר ע"כ. וגם בתשו' דבר שמואל סי' רכ"ב דקלסיה להאי מנהגא דידן דמוציאין אחר אפי' בדבוק והביא דברי השכנ"הג הנז' דכתב בסתם דאפי' בדבוק מוציאין אחר וכ' דהמחמיר בזה תע"ב שהוא נותן כבוד לתורה להראות כמה עמקו סודות כתיבתה שאפי' קוצה של יו"ד מעכב יע"ש עכ"ז ראה נא שם דכל הקילוס הנזכר לא אמרו אלא בדיבוק אותיות ולא מייתי ראיה מדעת השכנ"הג הנז' הסתומים כ"א לדיבוק אותיות כמ"ש להדיא שם ולא כשאינו דיבוק באותיות כגון תגין זב"ז ואילו הוה ס"ל להכנ"הג דאף בדיבוק תגין ז"בז מוציאין ין אחר דהכי הבין לשונו של הרמ"ע שהעתיקו מני"ר הכנ"הג כנז"ל להוריד הס"ת נמי הוי פיסול א"כ הו"ל לאשמועינן להדיא דבר זה דהוי ריבותא טפי ומדכתב מרן החבי"ב אפי' בדבוק אות באות משמע דע"כ הוא מנהגינו אפי' בהא דהיה מקום שלא להוציא עכ"ז מנהגינו להוציא אף בזה אבל טפי לא כמו תגין דבוקים ז"בז וכמו שהוא לפי האמת מנהגינו הכי דלא שמענו ולא ראינו שהורידו ס"ת עבור זה כאשר הוא ברור בפי כל הש"ץ דאינהו בקיאי טפי בהא ורובם מתוך כולם חכמים עצומי' ומתוכם רב מומחה ופקיע רבין חסידא נר"ו ושגור בפיו דבר זה וכן מעידים ע"ז מראשונים שקדמו לנו וגם מעשים בכל יום ולא פסלינן וכמו שכן הורה הלכה למעשה גדול אדונינו מורי הרב נר"ו כנז"ל בראש אמי'ר וטעמא רבה איכא למנהגא דבשלמא בדיבוק אות באות דבכלל הך' דברים הפוסלים בס"ת אף בדיעבד כאשר מנאם הרמב"ם בפיו"ד דס"ת הוא שנגעה אות באות וע"ש בפ"ז ה"ט דכתב ולא הדביקם אות באות יע"ש. אמטו להכי שפיר אתי מנהגא דידן לפסול הס"ת בשבת ויו"ט משום זה ברם בדיבוק תגין אשר אעיקרא כי ליתנהו לא קפדינן עלייהו לרובא דרבוותא וגם מלשון הרמב"ם שם בפ"ז ה"ט דכתב או שלא דקדק בתגין וכו' כל דקדוק במשמע שלא כתב כלום או שלא דקדק עליהם בעשייתן שלא הדביקן באות או הדביקן זה בזה הכל נכנס בסוג שלא דקדק דמה כחנו יפה לומר דמ"ש הרמב"ם שלא דקדק היינו שלא כתבם והלא הכי הול"ל להדיא אלא האמת המובן דלהכי אתא רמב"ם להודיענו כל מין דקדוק שיהיה הכל במשמעות שלא דקדק דאם לא הדביקן באות הרי לא דקדק ואם נדבקו אלו באלו הרי לא דקדק וכל כיוצא מאלו שלא בדקדוק מיקרי וקא פסיק הרמב"ם דכשר וגם מדנחית למניינא עשרים דברים ומנה מכללם חסו"י ודיבוק אות באות ולבסוף כתב ושאר הדברים למצוה לא לעכב מוכח הני אין מידי אחרינא לא ועיין בתשו' מים רבים יו"ד סימן ס' על נדון שהתגים היו משונים עד שהיו משנים לאותיות כי הדל'ת היה כלמ'ד מחמת התג והיו"ד כלמ"ד קטנה וכו' כ' בתו"ד וז"ל ואם יאמר לך האומר דכל הני מילי נאמרו דוקא למצוה מ"ה אבל אם שינה בדיעבד אין בכך כלום כמ"ש הרמב"ם ז"ל אף אתה אמור לו שאמת הוא דבדיעבד כשר כל עוד שלא הפסיד צורת האות אבל אם הפסיד צורת האות כנ"ד בודאי שמעכב ע"ש נמצא דדעת הרב דדוקא שינוי בגוף האות מעכב וכל עוד שלא הפסיד צורת האות כשר ובכל גוונא משמע. ולפיכך הנה נכון דרכינו אשר גבלו קדמונינו לקדושים אשר בארץ המה לפסול בדיבוק אות באות כמ"ש הכנ"הג ולא כתב עבור דיבוק תגין וכאשר אנחנו כולנו בנערינו ובזקנינו כך מנהגינו שלא לפוסלו ולהורידו כנז' ונמצא דדברי מרן הכנ"הג עם מנהגינו שוין דלא העיר כ"א בדיבוק אות באות ולא בתגין וגם אנחנו הכי נהגינן שלא להוריד הס"ת ע"כ ויבא זה ויעיד ע"ז וזע"ז. תו חזיתי בתשו'