שו"ת תעלומות לב חלק א רג

מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ וכו' ופירשו בו הכוונה דהוי מתנת בריא לענין שקונה הגוף מהיום ככל מתנת בריא והיא כמתנת ש"מ לענין שאינו זוכה בפירות אלא לאח"מ. וידוע שהרמב"ם ז"ל דרכו דרך הקדש לאחוז כלשון הש"ס ותו"מ פירש הדברים וכתב דאע"פ שקונה הגוף וכו' כפירוש כל הראשונים. ומה שהיה קשה בלשונו שכתב אינו זוכה בו ואוכל פירות וכו' כדקשיא להריט"ץ ז"ל כבר ישבו הטור והרשד"ם כל יקר ראתה עינו. וא"כ סרו מהר כל דיוקיו. גם מה שדקדק בלשון הטור שכתב לפיכך הגוף קונה מיד ואינו יכול לחזור בו ע"כ שאם הגוף קונה מיד מהיכא תיתי שיוכל לחזור ע"כ אחרי המחי"ר הם דברי תימא דכבר היה אפש"ל דתקנה הגוף כל זמן שאינו חוזר. והרי אם אמר מהיום אם לא אחזור. בי דינא הכי דאע"פ דקונה הגוף מיד יכול הנותן לחזור. והטור שדרכו לפרש פירש ואמר דאינו יכול לחזור כיון שלא אמר אם לא אחזור בי. ולכל הפירושים שנאמרו בש"ס לא נפק"מ מידי לדינא כמ"ש ה"המ. שם והיינו דקשיא ליה למב"י שלא היה צריך לזה מדברי הרמב"ם ודוק

ואני אומר שגם בלשון שכתב הרמב"ם ז"ל אינו זוכה בו ואוכל פירות וכו' מוכן היטב שקנה הגוף מיד לגמרי. והפירות לאח"מ. כי דבריו ז"ל הם נאמרים בחכמת הלשון. וכאשר המשכיל יבין בשינוי לשונו שכתב בתחילה אע"פ שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו וכו' ולא קאמר אינו קונה אותו ואוכל פירות משים דהפרש גדול יש בין קנייה לזכייה כי זכייה יכולה היא שתאמר גם על דבר שאינו קנוי לו אבל יש לו זכיה בו וכיוצא. וגם על דבר שהוא ממונו וקנינו אלא שאין לו רשות לדור בו ולהשתמש ממנו יכון לומר שאע"פ שהוא קנינו אין לו בו זכיה כעת. ולפיכך כתב רבינו הכא דאע"פ שקנה הגוף מהיום קנין גמור. מ"מ אין לו זכיה פרטית בגוף הקרקע להשתמש ולשלוט בו ולאכול פירות עד לאח"מ. וכן ראיתי בחי' הרמ"ה ז"ל לב"ב שם בסוגין שכתב וז"ל אמר אביי וכו' דאע"ג דקני גופא מהיום לית ליה רשותא לאשתמושי ולא למשלט בגופא ולא בפירא אלא לאח"מ ע"כ וכל זה השמיענו רבינו הרמב"ם במלות קצרות וברורות דאע"פ שקונה הגוף מיד אינו זוכה בו כלומר למשלט ולאשתמושי ביה ואינו אוכל פירות עד לאח"מ ונכון. ושוב אחר ימים בא לידי ס' פרי צדיק וראיתי לו בסי' ח' דל"ז ע"ב וג' שהאריך בזה לבאר דמתנה מהיום ולאח"מ זוכה בגוף ובפירות מהיום אלא שעכב האב בידו שלא לשלוט בגוף הקרקע ולאכול הפירות עד אח"מ מבלי ששייר בו קרקע לפירות. והיינו מחלוקת ר"י ור"ל דלר"י שייר האב גוף לפירות וס"ל קנין פירות כקנין הגוף. ולר"ל ס"ל דלא שייר האב גוף לפירות ולכן קנין פירות לאו כקנין הגוף וקנה לוקח. ועל דרך זה פירש נמי לשון הרמב"ם ז"ל דאע"פ שקנה הגוף לגמרי לא זכה בו לשלוט בו ולאכול פירות עד לאח"מ עיש"ב. והדברים מכוונים למ"ש בעניותין וכן ראיתי תנא דמסייע לן הוא מהר"מ אלשיך ז"ל בסי' י"ח שכתב במחלוקת ר"י ור"ל גבי מכר הבן ומה בחיי האב דלר"י לא קנה לוקח משום דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי והאב שייר לו כח בגוף לפירות ולר"ל דקי"ל כוותיה לאו כקנין הגוף וכאלו לא נשאר לאב שום כח בגוף עי"ש שהביא ראיות לזה

הדרן לדברי מהרשד"ם ז"ל והנ"ל בכוונתו הוא. דהרב ז"ל הוכח יוכיח שמתנה דנ"ד הוי מתנת שכיב מרע מפני שכתוב שאם ימות פלוני אז יהיו פטורים וא"כ כבר קדמה חיוב הכתובה דמשועבד מחיים וכתב הרמב"ם מתנת בריא וכו' הרי שכתב בפי' דכיון שכתב ולאח"מ דהוי כמתנת שכ"מ שאינו אלא לאח"מ וכ"ש בנ"ד ע"כ כוונתו מבוארת דאפי' במתנת בריא מהיום יש בו דברים שדומה למתנת ש"מ משום דאמר ולאח"מ והיינו ודאי לענין אכילת פירות הגם שאמר מהיום וקנה הגוף מיד. כ"ש בנ"ד שלא יש בה מהיום שכל זכייתו הוא לאח"מ דודאי דגובה כתובתה. זה נר"ל להליץ בעד הרשד"ם ז"ל לפי חומר הנושא. ועיין להרב ז"ל בח"מ סי' שט"ז. והגם שראיתי רבים ושלמים שתפסו דבריו כפשוטן במושכל ראשון. מ"מ אמרתי ויהי מה אחוה דעי גם אני ליתובי דעת עליון. ומכלל הרבנים הנ"ל ראיתי להרמ"ע ז"ל בחח"מ סי' ט"ז שהבין גם הוא כדבריהם ונסתייע מדברי מהריט"ץ זל הנז"ל. גם כתב שמצא למהר"ם אלשיך ז"ל בסי' י"ח שכ' דהכותב נכסיו מהיום ולאח"מ משייר לעצמו בגוף הקרקע ומכח זה דן דהוי כמתנת ש"מ עכ"ד ודבריו תמוהים שמהר"ם אלשיך ז"ל לא כתב כן אלא לס' ר"י דס"ל דקנין פירות כק"הג. ובפירוש כתב דלר"ל דס"ל דלאו כקנין הגוף וקי"ל כוותיה לא נשאר לו שום כח בגוף. והם שני נביאים המתנבאי' בסגנון אחד הרמ"א והרב פרי צדיק בסי' ח' וכנז"ל. ותו ק"ל דאפי' תימא שנשאר לאב כח בגוף כלומר גוף לפירות מ"מ לא יוכחש שהבן קנה גופא מהיום וא"כ מה ראיה מייתי מניה. (ולמודעי אני צריך כי בהיותי בע"הק ירושלם תוב"א א'ף עסו'ק בענין זה. הרציתי דברי הרב מ"מ הללו לפני הדרת כבוד עט"ר מו"הר ר"ל במהר"א אשכנזי נר"ו ובו בפרק לא מצא מענה ליישב דבריו. ועתה נד"מ ממש ספר בני בנימן וראיתי תשובה לו שם בסוף הספר בסי' מ"ה ואגב אורחיה הבליע בנעימה קושיא זאת על הרמ"מ ז"ל ואותי לא. זכר. ורצה לרפאות שבר זה דעכ"פ גם לר"ל ס"ל להר"ם אלשיך דשייר מקום צמוח פרי דאלת"ה איך האב כשמכר מכורים דאפי' דלעצמו משייר אפילו דשלב"ל מ"מ איך יפרנס מכר האב וכו' אלא ודאי דשייר מקום צמוח פרי ואפ"ה לר"ל לא הוי כק"הג. וזה הוא מה שהבין הרמ"מ ז"ל את"ד בקיצור הצריך. והרואה יראה כמה תמוהים הדברים האלו להעומד על דברי מהרמ"א ז"ל במקומם שאם כיוין לזה אין נפקותא בין ר"י לר"ל דכיון דשייר מקום צמוח פרי הרי יש לו כח בגוף הקרקע וא"כ היינו דר"י. והוא ז"ל בפירוש כתב דלר"ל אין לו כח בגוף. הקרקע כלל וכך מפרשם הרב פרי צדיק ז"ל שציין הוא נר"ו שלא נשתייר כלום מהגוף ביד האב אלא שהפירות משויירים לאב בלא שום שיור כח בגוף כיעו"ש. ואי ק"ל מכר האב איך מכורים. הא ל"ק דכיון שהשיור לעצמו בפירות עביד ומהני אפי' בלא שיור כח בגוף אותו הזכות יכול למוכרו. ואפילו לכי יהיבנא ליה כל דיליה דגם מהרמ"א ז"ל צריך לזה כמ"ש מרן נר"ו מ"מ לא יכחיש שאין בדברי הרב ז"ל הכרח לזה. ואיך הרמ"מ נקיט בפשוט שכן כ' הרמ"א וליתא. ועוד דבפירוש כתב מהר"ם אלשיך שם דהבן קנה הגוף מחיי האב וקנין פירות דאב לאו כק"הג דמי כיון דקי"ל כר"ל והאב אין לו שום כח בגוף. וא"כ מה סייעתא מייתי מניה הרמ"מ ואדרבה הויא תיובתיה באופן שדבריו צל"ע) ועיין למהרימ"ט ז"ל בח"א סימן קט"ז ואכמ"ל: