שו"ת תעלומות לב חלק א רט

אנו לומר שנשתרבב המנהג ההוא מפני תקון וישוב העולם. כי לאו כל שעתא מתרחיש להו ספרא דווקנא שיכתוב להם כל שטרותיהם באופן המועיל לפו"ר עד שלא יפול בו שום מחלוקת. ובפרט בזמן הזה ובמדינות ההם. וכמ"ש מרן ז"ל בתשובה בחא"הע דיני כתובה סי' יו"ד ועיין תשו' הריב"ש ז"ל בסי' ק"ה ושמ"ה. גם חששו כי אם נצריכהו לעשות שטר העולה בדיננו. פן ח"ו מאן דשקלין ליה גלימא בבי דינא ליזמר וליזיל לערכאותיהם ויצא זכאי בדינו כי שטרותינו מהבל ימעטו לפניהם ונמצא חוטא נשכר. כי זה ידוע שאף אם לא תקפיד הממשלה על פיסול שטרותיהם כל שנתרצו שני הבע"ד. עכ"פ לא יתנו כח לדיני ישראל לכוף להממאן לשמוע אל התורה והמצוה. ע"כ עמדו ותקנו חכמי הדור לקיים בב"ד כל שטרותיהם מפני תקון העולם. ועכ"ז לא יצטרכו לעמוד לדין לפני עש"ג אשר הוא עון פלילי ועלוי יראתם וכמרים יד על תורת משה רבע"ה. וזה ודאי תיקון הבריות ומנהג ותיקין אשר ראוי והגון לסמוך עליו וכמתבאר היטב בתשובת הרש"ך ח"ב סי' רכ"ט והבעי חיי ח"ב סקכ"ה. ואם כנים אנחנו בזה נפק"מ טובא. שאם מה שמכשירים הדיינים שטרותיהם הוא ע"פ דינא דמלכותא או הקפדת המלכות ומשום דהו"ל בהתנו על כך אזי בבואם למשפט לפניהם צריכים לחקור ולדרוש היטב אם אותו השטר עולה בנימוסיהם. אם מצד השטר עצמו שיהיה עשוי כהלכתם ודיניהם. אם מצד שלא יהיה חסר בו שום דרך מדרכי הקנאותיהם כגון זכיה ע"י אחר או מסירת השטר ליד הנוטאריו בחייו וכיוצא. שאם חסר אחד מהדברים המצריכים הם. אף אם מצד הדבר ההוא לא יפסל השטר בדיננו. מ"מ מבטלינן ליה. כיון שהשטר עצמו פסול בדיננו. ולא באנו להכשירו כ"א מפני הקפדת המלכות או משום דחשיב כהתנו כן מתחלה. או שלא יהיה חוטא נשכר וכדומה. ובכגו"ד דליתנהו להני טעמי. כיון דגם בדיניהם אינו מועיל. א"כ ודאי דחזר הדין לסיני. ובעילא כל דהו מבטלינן ליה. וכמ"ש הרדב"ז ב"ח ח"א סי' תקמ"א וז"ל תקנת חכמים היתה וכו' לפי שהגוים מקפידים בערכאותיהם שיהיו כשרים. הילכך בטעמא כל דהו דחינן ליה ומוקמינן ליה אדינא דאורייתא ע"כ ועיין להריב"ש סי' קמ"ג

אכן אם מה שמכשירים שטרותיהם וצוואותיהם הוא ברצון נפשם לישוב העולם כנז"ל. וביותר כאשר ראו שאבדה חכמת חכמים ובינת סופרים ואיה סופר הבקי ויודע בטיב שטרות. א"כ בבוא לפניהם איש ישראל לדרוש אלהים בדבר השטרות ההם. לא זאת שאינם צריכים הדיינים לשאול ולדעת את חקי המלכות ומשפטיו בשטר ההוא. אלא אפילו ידעו בבירור שאינו עולה בדיניהם. אם מפאת השטר עצמו או דבר אחר חיצוני הפוסלו בדיניהם. כי אפי"ה דינא יתיב להכשירו. שהרי אפי' בדי"ת אינו מועיל ואנו מכשירים אותו מצד מנהג ותיקין א"כ מה לנו ולדיניהם היעלה על הדעת שיתקנו חכמי ישראל המורים לצדקה ויקבעו מנהג שלא להצריך שום דרך מדרכי תו"הק וילכו לחצוב בורות נשברים שיצטרך שיהיה עולה בדיניהם. זה דבר שא"א לשמוע. כי לא תהיה תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם. ואם דרכי התורה עזבנו מפני ת"הע וישוב הבריות. העוד לנו חלק ונחלה בנימוסיהם וחקיהם. ולנהוג לכתחילה שיהיו השטרות של היהודים עולים כפי משפטי הגוים הס כי לא להזכיר ולא ניתן ליאמר ח"ו ועיין בתשו' הרשב"א שהביא הב"י ח"מ סי' כ"ז וז"ל כל דבר שבממון תנאו קיים. אבל לנהוג כן מפני שהוא משפטי הגוים באמת נר"ל דאסור וכו' וכמו ששאג כלביא בתשו' אחרת המובאה ביתה יוסף סי' ס"ו ומהרח"ש בח"ב ס"סי י"ד כתב דמסתמא לא ינהגו הותיקין מנהג גרוע וכו' עי"ש. ועיין בתשו' הריב"ש סימן ש"ה והוא ברור כמדובר

והגם שהדברים פשוטים עד מאד עד שכל בעל שכל דק ומבין דבר לאשורו יודה בכל כחו כי צדקנו בשופטינו. והאמת עד לעצמו ואיננו צריך לראיה ודמיון. בכל זאת כדי להשביע נפש שוקקה. הנני להביא ראיה ברורה לזה. והוא ממה שראיתי בתשו' מהריב"ל ח"א סי' ס"ב. כי שם נשאל הרב על שטר מתנת בריא בלא קנין העשויה בגופן שלהם. ואחר שהאריך הרב ז"ל בביטולה מצד דין תו"הק מפני שאין בה קנין וגם שהם מטלטלין ואין גם אחד מדרכי ההקנאה. וגם בירר שגם בנימוסיהם אינו מועיל מפני שלא זיכה לו ע"י אחר. וזה מערב בדיניהם. ובסו"ד כתב שאם יש עדים שיעידו שחכמי העיר היו מכשירים שטר כזה שהוא מתנת בריא בלא קנין. וגם שנעשה ע"פ הדיוטות ולא בערכאותיהם. שאז הוא קיים מצד המנהג עיש"ב. הרי מבואר דהגם שבדיננו ובדיניהם אינו מועיל שהוא קיים מצד המנהג. והתם מוכח שמה שנהגו כן לא היה מצד הורמנא דמלכא ממ"ש הרב בריש התשו' ע"ד בעה"ע. ובכן דון מינה ואוקי באתרין. כי מה לי שמתבטל השטר בדיניהם מפני שחסר הזיכוי. מה לי אם יתבטל מצד שלא נמסר ליד הנוטאריו כנ"ד. ואולי הוא ממש כנ"ד. מפני שזכוי ע"י אחר לא שמענו מעולם בנימוסיהם ואפשר שמסירת השטר ליד הנוטאריו בחיי הנותן קרי ליה זיכוי ע"י אחר. כי שם מבואר שלא נמסר השטר ליד הנוטאריו בחייו. שהרי כתוב בשאלה שאחר ג' שנים הוציאה אשתו השטר ויש אומדנות מוכיחות שהוא. בדוי ושקר. ובכל זאת הכשירו הרב מצד המנהג וכדבר האמור. ועיין להרד"ך בית ל' חדר ג'

וכן ראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל ח"מ ח"ב סי' ג"ן שהכריח כן בדעת הריב"ל בתשו' זאת. אלא שכתב שהרדב"ז ח"א סי' תקמ"ה חולק ע"ז עי"ש. וכדי לבאר דעת הרדב"ז צריך אני להרחיב הדברים בתשובותיו הערוכות בענין זה. כי שם בתשו' הראשונה סי' תקמ"א כתב על נדון זה וז"ל וכ"ש מה שכתבת שלפי נימוסיהם אינו עולה. כי איך יעלה בדיננו וכו' ע"ש ולכאורה זה סותר כל מ"ש אלא שאין מכאן ראיה. ואדרבא הויא סייעתין. שהרב קאי התם בהכשר שטרותיהם מצד הורמנא ודינא דמלכותא. וכגון דא כבר ביארנו דכל שאינו מועיל בדיניהם אינו מועיל בדיננו. ובעילא כל דהו מבטלינן ליה. ומטעם זה ודאי לא הזכיר סתירה ראשונה זאת הגאון הרמ"ז ז"ל בחק"ל שם. אלא הביא לשונו שכתב בסי' תקמ"א וז"ל ובתנאי שיועיל השטר בדיניהם. אבל אם אינו עולה בדיניהם כאשר כתבת כ"ש שלא יעלה בדיננו ע"כ. והתם מיירי בהכשר שטרותיהם מצד מנהג ותיקין. ולכאורה נראה מדברי הרב כאן שאפי' נהגו הותיקין בפירוש להכשיר שטרותיהם אפי' אם אינם עולים בדיניהם. דלא מהני מנהגא. ואני תמיה איך פה קדוש יאמר דבר זה כי