שו"ת תעלומות לב חלק א רד

אתאן לתשו' מהריט"ץ דסי' נ"א שכתב דבמתנה לאחר אף במהיום ולאח"מ דהוי כמתנת ש"מ דאינו זוכה בגוף אלא לאח"מ. ולפי דרכו שם נר' דס"ל דלהרמב"ם מזון האשה והבנות נגבית במתנה דמהיום ולאח"מ. וא"כ עדיפא מינה הו"ל להרמב"ם לאשמועינן בפ"ח מהל' זכייה ופי"ט מהל' אישות ולמה פסקיה לדיניה במתנת ש"מ. ובאמת שדבריו קשים לשמוע דלפי מ"ש בריש התשובה כאן. הוא דגם להר"י בן הרא"ש אינה ניזונת האשה רק מהפירות. והחולקים עליו ס"ל דגם מהפירות אינה ניזונת. וכתב דטעם החולקים טעמא דמסתבר הוא וראוי לסמוך עליו. ואלו בסי' רי"ג תבריה לגזיזיה וכתב דס' ר"י בן הרא"ש ז"ל ס' נכונה היא. וכבר תמה כן הגאון מז"ה הגדול בחק"ל מ"ב שם וכת' דסמי חדא מקמי תרי והגם דבהך תשובה דבסי' רי"ח דעסיקינן בה נראה דאזיל לשיטתיה במ"ש בסי' נ"א מ"מ נימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקמיה לדינא כס' גדולי הראשונים ז"ל הנז'. וכדי ליישב דברי הריט"ץ ז"ל במקצת נ"ל שמ"ש בסי' רי"ג שס' הר"י בן הרא"ש נכונה היא. לא למעבד עובדא כוותיה קאמר שהרי סמוך ונראה אייתיה בידיה סברת החולקים הרבים וטעמם. ובודאי דהלכה כרבים נגד יחיד אף אי מסתבר טעמיה. וכ"ש אי מסתבר טעמייהו דרבים החולקים. וזהו שכת' בסי' נ"א דטעם החולקים על הר"י בן הרא"ש טעמא דמסתבר למעבד עובדא כוותייהו והיינו שסיים בתר הכי וראוי לסמוך עליהם שהם רבים. ומ"ש בתר הכי לחלק במתנה מהיום ולאח"מ מבנו לאחר היינו להסכים גם דעת ר"י בן הרא"ש שיודה בבנו. לא שהוא ז"ל ס"ל הכי שהרי דעתו מפורש בסי' מ"ב דאפי' לגבי אחר קנה גופא מהיום ואפי' לס' ר"י בן הרא"ש שכתב כן לא כתב אלא לפלפולא בעלמא ראיה לזה שבסימן רי"ג לא זכר מזה כלל. וגם בתשו' זאת דסי' רי"ח נר' פשוט שלא ירד לחלק כן דמלבד שסותר את עצמו. עוד זאת דהי"ל לבאר ולפרש אם כיוין לזה ועיין בתשו' שערי צדק להגאונים שער ג' סי' ה' שכתב דמהיום ולאח"מ לא קנה אלא לאח"מ. והכוונה ברורה שלא קנה גם הפירות עד לאח"מ וראיה ממ"ש שם בסימן כ"ג שאם מכר או נתן דינו ככותב לבנו עי"ש ובסימן יו"ד ודוק היטב

והנה ראיתי בס"ה כפי אהרן הנד"מ בסימן י"ג תשובה שלמה ממו"הר הגדול ר"ל כמהר"א אשכנזי נר"ו שהאריך בפרט זה ומצא חבר לס' הריט"ץ הנז' הוא הרשב"ש בסי' ק"ץ שגם הוא הבין כדעת הרמב"ם דבמתנה מהיום ולאח"מ לא קנה גם הגוף אלא לאח"מ מכח הדיוקים שדקדק בהם מהריט"ץ הנ"ל יעו"ש. ולדידן לא נפ"מ מירי מאחר שדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו מפורש בב"י ובתשובה א"הע דיני כתובה סי' ה' וכב"ה א"הע סימן קי"א וגם בש"ע שם פסק דלא כוותייהו. מ"מ לצאת י"ח ס' הרשב"ש ז"ל ניבין ונדון בדבריו ונפקא מינה נמי למקומות שלא קבלו דעת מרן ז"ל. כי רואה אנכי להרב ז"ל בסי' קל"ג שכתב בפשיטות דבמהיום ולאח"מ קני גופא מהיום. ולא זו בלבד שאינו יכול לחזור בו אלא שאם הם מטלטלים יכול הוא לומר שינתנו ביד שליש או שילקח בהם קרקע שמשמע דברים אלו שקנה קניית הגוף לגמרי מהיום. וזה סותר ההיא דסי' ק"ץ וגם בסי' קל"ה סמוך ונראה כתב דלא קנה אלא לאח"מ כי ע"כ נלע"ד שהרב לא כתב כן בפשיטות גמור בסי' ק"ץ. וכוונתו היתה לומר דלא הוי כמתנת בריא ממש ותו"מ כתב דאף אם היה שום ספק וסברה וכו' וחזר להורות שבנ"ד לא הקנתה הגוף וכו' עי"ש. ומר סבר דבעלמא קני גופא מהיום כמ"ש בסי' קל"ג. ואי ק"ל ההיא דסי' קל"ה דמשמע איפכא לק"מ דהתם מבואר שנתנה חצי נכסיה לבתו ואי נמי נימא שקנתה גוף הנכסים מהיום מ"מ כיון שהיו מטלטלים וכבר בלו ונתאכלו. והיא לא נתחייבה לתתם ביד שליש וכיוצא דבפירוש אמרה מה שימצא אחר מותה וכיון שבלו ומתה הבת אין לה זכות בנכסים שקנתה אחרי כן. שאותם נכסים שלא היו מצויים אי אפשר לומר שקנתה גופא מהיום כיון שעדין לא היו בעולם ובשעת הזכייה כבר מתה הבת. וכן מתבאר מדברי הרב ז"ל בסי' קי"ד בדרך השלישי ומפורש יוצא מדבריו דבקרקע קני גופא מהיום לכ"ע. ובמטלטלים נמי קני גופא מהיום ויכול הוא לומר שינתנו ביד שליש או שילקח בהם קרקע כמ"ש בסי' קל"ג ועיין חשק שלמה סי' ס' הג"הט ל"ה. ובהיותי בזה ראיתי להמט"ש בסי' נז"ר הג"הט י"ג וי"ח שהביא תשו' הרשב"ש דסימן קל"ה ותמה עליו דהא דאמרינן דלא זכי אלא לאח"מ היינו לגבי פירות אבל הגוף קנוי לו מעכשיו ע"ש. ונראה שנעלם ממנו בעת ההיא תשו' הרב בסי' ק"ץ שנראה חולק על זה. ואף לפי מה שכתבתי בעניותי בכוונתו שם מ"מ לק"מ דההיא דסי' קל"ה שאני דאיירי במטלטלין שכבר בלו וכמש"ל. והגם שהרב שם עשה סניפים בזה ובסניף הראשון כתב בפשיטות שלא קנה מהיום הגוף. אבל הנדון מפורש שהוא במטלטלין שבלו ונאבדו ומפני זה פסק דלא זכתה הבת. ובסניף השלישי פירש שלא זכתה כלל מפני שהוא דבר שלב"ל כיעו"ש. ודבר זה מתבאר שפיר ממ"ש בסימן קל"ג ובסי' קי"ד דס"ל בפירוש דבמטלטלים אף שיכול המקבל לתבוע שיניחם ביד שליש או שיקנה קרקע. מ"מ אם לא קנה ונתאכלו כלו או בלו אין לו זכות עוד. ואע"פ שלא ביארו הרב הוא מבואר וכמדובר. ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל בח"ג סימן קי"ח הו"ד בב"י סי' ר"ן מחודשות ט"ו ועיין בתשו' נודע ביאודה מ"ק ח"מ סי' כ"ט ויש מקום עיון בדבריו לפי מש"ל אלא שאין הפנאי מסכים כעת. ועיין להגאון מז"ה ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ב דקמ"ב ע"א מ"ש ע"ד הרשב"ש דסי' קל"ה וי"ל. עתה נד"מ ספר בני בנימן עי"ש בתשו' מו"הר ר"ל נר"ו בסי' מ"ה דקי"א ע"ג ואכמ"ל

ומעתה אחר דשרינן נרגא בעיקר דינו של הרי"טץ בסי' רי"ח אשובה אראה אם ראיותיו מכריעות. ונחל בראייתו הראשונה שהביא ממ"ש הטור בסי' ל"ג באם היו עדי הצוואה קרובים לנותן ורחוקים מבניו שהצוואה פסולה ע"כ. וכתב דכ"ש הוא אם היו רחוקים לו וקרובים לבניו. ומזה יצא לדון בנ"ד באלו העדים דהגם שהיו כשרים לאביו מצד המנהג והוי כאלו קבלם עליו מ"מ כיון דחשיבי כקרובים לבניו שפסולים והמתנה בטלה עכת"ד. וכמה תמוהה בעיני ראיה זאת שהרי האי דינא דפסקיה הטור בסי' ל"ג היא סברת הרי"ף והרא"ש ז"ל בפז"ב והתם איירי בצוואת ש"מ דבעינן הגדת העדים מפיהם וכיון שלא היה תחילתם בכשרות פסולים. אבל בנדון שלו שהיא מתנת בריא בשטר הא קי"ל דעדים החתומים ע"הש כמי שנחקרה עדותם בב"ד והו"ל כמו שהעידו העדים בשעת כשרותם וכמ"ש הרא"ש בפז"ב בההיא דהיה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו דאחרים מעידים עליו