שו"ת תעלומות לב חלק א רו

שאם כתב בפירוש גם על יורשיו דמהני תנאה. וא"כ לא מצאתי ראיה למתנת בריא שכבר זכה לגמרי מחיי הנותן. וגם דכיון שאמר ולאח"מ הוי כמתנה בפירוש וכמש"ל. ועתה בא לידי ס' ויוסף אברהם ושם בסי' כ"ו האריך הרחיב בפרט זה ולא ראה תשו' הריט"ץ הנז"ל ומ"מ טעמו ונימוקו עמו. וכן ראיתי אחז"ר להרב מור ואהלות בח"מ סי' ל"א שהעלה ככל החזיון שכתבתי בעניותי שש לבי שכיוונתי לדעת עליון. והבט ימין וראה למז"ה הגאון ז"ל בחק"ל מ"ב ח"מ סי' ד' דקפ"א ע"ב וז"ל גם מה שנסתפק לפי סברתו דכיון דהנכסים נפלו קמיה יורשים וכו איני רואה בזה ספק כיון שחל החיוב בחיי המוריש וכו' מה לו להקדש עם היורשים הרי נשתעבדו להקדש וכו' גם מ"ש לפקפק שלא קבל ס' יחיד על יורשיו איני רואה בזה פקפוק וכו' כאן אין הס' נופל אלא בין המתחייב להקדש ולא עם היורש ואם הוא כבר נתחייב נתחייבו יורשיו לפרוע מנכסיו וכו' את"ד ועיין בחק"ל ח"מ ח"א סי' כ"ג ובס' חקות החיים הנד"מ מהרב הגדול שארינו כמהרח"ב ז"ל בסי' נ"א שהאריך בזה

ובעמדי על זה חזה הוית להרב בני חיי בח"מ סימן ל"ז הג"הט י"ג שציין לתשובת מהריט"ץ ז"ל הלזו וכתב עליה הנפק שדברים של טעם הם ע"ש ולפע"ד ניטל הטעם לגמרי ודבריו ז"ל אינם אלא מן המתמיהין. וכזאת וכזאת אני תמיה על הרב ערך השלחן בח"מ סי' ס"ט אות יו"ד שגם הוא ז"ל נסתייע מדבריהם. ואחר המחי"ר הוא סיוע שאין בו ממש. ומה שהביא עוד הע"הש מתשו' הג"ור סוף כלל ז' דמשמע דבתר אזלינן. גם משם אין ראיה מספקת דאפשר שגם דינה הנותנת מתה בח"ול. ואפי"ה ס"ל למהרא"י ז"ל דכיון שהיורש כאן נמצא בא"י דלא מצי לומר קי"ל הפך מרן ז"ל. וע"ז הוא שחלק עליו הג"ור ובזה סייעו הברכ"י ח"מ סי' ג' מתשו' הרדב"ז סימן שס"ח. ובכן לא ידעתי איך כתב וז"ל הרי בהדיא דאם היורש ממ"א דנים כמקומו כדברי הרדב"ז והג"ור וכ"כ הריט"ץ סי' רי"ח וכו' עי"ש. והרואה יראה דאין לדמות מ"ש הג"ור והרדב"ו למ"ש מהריט"ץ כי גבה טורא בינייהו. גם ק"ט איך לא נרגשו שדברי הריט"ץ קשים להולמם

לכן נר"ל שמה שרצה ה' ע"הש להביא ראיה מדברי הריט"ץ הוא היכא דהיורש והמוריש הם מאתרא דנהיגי למדן בדגל הקי"ל או שלא נהגו להכשיר פס"ע וכיוצא לזה. ואח"כ בא היורש לעיר המקבל מתנה שלא נהגו כן. דאז ודאי אזלינן בתר מקום היורש שהוא ג"כ מקום המוריש. ולא מפני שבא למקום המקבל הפסיד זכותו. וזה הוא ודאי ס' הג"ור ויש לסייעו מתשו' הרדב"ז כמ"ש הברכ"י ז"ל. וגם יתבאר כן מדברי הריט"ץ ז"ל במכ"ש. ואולי כיוין לזה ה' בני חיי ז"ל הגם שדבריו סתומים ואלו ודאי דברים של טעם הם. אבל בדברי הע"הש אין להסתפק בכוונתו כי בודאי כיוין לזה. ויש לדקדק עוד מדבריו שכתב והביא תשו' הריב"ש בסי' נ"ב שכתב זה אמת וכו' אבל המצווה הזה היה דר במיורקא וכו' עי"ש הרי בהדיא דאם היורש וכו' כדברי הרדב"ז והג"ור וכ"כ הריט"ץ וכו' עכת"ד. הרי מפורש כדכתיבנא ועיין סמ"ע סי' שס"ט. ובכן בנ"ד שהיורש בא למקום המוריש שהוא מקום עשיית השטרות והוא מקום הנוהגים לקיים צוואות כאלו ושם הוא המקבל מתנה. דודאי דלכ"ע כמנהג אותו מקום דיינין להו. ובפרט שכבר הוכחנו דהוי מתנת בריא דמהיום ולאח"מ דקונה הגוף מהיום וכבר חל החיוב מחיי הנותן וזכו בגוף הנכסים באותו זמן שעדין לא חלה זכות ירושת היורש. וא"כ לאו כל כמינה דהיורש לומר אני לא קבלתי קבלה זו וכמו שהוכחנו למעלה ראש

את זה כתבתי גם עתה כחותה על הגחלים. ולמעשה הדבר תלוי בראשי שבטי ישראל הע"י כי להם משפט הגאולה. וצור ישראל יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות לבל נכשל בדבר הלכה אכי"ר: סימן ח'

שאלה מי שחלק נכסיו במתנת בריא ונתן לקרוביו ומיודעיו ולכל אחד ממקבלי המתנות ציוה לתת מחלקו להקדשות וצדקות ומתנות לאביונים ואחר מותו נפל הפרש ושינוי דעות בין רבני הדור הללו מקיימים הצוואה והללו מבטלים. ולשאו'ל הגיעו גם ע"פ הדין אין קיום לצוואה זאת. אם עכ"פ יתחייבו היורשים לקיים דברי המת במה שצוה לתת לצדקות ולהקדש עניים. או"ד כי מאחר שהמוריש לא ציוה ליורשיו לתת אלא למקבלי המתנות ובהתבטל הצוואה והמקבלי מתנות לא יזכו במתנתם א"כ מי יקיים צוואות המקדיש כיון שהיורשים לא נצטוו ע"ז. יורנו המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

תשובה אם באנו לעמוד ולבאר עיקר הדין אם זכו ההקדשיות והצדקות מט' אמירתו לגבוה או מט' מלד"המ או נדר תקצר היריעה מהכיל ומי יכניס ראשו בין ההרים הרמים במחלוקת מרן ורמ"א ז"ל הו"ד בתשו' רמ"א סי' מ"ז ומ"ח ונדפסה אחרי כן תשו' מרן בספרו אבקת רוכל סי' פ"ג ועיין בס' קמ"ר ח"א סי' ג'. וזכורני שאחד אחרון מרבני אשכנז יצא לישע להליץ בעד מרן הקדוש ז"ל ועמד לישב כל תמיהות רמ"א ז"ל עליו בטו"ט ודעת וכעת איני זוכר שם הספר. ופוק חזי ענותנותו של משה הוא הקדוש רמ"א ז"ל כי הגם היות הקיפו למרן ז"ל בהלכות מרובות וחלק עליו בעיקר הדין והסכימו עמו רבני דורו. מ"מ לא עביד עובדא נגד מרן ז"ל וכ"ש אנן לגבי דידן שקבלנו הוראותיו גם בתשובה כמ"ש במ"א. (ועיין בס"ה ישמח לב הנד"מ ממ"ש בחח"מ בסי' י"ט בדברים הנכוחים למבין וישרים למוצאי דעת) ועיין להגאון החסיד שארינו זצוק"ל בס' חיים ביד הנד"מ סי' ס"ט ולמוה"ר גאון ירושלם נר"ו בתשובתו הנדפסת בקונט' ישמח משה ח"א אשר האריך בזה לקיים ההקדשות ומי יבא אחרי המלך. ועיין בס' שואל ומשיב מה"ת ח"א סי' א' ויש לי להשיב על דבריו אלא שאין כאן מקומו ושעתו

ואם אמרנו לבא ללבן ולברר דין זה כדי להוציא מלב איזה מרבני דורנו אשר נטפלו בזה כנטפל לדבר מצוה לבטל ההקדשות לדאבון לב הגביר המקדיש נ"ע בעלמא דקשוט. ולכליון עינים להת"ח העניים אשר יהיו מתפרנסים בכבוד מהקדשות המנוח ז"ל אשר נתן והקדיש כידו הנדיבה. וכגון דא ודאי מצוה רבה. אבל אנכי הרואה כי אין זה מסוג שאלתנו. כי עיקר השאלה דנדון דידן היא אף אם היה קיום להקדשות אם היה מצוה ליורשיו. מ"מ