שו"ת תעלומות לב חלק א רח

וסי' ו'. וגדולה מזו כתב הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תק"ץ דאפי' שני עדים מעידים על העד שצוה לחתום שאינו מועיל משום דהוי עדים מפי עד ואינו כלום ע"ש בסוף דבריו ונראה שחלוק הוא עם הרשב"ץ ז"ל לענין הקיום במותב תלתא כאשר יראה הרואה ואכמ"ל

ואולם נראה שאם קבלו בני העיר שיועיל עדות הסופר בעד העד כשמצוהו לחתום דמהני וכמ"ש הרשב"א ז"ל באל'פיו סי' תשכ"ט דמה שתקנו הקהל הרשות בידם דכל צבור וצבור במקומם כגאונים וכו' עיש"ב. וה"ד מב"י בח"מ סי' מ"ה וכ"כ הרשב"ש בס' תולדות אדם סי' קי"א שתקנת הקהל בזה קיימת וכ"כ בח"ד סי' קצ"ט וכן פסק בפשוט מרן הש"ע בסי' מ"ה. ונראה ברור דלא מהני מנהג בזה אלא בעי קבלת בני העיר בפירוש עיין בש"ך ובקצ"הח שם. ועיין בס' בעי חיי ח"מ ח"ב סי' מ"ז ובח"מ ח"א סימן ל"ג. ועיין מה שתמה עליו הרב מט"ש ז"ל בסי' מ"ה ודבריו נכונים. והנה אני בבואי לרעות ביעקב פה העירה טראבלס המערב יע"א ראיתי כמה שטרות באופנים כאלו והיה רע עלי המעשה. וסבור הייתי לומר דאולי יש קבלת בני העיר בזה. אכן ראיתי להרב המופלא מאריה דאתרא הדין כמהר"א אדאדי ז"ל בספרו ויקרא אברהם ח"מ סי' ו' שאף הוא ז"ל הביא כל הרשום בכתב מספרי הפוסקים בזה וצווח על זה ועבד עובדא להביא את העד שיעיד בב"ד. ושפיר עבד כהוראת רבי' הגדול הרשב"ץ ז"ל. וכן ראוי להורות בלי ספק. וצא ולמד מ"ש בס' ויקן יוסף הנד"מ באות ש' דק"ע ע"א וז"ל. ואנן בדידן איכא מ"ד דרגילי לדון ע"פ עדות הצ"ל אפי' בלא חתימת הסופר אלא איניש דעלמא. אמנם הרב מהרש"א נר"ו חלוק בזה ואמר דלעולם לא דנו דייני קשישאי נ"ע לדונו כשטר. ומעתה לא אתבריר דינא ונראה דהדרינן לדינא דפסול וכו' עי"ש. ועוד היה לי להאריך בפרט זה ומשום כבוד אלהים וגדול השלום אשים קנצי למילין. ועיין בס' משכנות הרועים אות ץ' ס"ב. וגם ראוי לעד להזהר שלא יחתום בשטר בחותמו דוקא בלתי חתימה דהשטר פסול כיון שיכול להזדייף וכ"ש בכתובה שראוי יותר להזהר וכמ"ש בספר יבא הלוי א"הע סימן ב' ועיין מ"ש בעניותי בהגהותי שבס' ישרי לב א"הע אות ך' סט"ז. ומ"ש שם שתלוי במנהג החותם איך נוהג. שבתי וראיתי שאין מנהגו עיקר בזה. ועיין להרב מגן גבורים ז"ל בח"מ סי' ג"ל שהאריך בזה כיד ה' הטובה עליו: סימן י"א תונס יע"א שנת תרל"ד

שאלה באחת המחוזות שבערי איירופא נתישב שם שר וגדול שהיה שוכן קודם לכן בערי תוגרמא. ויורשיו אחריו נשארו על מקומם בערי ממלכת התוגר ואחר איזה שנים לביאתו לערי איירופא וקבע דירתו שמה. אוותה נפשו לחלק נכסיו בין יורשיו ולהנחיל לאהביו וקרוביו אשר הלכו אתו והתענו בכל אשר התענה. ולהקדיש מנכסיו לכמה הקדשיות ודברים טובים ומועילים לעשות נח"ר ליוצרו. ויבקש האיש אחד חכם סופר מהיר לכתוב צוואותיו כדת וכהלכה. ויאמרו אליו אנשי העיר. כי מלבד שכינת סופרים נסתרה במחוז ההוא. עוד זאת כי הרי הוא ללא יועיל בע"הר. כי במשפטי ממשלת הארץ ההיא. אין קיום והעמדה לשטר צוואה אם אינו עשוי כדת המלכות ובגופן שלהם. ומה גם שאפי' רבני המחוז ההוא כבר הנהיגו לקיים כל השטרות אפי' אינם עולים לפו"ד. ולכן כתב שטרי צוואותיו לפי נימוסי הממשלה והניחם בארגז. ובבא עת פקודתו נמצאו שטרי צוואותיו באמתחת גנזיו ונמסרו ליד הממשלה ע"י שוטרים שבאו לחפש אחריהם כמנהג המקום. ועתה נפל הספק כי יש אומרים שצוואות כאלו אפי' בדיני הממשלה אינם עולים. להיות כי לא נמסרה מחיים ליד הנוטא'ריו. ואחרי שגם בדיניהם אינו עולה כ"ש שבדיננו מגן שויא כדבר שאין בו ממש. ובעלי המתנות וההקדש שוא'לים הלכו דבר ה' כי אחרי שמנהג הוותיקים היה לקיים הצוואות אפי' אינם עולות כדין תו"הק מה לנו ולדיניהם יורנו המורה דרכה של תורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

ואבא היום די השב כפי מיעוט ידיעתי וקוצר שכלי ועומק הענין ורוחב המקצועות. עם רוב טלטולי בגלות החיל הזה אשר דכא לארץ חיתי וגם כי אין הספרים מצויים אצלי. ושמעתתא כדנא בעיא צילותא. ואולם להפיק רצון שואלי דברי אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. ולמעשה הדבר תלוי ברבני וגאוני דורנו שיחל"א. וזה החלי וה' אלהים יעזור לי

תחלת דבר אשא דעי להבין ולהשכיל שורש המנהג הזה הנהוג בארצות איירופה להכשיר שטרותיהם הפך דין תו"הק. על מה אדניו הטבעו. אחרי כי מודעת זאת שכדי לקיים מנהגם ומעשיהם צריך שיהיה מנהג פשוט המיוסד ע"פ ותיקין וחכמי הב"ד כמבואר כ"ז בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ובכן חל עלינו חובת ביאור מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לתקן המנהג הגרוע הזה בבתי דינם הצדק. כי אם הוא מצד הורמנותא דמלכא אשר השוה גזרותיו בכל מדינות מלכותו לדון כל דיניהם ושטרותיהם כפי דין ערכאותיהם. אם כן אין כאן מנהג ותיקין. אלא מנהג חיובי והכרחי אשר בהתבטל המכריח ממילא יתבטל גם המוכרח. ואם יד חכמי ישראל תקיפא לדון ולהורות ע"פ תורת משה והממשלה תעז להם לכוף את בעלי הדין לשמוע אל השופט העומד על המשפט במקום המשפט. על מה וע"מ ינהגו מנהג דע כזה לעקור די"ת. ואפשר דאף אם נהגו כן אין הולכים אחריו. וראוי לבטלו כי לא תהיה כזאת בישראל ח"ו. וכמ"ש הרשב"א הו"ד בב"י ח"מ סי' ס"ו. ועיין להרב בעי חיי ח"מ ח"ב סי' קנ"ח ולמהרשד"ם ז"ל בחח"מ סימן ש"ד

ואשר אני אחזה כי מתחלה נתיסד המנהג ע"פ דינא דמלכותא כי יצא דבר המלך להנהיג כל שטרותיהם ע"כ חקיהם. ולכן היו מוכרחים לעשות כדבר המלך. וגם כשהיו מתרצים שני הבע"ד לקבל עליהם דין תו"הק היו דנים חכמי המקום להכשיר שטרותיהם מב' סיבות. האחת מטעם שהמלכות היתה מקפדת אם יפסלו שטרותיהם. והב' דהו"ל כאלו התנו על כך מתחלה ותנאם קיים בדבר שבממון ועכ"פ לא יקרא זה מנהג ותיקין ומיוסד ע"פ חכמי אהוראה. אבל אם אנו רואים שנהגו ברצון חכמי הגלילות להכשיר שטרותיהם אף במקום דליכא הקפדת מלכות. מוכרחים