שו"ת תעלומות לב חלק א רב

ז"ל הנז' וכתב שערבו לחיכו מאד. והאמת שראוים הדברים לפה קדוש שאמרם וכן הסברה הישרה מסכמת ומחייבת

ואם לחשך אדם לומר שכיון שאחרי מות המוריש נפלו נכסי קמי ירתוהי. יכולים לומר נהי שמורישנו נתחייב במנהגי המקום שהיה דר בו. מ"מ עתה שמקבלי המתנות באים להוציא מידינו. הרי אנו לא נתחייבנו ולא קבלנו המנהג ההוא. אף אתה אמור לו דמלבד שכבר ביארנו דכיון שהמתנה היתה מתנת בריא כבר זכו מקבלי המתנה בגוף הנכסים מחיי הנותן עוד זאת דכיון שצוואת המוריש היה שיזכו גם בפירות לאח"מ. א"כ הו"ל כקבל בפירוש גם על יורשיו דחיובא רמיא עלייהו לאשר ולקיים מה שקבל. וכאשר מצינו בדין נאמנות שאם היה נאמנות סתם ל"מ לגבי יורשים ואם קבל בפירוש גם על יורשיו דשפיר מהני ותו לא מצו. יורשיו לערער. והנה ראיתי להרב פרי האדמה בח"א דס"ב ע"ד ובח"ב דנ"ט ע"ב ולהרב פרי הארץ בח"ב ס"סי י"א בענין קבלת ס' הפוסק שכתבו נהי דאהניא קבלה זו לגביה דידיה ולא ליורשיו עד שיהיה בה שעבוד נכסים וחילייהו מתשובת מהראנ"ח ח"א ס"סי ס"ו כיעו"ש. ואף שיש לחלק בין תשו' הראנ"ח ז"ל לנדון הרבנים הנז'. מ"מ גם כי אזלי ומודו דהיכא דאיכא שעבור נכסים דחייבים היורשים לקיים וכמ"ש הרב בני יעקב בדצ"א ועיין בס' ויוסף אברהם הנד"מ בסי' כ"ו שהאריך הרחיב להוכיח דחייבים היורשים גם היכא דליכא שעבוד נכסים עיש"ב ואין הפנאי מסכים להתיישב בדבריו. ועיין בס' צל הכסף הנד"מ בח"מ סי' ל"ו שהאריך בזה ובדרך העברה בעלמא ראיתי שתמה על הפרי הארץ בתשו' הנז' וכמדומה שלא ראה סוף דבריו שכתב בפירוש דהיכא דאיכא שעבוד נכסים דחל גם על יורשיה כהסכמת כל הפוס' זל ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ב ובמה"ב סי' ג' וד'. ועתה נד"מ ס"ה חקות החיים להגאון שארינו ז"ל ושם בסי' כ"א הרחיב הדבור והעלה דלכ"ע היכא שנשתעבדו הנכסים מחיי הנותן דמהני הקבלה גם ליורשים עיש"ב וא"כ דון מינה לנ"ד שהיא מתנת בריא שזוכה בגוף מהיום כמתבאר בטו"שע ח"מ סי' קי"ב ורנ"ז והוא מוכרח כמו שאכתוב לקמן בעה"י א"כ כבר נשתעבדו הנכסים מחיי הנותן וקבלתו מהני גם ליורשיו לכ"ע והוא ברור

אכן זה עומד לנגדינו מה שראיתי בתשו' מהריט"ץ ז"ל סי' רי"ח דקע"ג ע"א שכתב וז"ל ואפי' יש מנהג באותה העיר להכשיר נוגעים בעדות אפשר דלא מהני להוציא מחזקת היורש כיון שהיורש הוא מעיר אחרת ובעירו לא נהגו כן יש לו לטעון ולומר אתה בא להוציא מחזקתי בשטר זה ושט"ז חצפא בעלמא הוא במקומי ובארצי מפני וכו' אע"ג שמורישו קבלם עליו היינו אם היה בא להוציא אבל עתה שהם באים להוציא מפני שהנכסים בחזקת היורש לא עכל"ה וע"ש שהביא ראיות לזה. ובטרם אקרב לדבר בראיותיו. צאינה נא עמך אשר אני אחזה כי יש לדון בעיקר דינו שאין דבריו ז"ל מובנים אצלי. הוא הדבר כי מבואר בשאלתו כאן ובסימן רי"א ששטר מתנה זה נכתב כהוגן וכתחז"ל מהיום ומעכשיו לאח"מ. וא"כ הרי זכו בני הקהלה מחיי הנותן גופא מהיום ופרי לאח"מ כמבואר בטח"מ סי' קי"ב ורנ"ז. וגם הנותן בעצמו לא היה יכול לחזור בו וכמ"ש הוא ז"ל בסי' רי"א וא"כ איך כתב כאן שהיורש הוא המוחזק ובעלי המתנה באים להוציא. ודברים הפוכים אני רואה כי אדרבא בעלי המתנה שכבר זכו בגוף מחיי הנותן הם המוחזקים. וקבלת הנותן לערי הקהלה הוי קבלה הגונה. ולאו כל כמיניה דיורש לומר אני לא קבלתי

איברא שראיתי עתה בס' חק"ל מ"ב חח"מ סי' ד' שהביא הרב הגדול מהר"מ סוזין זלה"ה משם מהריט"ץ בסי' נ"א דס"ל דלא אמרינן דמתנה מהיום ולאח"מ דקני גופא מהיום ופרי לאח"מ אלא בבנו אבל באחר אפי' הגוף אינו קונה אלא לאח"מ ולא אמרינן דהוי כמתנת בריא. אלא לענין שלא יוכל לחזור בו ע"כ. ובכן נימא דהכא בסי' רי"ח אזיל לשיטתיה וסרו מהר תלונותנו מעליו. אבל המדקדק יפה שפיר יחזה דלא היא. כי מלבד שסברא זאת לא ניתן ליאמר בעד הרמב"ם ז"ל מפני שהוא הפך סברת כל גדולי הראשונים ז"ל דסברי מרנן שמתנה מהיום ולאח"מ אפי' באחר קני גופא מהיום ופרי לאח"מ. ובפרט לפי מה שהביא הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל מ"ב שם ממ"ש בירושלמי בפ' מן שאחזו דמתנה מהיום מתנה גמורה היא למאי הלכתא כתב לאח"מ לשייר בה אכילת פירות ע"כ דמשמע ודאי דקני הגוף קניה מעליא ועדיף ליה להביא ההיא דירוש' הגם דהכי מוכרח גם בבבלי משמעתין דפי"נ דקנה הגוף לגמרי מהיום וכמתבאר מתשו' הרשב"א בת"א סי' שכ"ז ה"ד הגאון ז"ל שם ויותר מבואר בתשו' שבח"א סימן תקס"ג דאם איתא דלא הוי קניה גמורה א"כ אין ההקדש יונק משל חול. אלא דטפי עדיף ליה לישנא דירושלמי בפ' מי שאחזו ובפי"ן דקאמר מתנה גמורה מתנה ברורה דמשמע מצד הלשון כשאמר מר מהיום כבר זכה בגוף לגמרי. וכשאמר לאח"מ לא שייר אלא פרי. וכיון דזכייתו הוא מצד הלשון אין לחלק תו בין בנו לאחר ומ"ש הריט"ץ ז"ל לדקדק מלשון רבינו שכתב אינו זוכה בו ואוכל פרות אלא לאח"מ. וכתב דהול"ל אינו זוכה בפירות אלא לאח"מ. או אינו זוכה בו לאכול פירות דהוה משמע אינו זוכה בגוף לאכול פירות אלא לאח"מ וע"כ פירש דר"ל דאינו זוכה גם בגוף בעצם אלא לאח"מ כיעוש"ב. והרואה יראה דגם לפי פירושו קשיא רישא דקאמר אע"פ שקנה הגוף מהיום וכו' דמשמע דקנה הגוף בעצם. ותו שכבר ישבו הלשון הטור וש"ע בסי' נז"ר וכתבו אינו זוכה בו לאכול פירות וכמ"ש מהר"י הגאון בחק"ל שם. אלא שאני תמיה במ"ש מהרשד"ם ז"ל בח"מ סימן מ"א שלא די שהבין בכונת הרמב"ם ז"ל שאינו זוכה גם בגוף אלא לאחר מיתה ושוויה מתנה דמהיום ולאח"מ כמתנת שכיב מרע לגמרי. אלא שכתב כן אחר שהביא להטור בסי' נז"ר ולפי הלשון שהעתיק הטור ואינו זוכה בו לאכול פירות ע"כ מוכח דזכה בגוף מהיום כמתבאר מדברי מהריט"ץ ז"ל בסי' כ"א וכ"כ הרשב"ש ז"ל בסי' ק"ץ

והנה ראיתי להרב צרור הכסף ז"ל בח"מ סי' כ"ב שיצא לישע להליץ בעד הרשד"ם ז"ל וכתב דמכח ג' דיוקים הוכרח מהרשד"ם לפרש כן בדברי הרמב"ם האחד דלמה ליה למכתב כמתנת ש"מ. ותו דהול"ל אע"פ שקונה הגוף מהיום אינו אוכל פירות וכו' עיש"ב. וכל לגבי דידי לא סבירא לי למימר שדיוקים אלו הכריחוהו להרשד"ם להבין כן. כי הדיוק הראשון אשר לא שערוהו הראשונים ז"ל היינו מפני שעינם ראה דהכי הוא לישנא דתלמודא בפי"נ. דקאמר איזוהי